שדרוג הכריזמה: מהו הטריק העוצמתי שיגרום לאנשים לרצות לפגוש אותנו שוב ולשתף אתנו פעולה?

היי,

בשבוע שעבר, הבאתי 3 טריקים שיעזרו לנו להתנגד לדחף לנשנש. היום, ובהתאם לבקשת הקורא מתניה, נחזור לנושא הכריזמה וליתר דיוק: לטריק פשוט ועוצמתי שיעזור לנו לשדרג את הכריזמה שלנו.

מאחורי כל השיווק והצלצולים

כשאנשים חושבים על NLP, הם בדרך כלל חושבים על כלים להשפיע על אנשים ברמה לא מודעת. על כלים לקריאת שפת גוף. על כלים לפיתוח ביטחון עצמי עוצמתי הרבה יותר. ואפילו על כלים ליצירת שינוי משמעותי בחייהם של אחרים.

זה ברור לחלוטין. אנשים מחפשים ישר את "הכלים הכי עוצמתיים" ב-NLP. מוכנים לדלג על כל הבסיס. רק כדי להגיע למה שלדעתם הוא ה"תכל'ס". הדבר שסוף סוף יעזור להם להצליח יותר. משפטי הקסם, אם תרצו.

זו הסיבה שבגללה כל שיווק תחום ה-NLP מתמקד בנושאים האלה. קל להתחבר אליהם. להבין למה נרצה אותם בחיים שלנו. לדמיין מה נעשה איתם מחר, אם יהיו זמינים עבורנו. רק שהכלים האלה, ללא אבני היסוד הבסיסיות, לא יעבדו בצורה שאנחנו מדמיינים.

מהי היכולת שתשדרג את הכריזמה שלכם במהירות?

הסוד ב-NLP, טמון דווקא ביכולת שלנו להשתמש במספר אבני יסוד ולשלב ביניהם. אחת מאותן אבני יסוד היא זו שחשובה בצורה קריטית לפיתוח הכריזמה שלנו. וכן, זה משהו שכולנו עושים. רק שאנחנו לא עושים את זה תמיד במקום הנכון. בזמן הנכון. וזו כל הפואנטה.

העניין פה הוא סביב היכולת לשאול שאלות. עכשיו, ברור שיהיו כאלה שיגידו שזה שטויות. על פניו, כל אחד שואל שאלות. רק שבזמן הנכון ובמקום הנכון, אלו יפסיקו להיות סתם שאלות. כי שאלות סתמיות לא מכוונות את השיחה אלא דווקא קוטעות את הכימיה.

ואני אסביר למה אני מתכוון ב"סתם שאלות". ונתעלם לרגע משאלות נימוסין כמו "מה המצב?", "מה נשמע?" ו"מה קורה?". שם רוב האנשים כבר לא מחכה אפילו לתשובה. רוב האנשים ישאל שאלה כשהוא ירצה להגיע לתכל'ס. והשאלות הללו יהיו בדרך כלל שאלות סגורות.

שאלות סגורות הן שאלות שניתן לענות עליהן במילה עד שלוש ובצורה יבשה. ורק כדי להדגים: כמה אחים יש לך? שניים. כמה המוצר עולה? 10,000 שקלים. כמה זמן היית בחופש? חמישה ימים. איך היה? כיף. הספקתם הכל? כן. צריך עוד דוגמאות? לא.

במקום להשתמש בשאלות סגורות, נעדיף להשתמש בשאלות פתוחות. כאלה שמנחות את האדם שמולנו להשיב תשובה ארוכה. כזו שמבקשת את דעתו. או תשאל על תחושה או רגש. כמו "מה מסקרן אותך במקום העבודה שלך?". או "ממה הכי נהנית בטיול שלך?".

מתי שאלת שאלות תשדרג את הכריזמה שלנו?

מספרים על ג'ון פ. קנדי, אחד הנשיאים הכריזמטיים ביותר שהיו בארצות הברית, שתמיד גרם לאנשים ששוחחו אתו להרגיש שהוא רק איתם. לחלוטין. מרוכז בהם. בהקשבה מלאה. ויש משהו מדהים באדם שמקשיב לנו לגמרי. גורם לנו ברגע להרגיש הכי חשובים בעולם.

וזה בדיוק הדבר שנרצה להשיג באמצעות המאמר הנוכחי. איך נעשה את זה? מאוד פשוט. נשתמש ביכולת לשאול שאלות פתוחות ב-2 מקומות, שבהם אנחנו לא רגילים לשאול אותן:

א. כשאדם מדבר על רגש או דעה – רוב האנשים לא אוהבים להרגיש שהם חופרים. נכון, יש כאלה שלא מודעים לעצמם וכן חופרים. רק שהרוב די מודע לזה. בגלל זה, הם מגששים. שותלים זרע של משהו שעליו אפשר לשאול. ובגלל שהרוב לא אוהב לחפור, הוא מתעלם מכך.

כדי לא לחפור, אנשים יחכו שנסיים. ואז, יספרו משהו משלהם. או יביעו את דעתם. לפעמים הם אפילו לא יקשיבו ורק יחכו לזמן שבו יזרקו את שלהם לשיחה. רק שבשיטה הזו, כל אחד משליך משהו לתוך שיחה. והשיחה… הופכת להיות 2 מונולוגים מקבילים שלא נפגשים.

לכן, כשאדם מדבר על רגש שחווה או מביע דעה נשאל אותו כדי שירחיב עליה. למשל, נניח שאדם אומר לנו "ישבתי אצל אמא, דיברנו והיא ממש ריגשה אותי". נשאל "מה ריגש אותך במה שהיא אמרה?".

או אם אדם אומר לנו "פחות מעריכים אותי בעבודה". נוכל לשאול "במה זה מתבטא שמעריכים אותך פחות?" או "את מי הם מעריכים יותר?". שאלות כאלה יובילו אותם להרחיב את דבריהם ויוכיחו שאנחנו לא סתם מקשיבים להם, אלא מסוקרנים ממה שהם מספרים.

ב. באמצע שאנחנו מספרים משהו – בדרך כלל, אנשים רוצים שלא יפריעו להם. בגלל שהם כל כך לחוצים להעביר את מה שיש להם להגיד. ומפחדים שיקטעו אותם וישנו נושא שיחה. ואז, נוצרים אותם מונולוגים שעליהם דיברתי בסעיף הקודם.

בגלל זה, בזמן שאדם אחד מדבר, השני כבר חושב מה יש לו להוסיף או להגיד. וזה קורה כי… הוא מרגיש (לעתים אפילו בצורה לא מודעת) שלא משתפים אותו בשיחה. אז הוא חייב "להילחם על מקומו בתוכה". אלא אם נשנה רק דבר אחד קטן.

אם באמצע שאנחנו מדברים נשאל אדם לדעתו על הנושא, פתאום יהיה לו מקום בשיחה. אפשרנו לו להיות חלק ממנה. ואז, המגננות יורדות. אנחנו מקשיבים לדבריו. ומכיוון שיש לו מקום לשיחה, הוא יכול להפסיק להתרכז במה שהוא יגיד ויתחיל להתעניין גם בנו.

השילוב בין שאלת השאלות ב-2 מצבים אלה יצור שינוי משמעותי בדרך שבה אנשים יקשיבו לנו. יפתחו כלפינו. יהיו סקרניים וחמימים כלפינו. וישתפו אתנו פעולה הרבה יותר. ולא צריך הרבה יותר מזה. כי אם גרמנו להם להרגיש חשובים, הם תמיד ירצו להיפגש אתנו שוב.

וזו, הרי המהות של כל העניין, לא?

עכשיו, מסקרן אותי לשמוע: מה דעתך על המאמר?

שיהיה לך המשך חג שמח,
ליאור