מה המצליחים עושים שאנחנו לא? 5 מיומנויות שחשוב לפתח כדי להצליח בצורה יוצאת דופן

היי,

בפעם הקודמת, הסברתי איך אפשר להפסיק להילחץ מתוצאות שליליות באמצעות פתק אחד קטן. היום נענה על שאלה מרתקת ששאל מיכאל, קורא ותיק בבלוג ה-NLP: מתוך ההיכרות והעבודה שלך עם אנשים שהצליחו מאוד, אילו תכונות כדאי לי לפתח כדי להצליח יותר?

מה הבעיה בלמידה מאנשים מצליחים במיוחד?

יש משהו בעייתי מאוד עם אנשים מצליחים מאוד. לא גורואים של אינטרנט שעושים מיליארד זיליונים (כביכול) ב-3 שעות עבודה בשבוע. או מצטלמים עם מכוניות יוקרה שלא שלהם. אלא אנשים מצליחים באמת. כאלה שהרימו חברות יציבות שמאוד הצליחו. ואיתם יש בעיה.

הבעיה איתם היא אחת. הם רגילים ששואלים אותם איך הם הצליחו. יש להם תשובות מוכנות. האמת היא שלכולנו יש תשובות מוכנות לכל שאלה ששואלים אותנו המון פעמים. תשובה, שאם נקליט, תשמע אותו הדבר. וזו התשובה הרשמית שלהם לכל מי ששואל.

רק שהתשובה הזו, היא התשובה המודעת. זו שמכילה רק את חלק המידע שהם מודעים אליו בנוגע להצלחה שלהם. וגם מתוכו, היא מכילה רק את חלק המידע שהם באמת רוצים שאחרים יידעו. התשובה הזו, לא מספיקה בכלל אם נרצה להשיג תוצאות דומות. ולא רק בתחום שלהם.

איך אפשר בכלל להבין צורות חשיבה שחבויות לאדם אחר בתת מודע?

בעולם ה-NLP יש תהליך מסוים שנקרא דיגום (או Modeling). מטרת התהליך היא לזהות איך אדם, שמצליח מעל הממוצע במשהו, עושה את זה. ולא רק ברמת ההתנהגות. אלא להבין בצורה עמוקה את תהליכי החשיבה שמתרחשים ברקע, בתת המודע שלו.

על ידי הבנת כל הרכיבים האלה, אנחנו מקבלים תמונת מצב מלאה יותר. כזו שתאפשר לנו, אם אנחנו מאותו התחום כמו אותו האדם, להגיע לתוצאות טובות הרבה יותר. זה אמנם לא יחליף את למידת המקצוע שלו. ועם זאת, בהנחה שעברנו את ההכשרה הנדרשת… נגיע לשם.

במהלך 12 השנים האחרונות, יצא לי ללוות מאות תהליכי דיגום (זה חלק מעבודות הסיכום של ההכשרה המתקדמת ב-NLP) ולבצע כאלה בעצמי. בסופו של דבר, מתחילים לראות דפוסי חשיבה שחוזרים על עצמם במצטיינים. לא משנה באיזה תחום.

יש כמובן דברים שספציפיים לכל תחום. המאמר הזה לא עוסק בהם. אלא ספציפית במיומנויות הבסיסיות שכל אדם יכול לפתח. לא משנה מי הוא. לא משנה מאיפה הגיע. ולא משנה איפה גדל. כך שפיתוח שלהם יכול לפתח כל אחד מאתנו להצליח הרבה יותר.

מהן המיומנויות שחשוב לפתח כדי לשפר את התוצאות שלנו?

המיומנויות הבאות, הן אותן מיומנויות שראיתי שוב ושוב בדיגומי ה-NLP של המצליחנים. ואני בוחר במילה 'מיומנויות' כדי להדגיש שאלו דברים שלכל אחד מאתנו יש לפחות קצת מהן. וכל אחד מאתנו יכול לפתח אותם הרבה יותר. ואלו הן המיומנויות:

1. התמדה – רוב האנשים רוצה להצליח מאוד. ישר מההתחלה. וכשקצת לא הולך להם, הם מהר מאוד מפסיקים לנסות. חושבים שאולי זה לא מתאים להם. רק ששום דבר לא יכול להיות קל בהתחלה. קל בהגדרתו, הוא משהו שעשינו המון עד שהוא נהיה קל.

מאוד קל לנו להישאב לתבניות הישנות. לחזור לעשות את אותו הדבר. לקרוא לזה דחיינות. חוסר מוטיבציה. ואפילו חוסר בביטחון עצמי. כל אלה מגיעים מאותו ה"אבא". הדפוסים הישנים. אלה שפשוט התרגלנו לבצע. וקשה לנו לשנות.

רק שאם אנחנו רוצים להצליח, אנחנו חייבים לפתח אצלנו מנגנון אחר. כזה שאף אחד לא לימד אותנו בבית הספר. ההרגל לתרגל. ההרגל לעשות. שוב ושוב. וכדי לעשות את זה, עלינו לחזק את היכולת שלנו לעשות מבלי לשפוט אם זה כיף לנו או לא.

לא הכל יהיה כיף. למרות שמנסים למכור לנו את זה לא מעט. כאילו שיש סוד שיהפוך את הכל לקל ופשוט. הקל והפשוט הוא להישאר מי שאנחנו. רק שמי שאנחנו, כמו שאנחנו היום, הוא היוצר של התוצאות שלנו היום. ואם נרצה להשיג יותר, עלינו לשדרג את מי שאנחנו.

פיתוח ההתמדה מחולק ל-2 דברים שעלינו לעשות: הראשון, הוא לחזק את כוח הרצון שלנו. זה שמאפשר לנו לעשות מבלי לשפוט את מה שאנחנו עושים. או לחשוב האם אנחנו נהנים. פשוט לעשות את זה כמו שאנחנו מרימים את כף היד שלנו.

איך נפתח אותו? באמצעות אותו התרגיל שאני ממליץ עליו כבר שנים: כל דבר קטן, שעליו אנחנו אומרים לעצמנו "לא עכשיו, אחר כך", לעשות באותו הרגע. ואני מדבר בעיקר על דברים שלא יקרה שום דבר אם נדחה. כמו לפנות את הצלחת לכיור, בזמן שאנחנו צופים במשהו.

החלק השני של ההתמדה, הוא לחזק את היכולת לדחות סיפוקים. מול הדברים שאנחנו רוצים להתחיל לעשות יש תמיד את אלה שאנחנו כבר עושים. דברים שהתרגלנו לעשות. אפילו התמכרנו אליהם. וכשנדרשת בחירה בין לעשות את החדש במודע או אותם… הם בד"כ ינצחו.

גם בזה אפשר להתאמן. וזה דורש מאתנו לעשות משהו פשוט. לפני שאנחנו באים לבצע משהו שאנחנו מכורים אליו, נחכה מספר שניות. כמו למשל, אם בא לנו לעשן, נסתכל על הסיגריה, נחכה 10 שניות ורק אז נעשן. עם הזמן, נתרגל לזה ונוכל להעלות מעט יותר את הזמן.

2. התאוששות – היכולת להתאושש מכישלונות היא קריטית. ולא, אני לא מאלה שמאמינים שאי אפשר להיכשל. לפעמים זה בסדר לקרוא לדבר בשמו ולהסתכל לו בעיניים. רק שהחוכמה (בכל תחום חיים אגב), היא לדעת מתי לשקוע לתוך זה ומתי לשחרר ולהמשיך.

יש משהו שמכווץ אותנו פיזית בזמן התמודדות עם כישלון. המוח שלנו מפרש את זה כדחייה. ואנחנו לא אוהבים שלא להצליח. לכן, אנחנו משתדלים להימנע מהכישלון. לפעמים אפילו במחיר דחיית היציאה לדרך. וזה מה שמבדיל בין רובנו לבין המצליחנים.

הם רצים לכיוון הכישלון. יודעים שהכישלונות של ההתחלה הם מקור למידה להמשך. ואם לא נחווה אותם במהירות גדולה יותר, לא נדע איך להתאים את עצמנו ולהשתפר. כך שבפועל, הכישלונות הם מנוע הצמיחה הכי גדול שלנו. אחרי הכל, הם רק מספקים לנו משוב מהמציאות.

בגלל זה היכולת לחזור לעמוד על הרגליים לאחר כישלון, היא קריטית. כי זה מאפשר לנו עוד סיבוב בדרך להצלחה. במקום לשבת ברחמים עצמיים ולהתכונן. ולהתגונן. ולהימנע. ולהישאר במקום. זו גם הסיבה שבגללה בנינו את סדנת הכישלונות שלנו.

אפשר לשפר את זה בעזרת תרגיל מגניב: בפעם הבאה שנגיע למצב שבו אנחנו קונים משהו, נשאל שאלה פשוטה "מה אפשר לעשות בקשר למחיר?" ונשתוק. ברוב המקרים, לא נקבל תשובה חיובית. וזה בסדר. הרי זה לא משנה את המצב הקיים. במקרה הכי גרוע, נקבל הנחה.

3. התמקצעות – אנחנו מוצפים במידע. כל הזמן. במיוחד אם אתם כמוני ואוהבי כל הזמן למצוא מידע מרתק שישפר אתכם. רק שיש המון גירויים מסביב. כאלה שמסיחים אותנו. ואני לא רוצה בכלל לדבר על האלגוריתם של יוטיוב שיודע בדיוק איך להסיח אותנו לעוד סרטון.

הדבר שהכי חסר היום, הוא הנטייה להתמקצע. הרבה אנשים רוצים להצליח אינסטנט. למגנט הצלחה וזהו. אף אדם שהצליח מאוד לא הגיע לשם רק כי הפעיל את כוח המשיכה. יש כאלה שיגידו את זה. בטח. רק שבדרך כלל, מדובר באלה שמוכרים מוצר שקשור לכוח המשיכה.

אם נגיד את האמת בפנים, גם אלה שנדמה שהצליחו ב"מכה" לא הצליחו ברגע. אנחנו פשוט לא סופרים להם את כל הפעמים שנכשלו. או את הפעמים שהצליחו בקטן. או את עשרות אלפי השעות שבהם עשו שוב ושוב עד שהתמקצעו בכך.

אני יודע, להתמקצע זה לא סקסי. היום התפישה היא להיות טוב כדי שיקדמו אותך. רק שאי אפשר באמת להצליח אם אנחנו לא יודעים בצורה מדויקת מה אנחנו עושים. בשיפור מתמיד. מתוך ההנחה שאנחנו עדיין לא מספיק טובים.

אין התמקצעות בלי הבנת חוקי המשחק האמתיים. אלה שמייצרים תוצאות לטובים ביותר. וכדי לעשות את זה, עלינו להפסיק לשפוט אותם. לא, הם לא מתמסחרים כדי להצליח. הם פשוט דואגים שהדברים יתבצעו. ואם זה עובד להם, רצוי שנבין מה הם עושים מבלי לשפוט אותם.

קורסים והכשרות הם לא הדרך היחידה להגיע לשם. יש המון מידע היום בכל מקום. רק שרצוי בכל פעם ללמוד משהו אחד חדש בתוך מה שאנחנו עושים. ולתרגל אותו שוב ושוב. עד שאנחנו מסוגלים לעשות אותו מבלי לחשוב. ואז, כשהוא אוטומטי, הוא משדרג את היכולות שלנו.

4. קבלת החלטות – לרוב האנשים אין אסטרטגיה אחידה לקבלת החלטות. והם משייכים את זה למורכבות ההחלטה. אם ההחלטה היא בנוגע למשהו שולי, הם יחליטו במהירות יחסית. אם ההחלטה היא חשובה, הם יעצרו לפעמים אפילו לימים ושבועות, לפני שיבצעו אותה.

יש לזה סיבה. למדנו להגדיר דברים כ"חשובים" או לא. וזה לא שאין דברים חשובים. אלא שכשאנחנו הופכים החלטה לחשובה אנחנו מתייחסים אליה במשהו סופר דופר מורכב. ובכך, אנחנו דוחים את הקבלה שלה. כי אנחנו מפחדים מהתוצאה שלה. רק שזה בלון מחשבתי.

כדי לקבל החלטות במהירות, עלינו להתרגל להתייחס לכל ההחלטות בצורה אחידה. לאמץ את חוק 3 השניות. עלינו להחליט כל החלטה תוך 3 שניות. וזה דורש מאתנו לסמוך על התת מודע שלנו. הוא גם ככה מכיל את כל המידע שיש לנו. ובגללו האינטואיציה שלנו צודקת.

ברגע שאנחנו מחכים יותר מ-3 שניות, החלק המודע במוח שלנו נכנס לפעולה. זה שמטיל ספק בהחלטה שלנו. מתחיל לחשוב מה יכול להשתבש. מה היתרונות והחסרונות. והופ, ההחלטה התנפחה ל"חשובה" ואנחנו לא מחליטים. לכן, חשוב לבחור ב-3 השניות הראשונות.

5. ערעור על הקיים – השארתי את הטוב ביותר לסוף. ולא סתם. אני יודע שהיום המאמר יצא ארוך. רק שזה מאמר חשוב. ואלה שלא יקראו עד כאן גם ככה לא נחושים מספיק להצליח. אם אורך של מאמר שובר מישהו שרוצה להצליח… כנראה שלא באמת בא לו להצליח.

בניגוד להטלת ספק בהחלטות שלנו, ערעור על הקיים הוא הבסיס להתפתחות. ברוב המקרים, אנשים משתדלים לעשות את כל מה שהשאר עושים. ואלה שנועזים יותר, עושים את מה שהנועזים יותר עושים. רק שלא אלה ולא אלה מצליחים בגדול.

המצליחנים הגדולים בודקים את הנחות היסוד. את הדבר שכולם מאמינים שהוא חובה. והם בוחנים האם הוא באמת נכון. על ידי עשייה של משהו באופן אחר. ולעתים קרובות, הם מוצאים דרכים חדשות לעשות משהו ישן. דרכים טובות יותר.

ההבדל הגדול בין המצליחנים לשאר האנשים, טמון בכך שהם לא מאמינים שהכל הוא עובדתי. שאם המורה אמר לעשות משהו, אז חייבים לעשות אותו. כי כשכולם נמצאים על אותו פס ייצור, כמעט ואין סיכוי שייצאו שונים.

כדי להצליח היום, צריך לדעת להתבלט. להיות שונה. ולא רק על ידי כך שאמרנו "אני שונה". או כל אמירה שיווקית שהיא. אלא על ידי הוכחה מתמדת. ועל ידי התחדשות מתמדת, לאפשר לשוק שבו אנחנו נמצאים להתאים את עצמו אלינו. ולא להפוך לאותו הדבר מאותו הדבר.

זהו להיום. עכשיו אשמח לשמוע: מה דעתך על המאמר?

שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור