דווקא עכשיו: אתגר 6 הימים להצלת כל מה שחשוב באמת במדינה הזו

היי,

בפעם הקודמת, הסברתי איך לשפר את מצב הרוח אפילו כשהמצב מסביבנו לא מעודד. היום, רציתי לענות על שאלתה של דנה, קוראת חדשה בבלוג ה-NLP שלנו, מה עוד אפשר לעשות כדי לשפר את המצב שלנו?

רגע לפני שניכנס לעניינים: אני רוצה להודות לכל אדם שהגיב על המאמר הקודם. בין אם בבלוג, במייל, בפייסבוק או בכל דבר אחר. ההבטחה שלי עדיין עומדת בעינה: אני זמין עבורך לכל התייעצות או בקשה (בגבולות האפשר והמצב כמובן). עכשיו נמשיך.

לטפס על הקירות

במצבים כמו המצב הנוכחי, הנטייה שלנו היא להתכנס. להתרכז קצת בעצמנו. לשקוע קצת בתוך מצב הרוח. לפעמים להוציא את זה החוצה. לשתף חברים. או סתם להוציא את זה על מישהו (בדיונים פוליטיים בפייסבוק למשל). שזה לא אופטימלי. רק מובן. כולנו אנושיים.

המצב הנוכחי בעצמו הוא לא אופטימלי. מה זה אופטימלי… לא באזור החיוג של המילה הזאת בכלל. עד לפני שבועיים, כולנו היינו שקועים בחיי היום יום. במחשבות מה נאכל לצהריים. מי אוסף את הילד. אילו עוד פגישות יש לנו השבוע. ומה דעתנו על ביבי.

רק שבמכה, הדברים השתנו. רובנו בבית. חלקנו הגדול בחופשה ללא תשלום. הילדים קצת מטפסים על הקירות. וככל שעובר הזמן, אנחנו אמורים להיות פחות ופחות מחוץ לבית. כך שלא נשאר לנו הרבה, מלבד להישאר בבית, מבודדים.

למה הם לא דואגים לנו?

לפני מספר שנים, כשייעצתי לפוליטיקאי שאסור לי לחשוף את שמו, הגעתי למסקנה. מסקנה, שבגללה הפסקתי לעבוד עם פוליטיקאים. ולא בגלל שכולם רעים, כמו שנהוג להאמין. אלא כי רציתי ליצור שיפור. אמיתי. כזה שירים המון אנשים להצליח. והבנתי שדרכם, זו לא השיטה.

הם לא אמורים לשפר את המצב האישי שלנו. מנהיגי המדינה, דואגים למדינה. בכללותה. אני יודע, יש ציפייה שהם ידאגו לכל אחד מאתנו. זה לא יקרה. וכשאני אומר "המדינה", אני מדבר על הגופים שאחראים על התפקוד השוטף שלה.

מעבר לזה, הם דואגים למי שהריץ אותם בפריימריז. ניחוש שלי? רוב הסיכויים שלא מדובר בך. זו בדיוק הסיבה שהגעתי למסקנה חשובה: אם אנחנו רוצים שהמצב שלנו ישתפר, אנחנו צריכים לדאוג לזה באופן אישי.

רשת ביטחון נפשית

מאז ועד היום, זה הדבר שהניע אותי בעסקים שלי. הדחף לשפר את המצב של כמה שיותר אנשים. כי זה התפקיד שלנו היום, להוות רשת ביטחון האחד לשני. ולא רק רשת ביטחון. אלא גם רשת של פרנסה. רשת של תמיכה נפשית. ורשת של ערבות הדדית. כולנו עבור כולנו.

הרי בינינו, יכולתי לשווק את המיזמים ואת קורסי ה-NLP שלי גם בלי לכתוב 2 מאמרים (לפחות) בשבוע. זה דורש ממני לא מעט זמן ומאמץ. וכן, זה נכון שזה בהחלט עוזר לשיווק. רק שמדובר בהמון תוכן זמין ופתוח לכל דורש. כך שכולם מרוויחים.

השאלה העיקרית פה היא איך להרים רשת ביטחון שכזו. כזו, שתחזק אותנו עד שהמצב יסתיים. וכן, אני מאמין שהוא יסתיים. הרבה יותר מוקדם ממה שחלקכם מצפה. רק שיש לנו דרך לעבור עד שנגיע לשם. וחשוב שנחזק האחד את השנייה עד אז.

המיקוד הוא שם המשחק

האתגר שלנו הוא כזה: יש המון דברים שמסיחים אותנו והתרגלנו להיות מוסחים כל הזמן. להגיב לדברים שאנחנו רואים וקוראים. רק שהרבה מהמידע שאנחנו מגיבים אליו עוסק בשליליות. במה שרע. או בציניות כלפי דבר כזה או אחר שקורה.

אז למה זו בעיה? הרי זה הדבר שאנחנו רגילים לעשות…. התשובה היא פשוטה. הדבר שאנחנו מתרגלים לעשות, לא רק משפיע על התוצאות שלנו. הוא גם משפיע על הדרך שבה אנחנו מפרשים דברים. ואם אנחנו מרגילים את עצמנו לבחון את המציאות בעיניים שליליות…

אז נכון, עצם המיקוד בדבר אחר לא מעלים את הדברים הרעים. רק שלעתים קרובות, גם עצם המיקוד בהם לא מעלים אותם. הוא רק מעצבן אותנו. ואז אנחנו מגיבים. ומעצבנים אחרים. וכולם יותר עצבניים, מבלי שהמצב משתנה. ולא, מיליון לייקים וצפיות, לא עושים שינוי אמיתי.

אז מה כן לעשות?

כאן מגיע בדיוק המקום של האתגר שלנו. כדי להרים רשת ביטחון נפשית-כלכלית, עלינו לעזור לשפר את מצב רוחם של האחרים שסביבנו. לפרגן לאחרים. לדאוג שמי שטוב יעלה. לדאוג שמי שנתן לכם שירות יוצא דופן, יקבל על זה קרדיט.

ולמה? כי כרגע הכל מאט. ההכנסה של כולנו נפגעת. אנשים נמצאים במצב של חוסר ודאות. אז כרגע עושה רושם ששום דבר לא יעזור לאף אחד. רק שהמצב הזה ייגמר. מאמין שלא בעוד הרבה זמן. ואז, אנשים ייזכרו את אלה שהועלו לתודעה שלהם.

אז מה האתגר?

במשך 6 ימים, עלינו לבצע כמה שיותר את שני הדברים הבאים:

א. לפרגן – אם מישהו נתן לכם שירות טוב או רכשתם ממנו מוצר מעולה תפרגנו לו. זה יכול להיות עסק. זה יכול להיות איש מקצוע. רק שפירגון, עושה טוב גם לכם, גם לאדם שעשה את אותו הדבר ודואג שאחרים יידעו לפנות אליו כשהמצב ישתפר.

ב. להציע עזרה לאחרים – אתם תתפלאו כמה אנשים רוצים עזרה. דווקא בדברים הקטנים. לפעמים אפילו רק ב"להיות אוזן קשבת". זה יכול להפוך תקופה קשה להרבה יותר נסבלת. כי בזה מתבטאת הערבות שלנו, אחד כלפי השני. להיות שם, כשקשה.

לסיכום: כל דבר הוא מקור להשראה. התנהגות שלילית נותנת לאחרים לגיטימציה להתנהג אותו הדבר. ובדיוק באותה המידה, התנהגות חיובית. אם נהיה שם עבור אחרים ואחרים יבחרו להתנהג כמונו, ניצור בהדרגה מקום טוב יותר לחיות בו. וזה תלוי רק בנו. ומתחיל מאתנו.

בינתיים, שיהיה לך שבוע מעולה ובתקווה בשורות טובות,
ליאור