אחרי החגים דיאטה: 3 טריקים לא מוכרים שיעזרו לנו להתנגד לדחף לנשנש

היי,

בפעם הקודמת הסברתי למה חשוב באמת לסלוח למישהו שעשה לנו משהו רע (ואיך לעשות את זה כמובן). היום, רציתי לגעת בנושא שמאוד קריטי לרוב הישראלים, עכשיו כשאנחנו במרתון ארוחות חג – איך לעזור לעצמנו להפחית את הדחף לנשנש?

אוכל, אוכל ועוד קצת אוכל

זה מילא, אם האוכל שמקיף אותנו לא היה טעים. הבעיה היא שהוא דווקא מאוד טעים. אחרת לא היינו קונים אותו. או מבשלים את זה. או לוקחים בקופסה מבית אמא, אצל חלק מהאנשים. הרי אם זה לא היה טעים, הפיתוי לאכול את זה לא היה קיים. רק שזה לא המצב.

על הדף, כולנו יכולים ממחר להתחיל לאכול פחות. לא להפסיק לאכול כמובן. אלא לאכול פחות מבחינת הכמות. וגם להימנע מחטיפים בלילה. שזה סיפור אחר בכלל. רק שיש הרבה מכשולים שעומדים בדרכו של אדם רעב. כאלה, שפוגעים ביכולת שלו להתנגד לנשנוש קל או לעוד מנה.

בטלוויזיה, הכל אוכל. מהפרסומות ועד תכניות האירוח והאוכל. ואם ניסינו לברוח מהטלוויזיה לרשתות החברתיות או לאתרי החדשות, מחכות לנו גם שם תמונות אוכל. ומתכונים. וביקורת מסעדות. אוכל מקיף אותנו. מפתה אותנו. מריח מעולה. והטעם… הבנו את הפואנטה.

השאלה היא איך אפשר להתמודד עם זה, כשאנחנו מוקפים בכל כך הרבה גירויים. כאלה שמיועדים לגרום לנו לחשוב על אוכל. ועל אחת כמה וכמה, אם החלטנו להוריד את 5 הקילו המיותרים ההם. או לחזור להיכנס לג'ינס ההוא. כן, ברור לך על איזה ג'ינס אני מדבר.

איך להתמודד עם הדחף לנשנש?

כל מי שמכיר אותי באמת, יודע שאני חושב על אוכל כל הזמן. רעב. גם אם תעירו אותי באמצע הלילה עם הצעה למנת פיצה טובה, אני אנתק לכם בפנים. לא להציק לי באמצע השינה. בטח לא כשזה עשוי להעיר את התינוק. רק שאם כבר התעוררתי, עדיף שזו תהיה פיצה ממש טובה.

זו בדיוק הסיבה שבגללה חשוב לי לכתוב את המאמר הזה. הטריקים הבאים יעילים ככאלה שעוזרים להתמודד עם הדחף לאכול. ההמלצה שלי? לשנן אותם. או לפחות להדפיס כדי שיהיה לך את המאמר בשלוף כערכת עזרה ראשונה לאירוע חירום בטני.

אז מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם הדחף המיידי לאכול?

1. לשחק טטריס – תאוריית הפלישה המשוכללת (Elaborated Intrusion theory) טוענת שכדי ליצור תשוקה למשהו עלינו להיות מסוגלים לדמיין ראייתית שוב ושוב עד כמה אנחנו מתענגים ממנו. רק שאם נסיח את חוש הראייה שלנו חיצונית, משהו מאוד מעניין יקרה.

חוקרים גילו (במחקר הזה) שכשאנחנו משחקים במשחק שמפעיל מאוד את חוש הראייה (כמו טטריס או קנדי קראש) אנחנו מסיחים את עצמנו מלעשות כל דבר אחר עם חוש הראייה. כמו לדמיין עד כמה נתענג על אותו נשנוש אהוב. ובכך מקטינים את הדחף משמעותית.

לכן, ברגע של דחף לנשנש, זה הזמן להוציא את הסלולרי ולשחק קצת במשהו שהוא מאוד ראייתי. מספיק אפילו ל-3 דקות. על הדרכים להפסיק להתמכר למשחקים בטלפון נדבר בהמשך. כל דבר בתורו.

2. לדמיין בצורה חיה ככל האפשר – בהמשך לאותו המחקר, ניתן ליישם את מסקנותיו בצורה קצת אחרת. משחקים יסיחו אותנו מלדמיין. רק שבפועל, כל הסחה של היכולת שלנו להתרכז במחשבה על הנשנוש (נקראת ב-NLP שבירת תבנית) תחליש את הדחף לנשנש.

החשיבה המודעת שלנו היא סדרתית. כלומר, עושה בכל פעם דבר אחד. ואם נמקד את עצמנו באופן מודע בדבר אחד, נתקשה לחשוב על אחר. לכן, אם נשתמש בדמיון שלנו בצורה חיה ככל האפשר (במחשבות על משהו אחר), נסיח את עצמנו מלדמיין את עצמנו מנשנשים.

אז כשבא לך לנשנש, זה הזמן לשלוף את הדמיון. לדמיין אפילו פרח. או את כף היד שלך בעיניים עצומות. להשתדל לשים לב לפרטים. או להתמקד בריח של הפרח. במידה שבה הוא צבעוני. והופ – הדחף לנשנש משהו יורד.

3. לדמיין את עצמנו כן אוכלים רק לאט – פה יש שילוב של מספר עקרונות מעולם ה-NLP. הראשון, הוא ההבנה שככל שאנחנו מדמיינים משהו בצורה חיה יותר, כך אנחנו מרגישים כאילו הוא מתרחש בצורה טובה יותר. כמו לדמיין סחיטת לימון מתחת ללשון שלנו כרגע.

העקרון השני, קשור להתמכרויות שלנו. כשאנחנו מכורים למשהו, אנחנו מדמיינים את זה בצורה חיה מאוד ומהירה מאוד. כמו שוקולד שרגע אחרי שאנחנו רואים אותו, נמצא בדמיון בפה שלנו. ואז היד נשלחת לממש את זה.

איך אנחנו משלבים בין העקרונות? כשאנחנו מרגישים חשק לנשנש משהו, פשוט נדמיין בצורה חיה ככל האפשר את עצמנו אוכלים אותו. רק נדמיין את זה קורה ממש לאט. איך אנחנו הולכים לאט להשיג אותו. מתענגים על כל דקה עד שהוא נכנס לפה שלנו. על עושר הטעמים.

אפשר גם להניע את הפה כאילו שאנחנו עושים את זה במציאות. בצורה מפתיעה, זה יעזור לזה לעבוד הרבה יותר טוב. וכשאנחנו עושים את זה במכוון ולאט, שוב ושוב. הדחף לנשנש יתחיל להתמוסס.

עכשיו, מסקרן אותי לשמוע: מה דעתך על המאמר? האם יש דרכים שעובדות לך כדי לדחות את הנשנוש?

שיהיה לך שבוע מעולה וחג סוכות שמח,
ליאור