זהירות, קשה לקריאה: הדבר היחיד שחשוב לך לקרוא רגע לפני ראש השנה

היי,

אני יודע, זו לא המהות של הבלוג. פה אמורים להיות המאמרים הכי מעניינים ופורצי הדרך. רק שהשנה, בניגוד לכל השנים הקודמות לא רציתי לתת מאמר קליל. כי השנה, באמת חשוב לי לדבר איתך רגע, לב ללב. כדי שהשנה הקרובה תראה אחרת. טובה הרבה יותר.

בוקר ככל השנים

היום קמת בבוקר. לא בוקר שונה משום בוקר אחר. השעון המעורר צלצל. נתת לו לצלצל טיפה. ואז לחצת על כפתור הנודניק. רק כדי להרוויח עוד כמה דקות עד לצלצול הבא. אז, כבר נדאג לצלצול שאחריו. ולזה שאחריו. עד שנצליח לגרד את עצמנו מהמיטה.

ולמרות שהבוקר הוא ערב חג, זה היה עוד מאותו הדבר. צריך להתארגן. להספיק עוד קצת. ולהתפנות לסידורי החג. קצת משפחה. קצת בילויים. שגרת חג רגילה. רק שמפה לשם, גם החג הזה יסתיים. ואז נסחוב עוד כמה ימים ויום כיפור. ועוד טיפה, סוכות.

אחרי סוכות נסתכל על התאריך. נקלל בשקט בלב. כי יש עוד קצת זמן עד החג הבא. אז נספור את הימים לשבת. אז, נוכל לנוח סוף סוף. רק שגם בשבת, זה טס מהר מדי. וככה עוד קצת. ועוד חג. ועוד שבת. ועוד אחת. ועוד אחת. ושום דבר לא משתנה.

כל התוכניות נדחות. מתקדמים סנטימטר בכל פעם. ואז עוצרים ומאבדים מומנט. כי משהו קרה. כי משהו מעכב. כי זה לא הזמן המתאים. והזמן עובר. עוד ועוד. ולא, להעלות תמונות בפייסבוק או באינסטגרם זה לא נחשב לעשייה. גם לא לייק. גם לא לקרוא או לשמוע.

לברוח ממלכודת הידע

ככה עוברים השבועות. והחודשים. והשנים. תירוץ בכל פעם. ללחוץ על כפתור הנודניק של החיים. זה שמאפשר לנו לשקוע שוב לתוך שנת השגרה. זה שמאפשר לנו לדחות את ההתעוררות שלנו. ואת הקושי שביצירת השינוי. זה שבאמת מגיע לנו. רק לא מגיע לעולם.

אם זה נשמע לך מוכר, זה לא מקרי. כי קל מאוד לברוח לידע כתוב. תיאורטי. כי כל ידע הוא כזה כשלא משתמשים בו. כל ידע הוא תיאורטי. כי ברגע שאנחנו עושים, זה לא ידע. אלא ידיעה. ידיעה שמגיעה מתוך עשייה. כזו שמוטמעת לתוך העצמות. חזרה ועוד חזרה.

ההצלחה לא מגיעה לעולם מתוך הידע. אלא מתוך העשייה. בגלל זה מאוד קל להסתכל על מישהו מוצלח ולתרץ למה הגיע לשם. בטח היה מושחת. בטח גנב. בטח פגע באנשים בדרך לשם. ולפעמים, הוא סתם איזה אחד מהרחוב שהיה לו מזל.

אין מזל בהצלחה. יש הרבה עשייה. ומי שמצליח יודע את זה. ואני יודע, לא כיף לשמוע את זה. כי כולם מחפשים קיצורי דרך להצלחה. ליהנות מפירות ההצלחה בלי לשתול את עץ העשייה. בלי לנקש עשבים. בלי להשקות. בלי לדשן. בלי להגן על העץ מחרקים ומחלות.

למה שנה טובה זה לא מספיק?

ליד כל ברכת שנה טובה, אני מחפש את הכוכבית. את האותיות הקטנות. את אלה שמסבירות מה המחיר של שנת הצלחה. מה המחיר של שגשוג. מה המחיר של שמירה על בריאות. מה המחיר שאנחנו חייבים לשלם כדי להגיע לשם.

כי לאחל זה קל. וזה פשוט חסר אחריות. כי רוב האנשים לא ידעו מה לעשות עם ההצלחה או להעריך אותה, אם לא יהיה לה מחיר. ולא, המחיר הוא לא בהכרח עבודה קשה. כי לעבוד הרבה שעות זו לא ערובה להצלחה.

אני מדבר על להתנסות. לעשות דברים. להתרסק. לצמוח. לפתח אינטואיציה. להתמחות. ולעבוד בצורה מאוד מאומצת על הדברים הנכונים בצורה הנכונה. ואת זה, אי אפשר לגנוב מהניסיון. זה לא עניין של גיל. אלא של כמות הפעמים שעשית את הדבר הנכון וייצרת הצלחות.

אני מדבר על להיכשל. פעם אחר פעם. ועם ברכיים מדממות לקום מחדש. למחות את הדמעות. ולצאת לדרך. ושוב ליפול. ושוב לקום. ומכל פעם שכזו, ללמוד. ובמקום לכווץ את הלב כדי שהכישלון הבא לא יקרה, לשחרר את הלב ולפנות מקום לעשייה הבאה.

אני מדבר על להרים אתנו אנשים נוספים. כי אי אפשר להצליח לבד. ולמרות שכבר אכזבו אותנו בעבר, חייבים לזכור את זה. אף אחד לא מצליח לבד. ואלה שנדמה להם שכן, פשוט לא סופרים אף אחד חוץ מעצמם. כי על ההצלחה שלהם חתומים עוד אנשים. תמיד.

אז מה אני כן מאחל לך?

רגע לפני השנה החדשה רציתי לאחל לך משהו קצת אחר. שתהיה לך שנה משובחת. מהסוג שרק משתפר ככל שהזמן עובר. שנה של עשייה, כישלונות ותוצאות. שנה של התעוררות ולקיחת אחריות. שנה של שיתופי פעולה ובנייה הדדית של האנשים שסביבך.

והכי חשוב, שנה של בריאות ואהבה. לא בהכרח זוגית. אלא אהבה. מהסוג שמאפשר לנו לקבל יותר אנשים אחרים. ואני לא מדבר על להסכים איתם. אלא להקשיב ולקבל את זכותם להחזיק דעות שונות. כי זה מפתח את המוח. על זה, נדבר במאמר אחר בהמשך.

ועכשיו, זה הזמן שלך להתחיל להוכיח. לא לי. אלא לעצמך. ולא כי מישהו בוחן אותך. אלא כי מגיע לך להיות במקום אחר השנה. מקום שבו אין שגרה מנוונת. מקום שבו האתגרים ירתקו אותך. המקום שהלב שלך רוצה באמת להיות בו.

שתהיה לך שנה משובחת,
ליאור