בפעם הקודמת, הבאתי 3 טכניקות יעילות שיזמים יכולים להשתמש בהם כדי להתגבר על דחיינות. היום, נענה על שאלה בנושא סינדרום המתחזה שהעלה זיו (שם בדוי): למרות שהעסק התחיל להצליח, אני כל הזמן נאבק בתחושה שבכל רגע יקלטו שאני לא מספיק טוב. למה זה?
מה זה בכלל סינדרום המתחזה?
לבנות עסק עצמאי זו משימה לא פשוטה. ההקמה היא פשוטה. רק שהמעבר מחלום, לשיווק ולעשייה המקצועית… מלאה באתגרים שאף אחד לא הכין אותנו אליהם. ואז, ברגע זה נתפס. אנשים באים. מקבלים תוצאות. מחמיאים לנו על העבודה. רק שמשום מה, זה מביך אותנו.
על הדף זה לא אמור היה לקרות. אם מישהו מחמיא לנו על העבודה שלנו, היינו צריכים לקבל את זה. הרי זו עבודה שעשינו. התוצאות הן שלנו. ומותר לקבל גם חיזוקים חיוביים. ועדיין, למרות ההיגיון, התחושה הזו עולה. ולא, זה לא קורה רק לך.
זו בדיוק המהות של תסמונת המתחזה. תופעה פסיכולוגית שתוקפת דווקא כשאנשים מצליחים. ולא מאמינים מבפנים שהם שווים את ההצלחה הזו. כאילו שהם מסתכלים במראה ואומרים – אני? הם בטוחים שהם מדברים עליי כשהם מדברים על ההצלחה הזו?
להבין את סינדרום המתחזה
כדי להבין את סינדרום המתחזה (או תסמונת המתחזה) צריך להבין למה שיזם או אשת מקצוע ירגישו מתחזים. למה שיפחדו כל הזמן שיקלטו שהם לא מה שהם טוענים שהם. על אחת כמה וכמה אם התוצאות שמוכיחות שכן. וכדי להבין את זה, לא מספיק להגיד ש"הכל בראש".
הבנת השורש של סינדרום המתחזה טמונה בשילוב בין 2 דברים: הדבר הראשון, הוא תחושת הבדידות שבחוסר ההצלחות. בעולם היזמות, ההצלחות הן בדרך כלל מה שרואים מבחוץ. ואת הכישלונות מצניעים. כך שיזם שלא מצליח מדי פעם מרגיש לבד. מוקף במצליחנים.
השני, קשור בהכלה. לפעמים, הצלחה מגיעה מוקדם. לפני שאדם צבר מספיק ניסיון שהוא לא יכול להתכחש אליו. אז, התוצאות מקדימות את האמונה העצמית. והשילוב בין שני הדברים האלה הוא מצע פורה להתפתחות תחושה של התחזות.
הבעיה אגב, לא טמונה רק בחוסר היכולת לקבל מחמאות. היא קשורה גם לחוסר שביעות רצון פנימי באופן די תמידי. להתמכרות לעבודה כדי לפצות על התחושה שרק עוד קצת ונהיה ראויים. ולנטייה לפספס הזדמנויות, רק כי הרגשנו שאנחנו עוד לא מתאימים.
איך מזהים אם גם לנו יש את הסינדרום?
זיהוי של סינדרום המתחזה עשוי להיות יותר טריקי משנדמה לנו. בעיקר בגלל שתחושת חוסר הניסיון המספק מתחפשת לעתים קרובות לדברים אחרים. אז איך בכל זאת נזהה אם גם אנחנו סובלים ממנה והיא מה שמונע מאתנו להצליח יותר? נחפש את הסימנים הבאים:
א. פרפקציוניזם: יש לך נטייה להציב לעצמך סטנדרטים גבוהים בצורה מוגזמת? להרגיש אכזבה עמוקה שלא השגת אותם? זה זה. ופרפקציוניזם בדרך כלל הוא חבר מעולה של סינדרום המתחזה ומגיע אתו באותה החבילה.
ב. התשת יתר: במשרד שעות ארוכות יותר מכל הקולגות שלך? יש לך רגשות אשמה על זה שיצאת להפסקה ארוכה יותר בכמה דקות? בסוף היום יש לך תחושת תשישות שמלווה בחוסר הספק? לעתים קרובות, זה נובע מניסיון לכסות על "חוסר היכולת".
ג. נפנוף מחמאות: כשנותנים לך מחמאה על התפקוד שלך זה מביך? יש לך נטייה להחזיר מיד עם "גם את/ה"? או יותר חמור, להאמין שהם סתם מתחנפים אפילו אם מדובר בהישג שלך? ההתנגדות הפנימית לקבלת החלק שלך בהישג יכולה להיות רמז רציני פה.
איך מתמודדים עם סינדרום המתחזה?
ככל שיש לנו יותר מהסימנים שציינתי מקודם, יש יותר סיכוי שאנחנו מתמודדים עם סינדרום המתחזה. והוא, מעכב אותנו מהגעה לתוצאות שאנחנו מסוגלים להגיע אליהן. איך נתמודד איתו? נוכל להיעזר ב-3 האסטרטגיות הבאות:
טיפ להתמודדות עם סינדרום המתחזה 1: לתעד תוצאות
אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודד עם סינדרום המתחזה היא ערעור השיחה הפנימית השלילית. זו שכל הזמן מטילה ספק בכך שאנחנו הגורמים לתוצאות שלנו. שמגיע לנו להצליח. לפעמים אפילו כשאנחנו מנסים לשנן לעצמנו שדווקא כן.
זו הסיבה שאני ממליץ במקרה הזה לנהל יומן הצלחות. לתעד תוצאות טובות שלנו. בין אם זה על דף או באפליקציית פתקים. וזה, עוזר לנו ב-2 דרכים עיקריות: הראשונה, היא שעצם התיעוד דורש מאתנו לעצור ולשים לב לכך שמשהו טוב קרה.
השנייה, היא האפשרות לחזור ולקרוא על ההצלחות שלנו. במיוחד כשמצב הרוח שלנו לא טוב. או כשאנחנו מפקפקים בעצמנו. כך שניהול יומן הצלחות או יומן ניצחונות, יכול להיות כלי פשוט שמשפיע מאוד.
טיפ להתמודדות עם סינדרום המתחזה 2: אימוץ כישלונות
הטיפ השני, קשור בעיקר להבנת התפקיד של הכישלון. כי כישלון הוא לא רק תוצאה. ואני אסביר. כשאנחנו מצליחים לעשות משהו, אנחנו לא לומדים משהו חדש. זה עבד. וזה טוב, כי זה מחזק את היכולת. החזרה המוצלחת עליה, יכולה להפוך את העניין להרגל יעיל.
רק שהכישלון מדהים לא פחות. הוא קוטע את האוטומט. כי זה לא עבד. ועכשיו אנחנו מודעים. מצב שבו אנחנו לא נמצאים במון במהלך היום. וכשאנחנו מודעים, אנחנו יכולים גם לשים לב לדרכים נוספות להגיע לאותה התוצאה. או אולי טובה יותר.
אחרי שלמדנו את הדרך הנוספת, עכשיו יש לנו 2 דרכים להשיג את אותה התוצאה. הגדלנו את "ארגז הכלים" שלנו. וזה בהמשך, יאפשר לנו גמישות גדולה יותר בביצוע ויגדיל את הסיכוי שנצליח במשימה, בפעם הבאה שנצטרך לבצע אותה.
טיפ להתמודדות עם סינדרום המתחזה 3: חמלה עצמית
חמלה עצמית היא גם רכיב קריטי בהתמודדות עם סינדרום המתחזה. וחשוב להבדיל בינה לבין רחמים עצמיים. אני לא מדבר כאן על תחושת מסכנות. להיפך. אני מדבר על זה שאנחנו צריכים שלא להחמיר עם עצמנו כל כך. להפסיק לייסר את עצמנו כשלא הולך.
יש תפישה חברתית שאומרת שכשנעשית טעות, צריך לנזוף במי שעשה אותה. ואז, אם אנחנו עושים טעות, אנחנו נוזפים בעצמנו. רק שזאת, לא באמת דרך לשפר את המצב. רק תחושה כאילו שעשינו משהו. "הראינו לעצמנו מה זה".
במקום זה, אנחנו צריכים לאפשר לעצמנו מרחב לטעות. גם אם אחרים לא מפרסמים את הטעויות שלהם, כולם טועים. המטרה היא להימנע מזה כמובן. רק שכדי לעשות את זה, עדיף להבין מה עשינו לא נכון. ואיך לשפר את זה לפעם הבאה. התעללות עצמית זו לא הדרך.
על הקו הדק שבין קבלה עצמית לשחצנות
אני יודע. להמון אנשים יש את התחושה שאם חס וחלילה נודה בזה שאנחנו טובים, יחשבו כאילו אנחנו שחצנים. רק ששחצנים משוויצים בתוצאות שלהם ומנסים דרך זה להקטין אחרים. ואם אנחנו בסך הכל מקבלים את התוצאות שלנו, זה לא הופך אותנו לשחצנים.
ההכרה בתוצאות שלנו עוזרת לנו לפתח ביטחון עצמי. רגיעה פנימית שנובעת מהידיעה שאפשר לסמוך עלינו. כזו שמדבקת גם לאחרים מבלי שנגיד כל הזמן כמה אנחנו טובים. אלא מתוך ההכרה ביכולת לספק תוצאות. וזה, יאפשר לנו להשיג תוצאות טובות הרבה יותר.
במילים אחרות, התמודדות נכונה עם סינדרום המתחזה יכולה לשבור את תקרת הזכוכית של העסק שלנו. לאפשר לנו להתמודד עם חוסר הצלחות כמו גם עם ההצלחות. ולבנות לעצמנו מנגנון פנימי יעיל שיאפשר לנו התמודדות בריאה יותר עם המורכבות שבניהול עסק. שגם היא, מורכבת כשלעצמה.
שיהיה לכם המשך יום מעולה,
ליאור
