טעויות שיחה נפוצות: 7 טעויות שכנראה עשית בלי כוונה והרגו את השיחה

בשבוע שעבר, הסברתי מהן הסיבות שרוב האנשים לא מצליח לתרגל לבד טכניקות שלמד (ואיך כן להצליח). השבוע, נדבר על טעויות שיחה שרוב האנשים לא מודע שהוא עושה. ולא רק שהוא עושה אותן, הן גם כנראה אלה שגרמו לה להסתיים ללא שום תוצאה.

להיות שם איתם

כולם היו בהפסקה כרגע. ורק היא ישבה בצד. לא כי לא התחשק לה לדבר איתם. הם פשוט ישבו בקבוצות ודיברו. צוחקים. נהנים. והיא לבד. לא מפריעה לאף אחד. לא מתפרצת לשום שיחה. למרות שמאוד רצתה לאותת ולהשתלב. אפילו לשבת בשקט באחת מהן.

בדרך כלל היא לא חולמת. רק שהלילה משהו קרה. בחלום, היא ישבה שם איתם. ולא סתם ישבה. העיניים שלהם היו נעוצות בה. בסקרנות מלאה. היא דיברה. וזה היה מרתק. הם שאלו אותה שאלות והיא ענתה. כמו שראתה אותם עושים במציאות.

כשהתעוררה, אדי החלום עדיין היו שם. מרגישה איזה כיף להיות חלק מהקבוצה. ליהנות מתשומת הלב. ומיד הזכירה לעצמה שהם לא באמת רוצים לדבר איתה. איך שהוא, כל שיחה שהתחילו לדבר איתה התפוגגה בשעמום אחרי דקה. והלב שלה התכווץ מעצב.

מה גורם לשיחה לא לעניין?

הרבה מאוד אנשים מאמינים שנדרשת מיומנות ברמה גבוהה כדי לנהל שיחה מעניינת. או שהיכולת הזו קיימת רק אצל אנשים שנולדו איתה. כאילו נדרשת כריזמה כדי לעשות את זה. והאמת היא… שזה לא נכון. ולא רק שזה לא נכון, אפשר ללמוד לעשות את זה די בקלות.

רק ש… אף אחד לא לימד אותנו לעשות את זה. יש אנשים שהצליחו במקרה ומאז הם יודעים לעשות את זה. יש כאלה שראו מישהו מסביבם עושה משהו וחיקו אותו. וזו הצורה שבה אנחנו לומדים באופן טבעי. כן. אפשר להיות מוצלחים עוד לפני שלומדים NLP.

רוב האנשים פשוט למד להאמין שהוא לא באמת מעניין. ולהיפך. הוא למד שרוב האנשים לא מעוניינים לשמוע את מה שיש לו להגיד. אז הוא מנסה מדי פעם לפתח שיחה. כשהוא חייב. וכשהוא לא חייב, הוא משתדל לשמור על שיחות קצרות וענייניות.

משם מתחילה הבעיה. כי הבעיה היא לא שאנחנו לא מעניינים. או מסוגלים לעניין. לא פגשתי מעולם אדם לא מעניין. הבעיה היא שב-99% מהמקרים, אנחנו עושים טעויות שיחה קטנות שגורמות לה להסתיים. וכל מה צריך לדעת הוא איך להפסיק לשים לעצמנו רגליים בשיחה.

איך לגרום לשיחה לזרום ולהיות מעניינת?

כאשר אנחנו רוצים לגרום לשיחות אתנו לזרום ולהיות מעניינות, חשוב שנדע מה לעשות ומה לא במהלך שיחה. אלו 7 טעויות שיחה שהמון אנשים עושים בטעות והורגים אותה עוד בשלביה הראשונים (ואיך להימנע מהן מראש כמובן):

טעויות שיחה 1: לדבר הרבה יותר מהר או לאט מהאדם שמולנו

לכל אחד מאתנו יש את הקצב הטבעי שלו. חלקנו מתנהלים במהירות מאוד גבוהה. חלקנו בצורה איטית יותר. חלק אפילו איטית מאוד. ואין בזה שום דבר רע. זו פשוט הדרך שבה התרגלנו לעשות דברים.

קצב הדיבור שלנו נגזר מקצב ההתנהלות שלנו. ובצורה לא מפתיעה, אנחנו נעדיף בדרך כלל לדבר עם אנשים שמדברים בקצב דומה לזה שלנו. אם אנחנו מדברים לאט או מהר יותר בצורה מהותית מהאדם שמולנו, אנחנו גורמים לו להרגיש חוסר נוחות שתחסל במהירות את השיחה.

פתרון: הפתרון פה מאוד פשוט – להתאים את הקצב שלנו לקצב של האדם שמולנו. ובחלק מהמקרים זה לא עניין מורכב. פשוט לדבר קצת יותר לאט. או קצת יותר מהר. רק כדי להתאים לקצב שלהם. ופתאום נשים לב שזה יגרום לאדם שמולנו להיפתח קצת יותר ולשיחה לזרום.

טעויות שיחה 2: לשאול ולהתעלם מהתשובות שענו לנו

זה קורה די הרבה. אנשים שואלים שאלה ובזמן שהאדם שמולם עונה, הם כבר חושבים על השאלה הבאה. ולא מקשיבים בכלל. כי יש להם משהו להגיד. ואם לא יגידו, ישכחו אותו. או שהם מפחדים שנושא השיחה ישתנה.

במצב הבסיסי, זו סתם חוסר הקשבה. במצב המוגזם זה כבר הופך לחקירה. שאלה אחרי שאלה. וחלק מהשאלות לא קשור בכלל לקודמות. כאילו שאין שיחה. אלא רק אוסף שאלות שלתשובה שלהן אין משמעות. ומן הסתם, שיחה שכזו לא תימשך לאורך זמן.

פתרון: לאחר ששאלנו שאלה, עלינו לעצור ולשתוק. להקשיב. כן, ממש לשמוע את המילים ולהבין מה ענו לנו. ואז… לשאול עוד שאלה שמסתמכת על מה שאמרו לנו. ופעם בכמה זמן, להגיב מבלי לשאול. ואז לעצור ולחכות. כדי שהם יוכלו גם לשאול. זה הבסיס לשיחה זורמת.

טעויות שיחה 3: לענות בדיוק על מה ששאלו אותנו

כשאדם עונה לנו בדיוק על מה ששאלו אותו, השיחה מתחילה להיעצר. כי זה בדיוק כמו מדורה שמתחילה לדעוך ולא מוסיפים לה משהו שיכול לבעור. אין יותר מדי מה להרחיב על זה. או לשאול על זה.

זו בדיוק הסיבה שתשובות מאוד ענייניות (כמו לענות על "במה אתה עובד?" בתשובה "מהנדס כימיה") הורגות שיחה. לא כי הן לא נכונות. הן מדויקות מאוד. פשוט קיבלנו את מלוא המידע. ועכשיו אין יותר על מה מדבר עליהן. ויותר גרוע מכך, הן לא מסקרנות.

פתרון: כדי לנהל שיחה זורמת, עלינו תמיד להוסיף עוד פריט מידע שלא שאלו עליו לתוך השיחה. כמובן, זה אמור להיות משהו שקשור לשאלה ולא מפורט יותר מדי. ואז, יהיה ניתן לשאול על זה שאלה. לפתח אותה עוד. כדי שנוכל להגיב על זה. וזה מאפשר לשיחה לזרום.

טעויות שיחה 4: לדבר יותר מדי על עצמנו

אם הייתי צריך לשים את האצבע על הבעיה הכי חמורה בשיחות היום היא לא הייתה על שחצנות. זה לא באמת הדבר שגורם לאנשים לדבר על עצמם יותר מדי. בצורה מפתיעה, הסיבה לכך היא הפוכה לחלוטין: רובנו מרגיש שמתעלמים ממנו.

בגלל זה אנשים חייבים לדחוף כל הזמן סיפורים על משהו שקרה להם. או את המחשבות שלהם על הנושא. כי כל צד מרגיש שהוא צריך להילחם על מקומו בשיחה. וכדי לעשות את זה, הוא מנסה להידחף לתוך השיחה. שיחה כזו, כמו שבוודאי ניחשתם, היא שיחה בין 2 חירשים.

פתרון: בצורה מרתקת, נמצא שאם נאפשר לאנשים לדבר על עצמם רוב השיחה, הם יחשבו שאנחנו מרתקים. וזה הגיוני. הרי יש כל כך מעט אנשים שבאמת מקשיבים. ששואלים שאלות על דברים שאמרנו. ומאפשרים לנו להרחיב. וזה בדיוק מה שנעשה: נשאל, נשתוק ונקשיב.

טעויות שיחה 5: להוכיח שאנחנו צודקים באובססיביות

אין דבר נורא יותר מלדבר עם צדקן. אחד שחייב כל הזמן לתקן אחרים. להוכיח שהוא צדק. והכי חשוב, להוכיח שכל השאר טועים. כל הזמן. זה מעייף. מאוד מעייף. ואנשים מנסים לחתוך שיחות שכאלה מוקדם ככל האפשר. ובצדק.

אז מה אם הצד השני טעה. יש דרכים לתקן ולהמשיך הלאה. אם זה עקרוני בכלל שנתקן. בעיקר אם לשיחה יש מטרה. ואני מכיר אנשים שלא עברו ראיונות עבודה רק כי היה להם חשוב לתקן את המראיין שאמר "שניים" במקום "שתיים". אף אחד לא אוהב וכחנים וצדקנים.

פתרון: פשוט לחשוב שנייה לפני שעושים את זה. האם הטעות היא עקרונית? יכול להיות שתיקון הטעות באמת יוביל לשינוי אצל האדם השני? אנחנו עוסקים בעיקר או בטפל? יכול להיות שזה רק כי מפריע לנו שהצדק לא נעשה? האם אנחנו מוכנים להקריב תוצאה גדולה בגלל קטנוניות?

טעויות שיחה 6: להיפתח יותר מדי מהר בשיחה עם זרים

אין שום בעיה בלספר דברים אישיים לאנשים. זה בסדר להיפתח בשיחה. וככל שהם קרובים יותר, כך זה בסדר לחשוף רגשות ולספר סיפורים מאוד מביכים או מרגשים בקשר אלינו.

רק שכשעושים את זה עם אדם זר… זה מביך. מאוד. כי אין עדיין את הבסיס לזה. את הכימיה. את המקום שבו נוח להיפתח. או להריץ דאחקות. הסיכוי שנביך את עצמנו במצב כזה הוא גדול. ויותר גרוע מכך, נביך את האדם שמולנו עד כדי שלא יהיה לו נעים להישאר בשיחה.

פתרון: כימיה היא שם המשחק פה. ככל שניצור יותר כימיה עם האדם שמולנו, כך יהיה לו יותר נוח שנפתח בפניו. ובמצב שכזה, הוא ירגיש גם יותר נוח להיפתח בפנינו. וגם אז, יש דברים שעדיף שנשמור לעצמנו עד שנהיה חברים ברמה יותר עמוקה.

טעויות שיחה 7: לחשוב על התשובה שהיינו אמורים לענות

זה סעיף שמדבר בעיקר על סוג האנשים שאוהב לנתח כל דבר. להבין מה יכלו לעשות אחרת. אלה שמענה את עצמו בניתוחי בדיעבד. מה יכלו להגיד. ואיך יכלו להגיד. איך זה היה משפר הכל. ואיך פספסו.

כישלון גורם לרוב בני האדם להינעל. וכשאנחנו עושים טעות בשיחה וקולטים אותה, זה מסיח אותנו מהשיחה. גורם לנו להתכווץ לתוך הטעות שלנו. חושבים איך לתקן. רק שאז, אנחנו כבר לא מקשיבים. כבר לא חלק מהשיחה. וזה הופך אותה למאוד חלשה ודי מסיים אותה.

פתרון: הדרך היחידה לתקן במהלך שיחה היא להגיב בזמן אמת. במקום לחשוב מה היינו אמורים להגיד, פשוט לתקן. ואם לא, אז לצחוק על האמירה הטיפשית שאמרנו לרגע ואז לחזור לשיחה. זה מאפשר לטעות להישכח ולשיחה לזרום.

זהו להיום. עכשיו, אשמח לקרוא בתגובות פה למטה: מה דעתך על המאמר?