יש לך זכרון של מסננת? 4 שיטות שמשפרות יצירתיות ומחדדות את הזכרון בו זמנית

היי,

בשבוע שעבר הסברתי מה הקשר בין מרשמלו לסגירת המינוס שלך בבנק. הפעם רציתי לפתוח בבדיחה:

איש אחד הוזמן לארוחת ערב חגיגית בביתו של חברו הטוב מהעבודה. מאז שהגיע, הוא שם לב להפתעתו כי כל הזמן חברו קורא לאישתו בשמות חיבה מלאי אהבה: "מתוקה, האוכל שלך מעולה היום", "יקירתי הפעם התעלית על עצמך", "אהובתי, זה מדהים".

לאחר הארוחה, כאשר אשתו עברה לחדר השני, הוא החליט לתהות לפשר העניין. "מדהים לראות, אחרי כל כך הרבה שנים של נישואין שאתם כל כך אוהבים אחד את השניה" הוא אמר כשעיניו בורקות והמשיך "מה הסוד? איך אתם מצליחים?".

"הסוד הוא" כך ענה לו החבר, "ששכחתי את שמה לפני עשור בערך…"

על זיכרון ו-NLP

רוב האנשים לא יודעים להשתמש בזכרון שלהם כי הם לא מבינים איך הוא עובד. אם נשאל מישהו (לא משנה את מי) איך הוא זוכר, נהנה ממלמול בסגנון "מה… מה זאת אומרת איך, אני פשוט זוכר וזהו". וזו אכן שאלה מוזרה לרוב האנשים.

אחת הסיבות שאני מאוהב ב-NLP היא פקיחת העיניים. כשאנחנו מתפקדים בחיי היום יום,  רוב הזמן אנחנו נמצאים על מעין טייס אוטומטי. הרי השגרה שלנו לא משתנה ואנחנו יודעים איך להגיב לרוב הדברים שקורים, גם ללא חשיבה מודעת.

השימוש ב-NLP מביא אותנו לשים לב לתהליכים שרצים לנו בתוך הראש. פתאום, דברים מפסיקים "סתם לקרות" בחיים שלנו. ברגע הזה בדיוק, אנחנו יכולים לקחת שליטה על החיים שלנו. כי אם אנחנו מכירים את התהליך, אנחנו יכולים לשפר או לשנות אותו.

זיכרון לטווח ארוך אינו שונה משאר התהליכים, אותם אנחנו עושים בראשנו. עד שלא נכיר אותו, לא נוכל לזכור יותר טוב. היצירתיות שלנו, אגב, תלויה בחלקה הגדול על היכולת ליצור הקשרים (אסוציאציות) והקבלות בין תחומים שונים בחיים.

ללא שיפור הזיכרון ויצירת ההקשרים הללו בין המידע שבתוכו, יהיה קשה לנו ליצור משהו חדש. הרי אנחנו לא יוצרים "יש מאין". ההשראה שלנו נובעת ממספר עצום של הצלבות בין מה שכבר יש שם ב"כספת" שלנו ומתוכן יוצרת משהו חדש.

איך זיכרון עובד?

במאמר הזה, אני מעוניין להתייחס לזיכרון (הפעם רק על  זכרון לטווח ארוך) ברמה שבה אנחנו יכולים לשלוט בו. לפני שאתן את השיטות שישפרו לנו את הזיכרון, עלינו קודם כל להבין כמה עובדות מרתקות על זיכרון:

א. זיכרון הוא כמו קור עכביש – ככל שהעכביש עובר שוב ושוב על קור העכביש שלו, כך הוא מתחזק. אותו הדבר אצלנו. ככל שאנחנו נזכרים בצורה מכוונת באותו הדבר, או שאנחנו עושים את אותה פעילות שוב ושוב, כך נזכור זאת יותר טוב.

ב. זיכרון תלוי במצב הרוח – הסיבה שאנחנו זוכרים יותר מילים של שירים מחומר למבחן, הן כי השיר נצרב ביחד עם תחושה. הצריבות הרגשיות, הן אלה שגורמות לזכרון ספציפי לצוף מעל כל השאר.

ג. זיכרון יכול להיות שגוי או שקרי – מחקרה של ד"ר אליזבת לופטוס מ-1996, הראה כי זיכרון יכול להשתל על ידי דמויות סמכותיות כמו לדוגמא בני משפחה, אשר מספרים לנו כי עשינו משהו בגיל קטן.

ד. זיכרון מושפע מפרשנות – לעתים, הפרשנות שלנו את האירוע משנה את הדרך שבה אנחנו זוכרים מה קרה. לעתים קרובות אם נשווה זכרון של חוויה דומה בין שני אנשים שחוו אותו, נקבל 2 גרסאות של מה שקרה. כל אחד מהם, אגב, יאמין שרק הגרסא שלו נכונה.

איך אפשר לחדד את הזיכרון ולשפר את היצירתיות?

כדי לחדד את הזיכרון ולשפר את היצירתיות, נרצה להשתמש ב-5 השיטות הבאות:

1. שינוי הדימוי – המודע שלנו ותת המודע שלנו מתקשרים האחד עם השני בעזרת דימויים. לכן, רצוי שנבדוק מהו הדימוי הקיים שלנו לזיכרון. כדי לעשות זאת, נמשיך את המשפט הבא "הזכרון שלי הוא כמו…".

עכשיו, נשים לב לתשובה שעלתה ומה היא מסמלת לנו. "מסננת" היא משהו מלא חורים שרק חלק מהחומר שמועבר בו אינו נופל בין החורים. "כספת" היא משהו שאפשר לאחסן בו דברים בצורה בטוחה, רק שהוא נעול בדרך כלל וצריך לפתוח אותו ידנית.

זיכרון צילומי למשל הוא נהדר לרוב. יש לו רק חיסרון אחד, אנחנו מצלמים תמונה. אם המידע רק מצולם, לא בטוח שנוכל ליצור איתו את ההקשרים הנדרשים כדי לשלב את מה שצולם בתוך שיחה.

אם הדימוי שלך לזיכרון אינו משרת אותך בצורה הטובה ביותר, אין זה פלא שהזכרון שלך מגיב בצורה תואמת. לכן, עלינו לחשוב על דימוי שיעביר לתת המודע הוראה טובה יותר לשימוש בזכרון שלנו.

למשל, הדימוי שלי לזיכרון הוא כדור שבנוי שכבות שכבות. המידע מחלחל למטה ועולה חזרה למעלה. בכל פעם שהוא מגיע לשכבה, מופקת ממנו משמעות אחרת. בצורה הזו, אני יכול להפיק מרוב המידע משהו שאוכל להשתמש בו יותר מאוחר.

2. שימוש בחוש – לכל אחד יש חוש אחד מועדף – ראייה, שמיעה או תחושה. כדי לדעת איזה חוש הוא המועדף שלנו נענה על השאלה הבאה: נניח שהיית במסעדה ויכולת לקחת מנה אחת בלבד. בתפריט ומצאת 2 מנות שבא לך לאכול. מה היית עושה כדי להחליט?

אם קודם דמיינת איך 2 המנות נראות ועל פי זה החלטת, החוש המועדף שלך הוא ראייה. אם קודם אמרת לעצמך משהו כדי להחליט, החוש המועדך שלף הוא שמיעה. אם קודם דמיינת רק את הטעם, או לחליפין הרגשת דחף לאחד מהם, המועדף הוא תחושתי.

וכן, אפשר לעשות את זה תוך שילוב בין החושים. השאלה היא מה החוש הראשון שבו השתמשת בתהליך. איך זה קשור לזיכרון?

ראייתיים יזכרו דברים שהומחשו להם ויזואלית ויצטרכו לראות איך דברים מתחברים אחד לשני. שמיעתיים יבינו דברים לעומק אם ישמעו מה הקשר ההגיוני בין הדברים. תחושתיים יצרבו יותר טוב את החוויה אם הם יחוו אותה או יוכלו לחבר אותה לחוויה אחרת שחוו.

3. שליטה במצב הרוח – מכיוון שהזיכרון שלנו הוא תלוי מצב רוח, יהיה לנו הרבה יותר קל להזכר במשהו, אם נהיה באותו מצב הרוח. הדרך הכי מהירה להכנס למצב רוח שניגע בה הפעם היא להזכר באירוע כלשהו שבו היינו במצב רוח הזה.

הכניסה למצב הרוח, תאפשר לנו לשלוף מידע יותר בקלות. אין לי יותר מדי מה להרחיב על זה, זה פשוט משהו שעושים ונהנים מהתוצאות שלו. אם למדת NLP, עוגן יכול להיות דרך מעולה להכנס למצב בשניות ולכן יכול להיות זרז זיכרון מעולה לזיכרון.

4. חלוקה ליחידות קטנות – רוב האנשים מאחסנים את כל הזכרון שלהם במקום אחד. זה כמו להכניס מעל מיליון דפים לחדר אחד מבלי לעשות סדר ואז לנסות לשלוף אותו. המידע שנמצא קרוב לדלת הוא זמין וכל השאר… צריך להשקיע זמן ומאמץ כדי לחפש אותו.

לכן, בכל פעם שאנחנו זוכרים משהו חדש, עלינו לתייג אותו. אם זה פנים של מישהו, נרצה לקרוא לו בשמו כמה שיותר תוך כדי שאנחנו מסתכלים עליו. כך הוא גם ירגיש חשוב וגם נזכור את שמו יותר טוב.

אם זה קטע מטקסט, נחשוב מה מגדיר את מה שאנחנו הולכים לקרוא ורק אז נתחיל לקרוא. בצורה זו, אנחנו מסדרים את המידע כך שיהיה קל לנו לשלוף אותו. כל מה שנצטרך לחשוב עליו הוא ההגדרה שבה השתמשנו והמידע יצוף בקלות.

עכשיו מסקרן אותי לשמוע בתגובות פה למטה, מה דעתך על המאמר ואילו תובנות קיבלת ממנו?

שבוע מעולה,
ליאור