מה הדבר היחיד שרובנו שוכח לעשות כשאנחנו מתמודדים עם אדם שמעצבן אותנו בעבודה?

היי,

בפעם הקודמת, הבאתי טיפ שפת גוף שיעזור לנו ליצור כימיה עמוקה יותר עם האדם שמולנו. היום, נענה על שאלה שהעלה דני (קורא ותיק של הבלוג): איך אפשר לגרום למישהו שעובד אתנו להפסיק לעצבן אותנו כל הזמן באמצעות NLP?

לא עוד הפעם

לא עוד הפעם. היא שמעה אותה מתקרבת. אי אפשר היה לפספס. טפיפות העקב האלה מהדהדות בסיוטי הלילה שלה. כבר לא תספיק להתחמק החוצה. לרגע אפילו השתעשעה ברעיון של לקפוץ מהחלון. אבל אז ההיא תנצח. וזה לא באמת פתרון.

שתי דפיקות על הדלת והיא נפתחה. מה שלומך יקירה, שאלה אותה הממושקפת בטון משועשע. חיוך קר התפשט על שפתיה בזמן שסקרה אותה. המבט של הממושקפת תמיד העביר בה צמרמורת. כאילו בחן את הפחדים שלה. וישר הציף לה על אילו נקודות ללחוץ.

היא מלמלה קלות על הרפתקאותיה בסוף השבוע. רוצה רק להוריד אותה מהגב שלה. והממושקפת, חייכה חיוך מלא בשיניים טורפות. את יודעת, אמרה בטון ציני, שבקצב הזה לא תתחתני אף פעם. ואם מדברים על זה כבר, גם להוריד כמה קילוגרמים יכול לעזור.

היא הרגישה את הדם מציף לה את הפנים. אש הזעם מילאה אותה. למה מי היא שתפלוש לה לחיים האישיים. תעיר הערות מרושעות מתחת לחיוך מתחסד. כל הזמן. כאילו מנסה לעזור. ובפועל, רק מקטינה אותה במסווה הנחמדות. כל הזמן. והיא כבר לא יכלה להמשיך עם זה.

לברוח מהבלתי נמנע

כל אחד מאתנו חווה את זה לפחות פעם אחת. אדם שעובד אתנו פשוט נוטה לעשות משהו מעצבן שוב ושוב. וזה לא בהכרח חייב להיות אדם שעובד אתנו באותו מקום עבודה. זה יכול להיות לקוח. זה יכול להיות ספק. רק שבפועל, לא תמיד כל כך קל להתנער מהם בהצלחה.

לעצמאים זה יותר קל. אפשר להחליט עם מי לא בא לנו לעבוד. או עם איזה לקוח לחתוך את ההתקשרות. או להחליף ספק. רק שיש מצבים שבהם אנחנו לא יכולים פשוט לחתוך. ועדיין, אנחנו רוצים למצוא איזה שהוא פתרון יעיל כדי לגרום להם להתנהג אחרת.

דרכי התגובה של רוב האנשים במצב כזה קבועות. הם מכירים 3 סוגי פתרונות: לריב, להחזיק בבטן או ללכת עם זה לבוס. בסופו של יום, האפשרויות האלו לא יעילות באמת. בטח שלא יוצרת שינוי ארוך טווח שיאפשר לנו להרגיש יותר בנוח בעבודה.

למה הם באמת מעצבנים אותנו?

ההנחה הבסיסית שאדם הוא מעצבן כי כזה הוא, בעייתית בראי ה-NLP. וכן, אני יודע שאדם מעצבן הוא מעצבן. רק שחשוב להבין דבר אחד כדי ליצור שינוי במצב. אף אחד לא מעצבן כי הוא רע. אין דבר כזה אדם שקם בבוקר ואומר לעצמו "איך אהרוס לאנשים את היום".

ב-NLP אנחנו מניחים שאדם הוא יותר מאשר ההתנהגויות שלו ושתמיד קיימת כוונה חיובית מאחורי מה שהוא עושה. למרות שבזמן אמת, הם פוגעים בנו. ובזמן אמת, הנטייה הטבעית היא להגיב מתוך תחושה הפגיעה. אז אנחנו תוקפים, מחזיקים בבטן או הולכים לבוס.

אם נתקוף בחזרה, רוב הסיכויים שיעלבו או יינעלו. כאילו שאנחנו שלא בסדר. אם נחזיק בבטן, רק נהפוך לעצבניים יותר. ואם נלך לבוס… מבחינתו זה כמו גן ילדים. הוא רק רוצה שהכל יסתדר. אז ינסה לעשות סדר. ובכל אחת מהאפשרויות המצב ייפתר זמנית ובצורה שטחית.

אדם מעצבן הוא לא באמת אדם מעצבן. הוא אדם שמבצע פעולה מסוימת, כנראה מתוך הרגל, שהתוצאה שלה היא שאנחנו מתעצבנים. וזו לא סתם סמנטיקה. כי כל עוד הוא מאמין שהוא כזה ואנחנו מאמינים שהוא כזה, הוא לא יכול לשנות את מעשיו.

רק ברגע שנביא אותו לשים לב שכך הוא מתנהג ולהבין שזה פוגע בנו, הוא ייצא מהאוטומט לרגע. יחשוב לפני שיתנהג כך שוב. כי הוא לא הפעולה שלו. אלא האדם שמבצע אותה. ואם התוצאה שלה לא משרתת אותו… הוא יכול לבחור באחרת.

מה רובנו שוכח לעשות כשהוא מתמודד עם אדם מעצבן?

אף אחד מאתנו לא באמת קורא מחשבות. יכול להיות שיש לנו אחלה של אינטואיציה. רק שלפעמים חסר לנו מידע כדי להבין למה אדם אמר משהו. או התנהג בצורה מסוימת. וכשהיינו ילדים, ידענו שהיה חסר לנו מידע. אז שאלנו. ושוב. ושוב. עד שהיה לנו את מלוא המידע.

כאנשים מבוגרים, מחנכים אותנו לא לחפור. לא להציק. ואנחנו קונים את זה. רק שלפעמים, אדם שמעצבן אותנו עושה פשוט את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון. ובגלל שאנחנו מפרשים אותו מראש כמעצבן, אנחנו מגיבים בצורה מדויקת. אז מה כן צריך לעשות?

קודם כל להקשיב. לא מתוך המחשבה "עוד פעם הנודניקית והשטויות שלה". אלא להקשיב באמת. וממש לשים לב לבחירת המילים. לצורת הניסוח. כי יש לה משמעות. ואז לשאול על מה שלא באמת ברור לנו. כי תמיד חסר מידע.

למה לרוב אנחנו לא עושים את זה? כי בדרך כלל, אנחנו מניחים מראש שאנחנו יודעים מה התשובה. ואז מתייגים את מה שהם אומרים באופן אוטומטי לפי התשובה שאליה הגענו בעצמנו ומגיבים רגשית. רק שבדיוק בנקודת האוטומט הזו חשוב לעצור. ולשאול שאלה אחת:

מה בדיוק הייתה הכוונה שלך כשאמרת _(מה שאמרו ועצבן אותנו)_?

מאוד חשוב לא לשאול את השאלה בטון כועס או עוקצני. אלא בסקרנות. מתוך ההנחה שיש להם כוונה חיובית. יכול להיות שלא ביטאו אותה נכון. יכול להיות שהיו צריכים להתנסח אחרת. ויכול להיות שעשו את מה שעשו מבלי שידעו שזו התוצאה שהתקבלה.

ואני רוצה להכין אותך למשהו שיקרה. הנטייה הראשונה שלהם תהיה להתבלבל. הם לא חשבו לפני שעשו את זה. לא תכננו שזה ייצא ככה. בגלל זה הם ינסו להתחמק מלענות עליה. רק שאם נוכיח להם שהכוונה שלנו הייתה חיובית, הם ייאלצו לחזור ולענות עליה.

לכן, חשוב שנשאל את השאלה בצורה רגועה ונשתוק מיד לאחריה. ניתן להם זמן לענות. אם ינסו להתחמק, אפשר לחזור עליה שוב בניסוח אחר כמו – פשוט קצת נפגעתי מצורת הניסוח שלך ואני בטוח שלא לזה התכוונת, מה בדיוק הייתה הכוונה שלך כשאמרת…?

בנקודה הזו, הם יאלצו לחשוב על הכוונה החיובית שלהם. ועל הדרך השגויה שבה עשו את זה. וזה לא יגיע מאתנו. אנחנו רק שאלנו שאלה שהכווינה אותם לחשוב. כך שהמסקנה שתגיע, תגיע מהם. וזו, כל החוכמה. לאפשר להם להגיע למסקנה שלהם לבד כדי להחליט להשתנות.

זהו להיום. עכשיו אשמח לשמוע: מה דעתך על המאמר?

שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור