היי,
בשבוע שעבר דיברנו על השיטה הפשוטה והמהירה ביותר להפוך ויכוח להסכמה. השבוע, רציתי לגעת בנקודה שמגרדת לכולנו בשלב כזה או אחר במוח – למה אנחנו לא מרגישים מסופקים יותר בחיים שלנו?
פשוט לא מספיק
כאשר אני חושב על הדרך שבה אנשים חווים סיפוק או חוסר סיפוק בחייהם, קופצים לי לראש 2 ציטוטים שאני מאוד אוהב:
"אני מקווה שכולם יהפכו לעשירים ומפורסמים ויקבלו כל דבר עליו חלמו אי פעם, רק כדי שיבינו כי זה בכלל לא העניין". (- ג'ים קארי)
"בגלל שגדלנו מוקפים בעלילות דרמטיות ענקיות בספרים ובסרטים, אנחנו חושבים שהחיים שלנו אמורים להיות מלאים בעליות ומורדות! אז אנשים מעמידים פנים שיש דרמה במקום שאין אחת". (- קורט וונגוט)
השילוב בין שני הציטוטים מתמצת בצורה מדויקת את מהות התחושה של רובנו שהכול פשוט לא מספיק: אנחנו רוצים להרוויח יותר, להצליח יותר, להיות נאהבים על ידי אנשים יותר טוב או יותר אנשים ולגור במקום חלומותינו. שתמיד יהיה מעניין.
לדעתנו, אז יהיה יותר טוב. אז ייפתרו כל צרותינו. אז מסים כבר לא ישנו לנו. לא נחשוב יותר על הוצאות הדלק והבית. נוכל להסתובב בעולם ולעשות כרצוננו. רכב ספורט מפואר ונוצץ. הופעות באמצעי התקשורת. מעריצים.
זה נשמע אולי קצת מוזר ועם זאת, כאשר רוב האנשים חושב על זה אין לו באמת תכנון לעתיד שלאחר המובן מאליו. נגיד שכבר קנו 19 מכוניות, 14 וילות, קיבלו תכנית אירוח והסתובבו עם בן הזוג המושלם. מה אז? תחושת חוסר סיפוק? איך שוב?
התיאבון שאינו נגמר
אני קצת מסתכן באמירה הזו אבל לרוב האנשים יש פחות בעיות ממה שנדמה להם. בדומה לציטוט של וונגוט, אנחנו אוהבים להאמין שיש משהו שהוא פשוט יותר. והיותר הזה לא הגיע אלינו, כי הוא שמור לאנשים שהם יותר.
הסיבה לתאבון הזה, זה של ה"יותר" הוא כי רובנו מרגיש קצת פגום. כאילו שכל מה שטוב שבעולם היה מגיע אלינו אם היינו מה"הם" שחכמים יותר, מצליחים יותר, עשירים יותר ובעלי יותר מזל מאיתנו. ואצלנו בראש, אנחנו לא כאלה. לפחות כרגע.
זה מה שנרמז לנו בסרטים. האהבה תמיד תגיע למי שמחכה. ההצלחה מגיעה למי שעובד הרבה שעות ומגיע לו להצליח. ברגע שנצא לפנסיה נוכל להתחיל לחיות את החיים שתמיד דחינו. אנשים טובים תמיד מקבלים את שכרם בסוף.
במילים אחרות, אנחנו ממלאים את עצמנו בציפיות לעתיד טוב יותר תוך ישיבה פסיבית על הישבן. ובינתיים אנחנו עושים את אותם הדברים שמהם אנחנו שואפים להיפטר. שוב ושוב. ואז שוב מצפים שהמצב ישתנה. ואנחנו לא מרוצים.
7 הגורמים לתחושת חוסר הסיפוק (ואיך לפתור אותם)
ישנן 7 צורות חשיבה שגורמות לחוסר שביעות רצון. ולא, זה לא קשר באמת לכמות הכסף, המכוניות, הגאדג'טים, בני הזוג, המראה או ההצלחה שלהם. אלו הן 7 הצורות החשיבה שמובילות לתחושת חוסר הסיפוק העצמי והדרכים ליצור בהן שינוי בעזרת NLP:
1. למה להם יש ולי אין – כאשר אנחנו משווים את עצמנו לאחרים שמצליחים בתחומים שונים כל הזמן, אנחנו מרגישים לא מוצלחים. כאילו שיש משהו שנמצא בקצה אצבעותינו ומישהו לוקח מאיתנו. והם כן משיגים. מעצבנים.
כדי לפתור את ההרגל לקנא באחרים, נרצה להתרגל לעשות את ההפך – לחגוג הצלחות של אחרים. וכן, גם אם מדובר בהצלחות של המתחרים. במקום להרעיל את עצמנו בזעם, נוכל לקחת את ההצלחה שלהם כתקדים ולחשוב איך נוכל להצליח אפילו יותר.
2. למה דווקא לי קורים דברים רעים – ישנם הרבה אנשים שמאמינים שדברים רעים קורים דווקא להם. ועצם השאלה למה לא עוזרת להם להתגבר על התחושה. אם כבר, היא מוצאת לה הצדקות, אישורים ותירוצים להישאר בתוכה ולשמר את המצב השלילי.
כדי לפתור את תחושת התבוסתנות שמביאה השאלה "למה" עלינו להתרגל להחליף אותה בשאלה "איך". אם נשאל "איך זה קורה דווקא לי" ונבדוק מה אנחנו עושים שלב אחרי שלב, נוכל למצוא את הנקודה בהתנהגות שלנו שמשיגה תוצאות שליליות ולהחליף אותה.
3. אני אעשה שינוי כשהמצב יהיה טוב יותר – אנשים נוטים להאמין כי הם מסוגלים לשנות את מצבם. ובגלל שהם מאמינים שיש להם את היכולת, הם רק צריכים שהמצב יהיה מושלם ויצאו לדרך. ורק עוד דחייה אחת קטנה. ועוד משהו שהחיים הורישו. והשינוי לא מגיע.
כדי להימנע מפרפקציוניזם ולהתחיל לעשות, עלינו להתחיל לעשות כשרוב המצב מתאים. גם ככה תמיד יש שינויים של הרגע האחרון ודברים קורים. כאשר נתחיל לעשות, נוכל לשפר את העשייה והתוצאות "על הדרך" ובהתאם לתכתיבי המציאות.
4. רק לאנשים רעים טוב בחיים – תמונת המצב שאותה מלמדים אותנו אמצעי התקשורת היא שאנשים רעים, מושחתים ותאבי בצע נהנים מ"החיים הטובים". וזה לא לגמרי שגוי. יש אנשים רעים שטוב להם. עם זאת, זו לא התמונה המלאה.
אנשים מצליחים כי הם עושים משהו באופן מוצלח. זה לא קשור להיותם טובים או רעים. כדי לפתור את תבנית החשיבה הזו, רצוי שנפסיק לצפות בטלויזיה ונתחיל לקרוא ביוגרפיות של אנשים מעוררי השראה. מי יודע, אולי נקבל רעיון שיעזור לנו להצליח יותר בחיים?
5. דברים רעים קורים לי כל הזמן – כאשר אדם מרגיש שדברים רעים קורים לו כל הזמן, הוא מחזיק בצורת חשיבה מאוד מסוכנת עבורו. הוא שם לב לדברים השליליים ונותן רק להם משקל בעוד שאינו לוקח אחריות על תוצאות חייו.
כדי לפתור את צורת החשיבה הזו, עלינו לנהל יומן. ביומן נכתוב כל דבר שקורה לטוב ולרע. לא משנה עד כמה חשוב או גדול וקטן. כאשר דברים רעים יקרו לנו, נוכל לפתוח את היומן ולראות שגם דברים טובים קורים. וזה מעודד. מאוד.
6. אין לי באמת שליטה במה שקורה לי בחיים – כאשר אנחנו נסחפים עם החיים, אנחנו לא שולטים בתוצאות שלנו. וזה נכון, אנחנו לא באמת שולטים בכל דבר שקורה לנו בחיים. ועדיין איך שהוא יש אנשים שדברים טובים קורים להם, איך זה קורה?
כדי שנוכל לשלוט יותר בחיים שלנו, עלינו להבין כי אנו שולטים בדבר אחד – בתגובות שלנו למה שקורה. גם אם משהו השתבש, אנחנו עדיין יכולים להחליט איך להגיב אליו. לא חייבים להיות מדוכאים. אפשר גם לקחת אחריות, לשנות ולהיעזר באחרים. באמת.
7. אני לא מסוג האנשים שמצליחים – כאשר אדם מגדיר את סוג האדם שהוא, הוא לוקח תכונה או יכולת שלו ומגדיר דרכה מי הוא, מה הוא מסוגל ומה הוא לא מסוגל לעשות. עם זאת, המציאות היא מעט מעודדת יותר.
ברגע שנבין כי בגדול כל התוצאות שלנו בחיים הן נגזרות של היכולות שלנו, נוכל להבין כי הפתרון לחוסר הצלחה הוא למידה. ללמוד יכולת, ללמוד מטעויות וללמוד מאדם שכבר עשה חלק גדול מהטעויות לפנינו.
די לבינתיים. נהיה כבר ארוך. עכשיו, מסקרן אותי לשמוע בתגובות פה למטה מה דעתך על המאמר?
שבוע מעולה,
ליאור
36 Responses
המאמר מקסים, אבל
קצת שלילי לטעמי, למרות הכוונה הטובה
עזוב את מה שגורם לי לחוסר סיפוק
תספר לי יותר איך לבנות תבניות שישמרו על תחושת הסיפוק, שיצמצו את הפערים בין הרצוי למצוי ושיגדירו מחדש את התבניות בתת המודע שלי…
לפעמים המציאות היא לא רק חיובית ואנחנו צריכים לדעת איך להתייחס גם לתקופות כאלה.
עם זאת, בהמשך אני עוד אגע בדרכים נוספות לשדרוג ושימור תחושת הסיפוק שיצמצמו את הפערים בין הרצוי למצוי ושיגדירו מחדש את תבניות החשיבה בתת המודע 🙂
שבוע מעולה!
מדהים כמה שזה נכון.
תודה דודי!
מאמר יוצא מן הכלל,תמצות של מחשבותיי בתקופה האחרונה,במטרה ליצור שינוי אצל הסובבים שעדיין לא מודעים לכוח הטמון בהם,שאפו
ומסקרן באמת לדעת,עד כמה המאמר הזה שקע בתת מודע,ויצר תחושה של רוחניות ועזרה לזולת.
תודה חי (ושאפו על השימוש במודל מילטון) 🙂
יפה, אהבתי, סקירה תמציתית של 7 הלכי רוח המקבעים כשלון וחוסר סיפוק.
ליאור – זה פוסט שראוי לצל"ש… תמציתי וקולע…
תודה רחל!
תודה רפי!
אתה ,אתה ,אתה…נ ה ד ר תודה ליאור!
תודה ליא!
תודה , כמו תמיד תותח : )!
תודה איליה!
צודק, נכון, הכל טוב, הבעיה נשארה, איך אפשר לאסוף את עצמך ולאגור כוחות, ולצעוד קדימה לעתיד טוב יותר
השלב הראשון הוא להציב מטרה ראשונה לכיוון העתיד הטוב יותר
מאמר מצויין
תודה הדסה!
ואו אני בתקופה לא פשוטה כבר הרבה זמן, וזה אחד המאמרים היחידים שהצליחו טיפה לתת לי ניצוץ של תקווה וכיווני עבודה שמעניקים פתרון ולא מבטיחים אשליות וטוב אינסופי שכבר גילנו שלא קיים. כמו שהביטלס אמרו יש לי הכל אבל אין לי כלום. לפעמים כשמרגישים שיש לך הכל ואתה מוקף באנשים אתה מרגיש את התחושת בדידות הכי גדולה ולפעמים להיות רק אתה לבד בלב יער עם בורא עולם זה יכול להיות תחושת סיפוק. אם כי עדיין המילה סיפוק נראת לי מילה רחוקה ממני כרגע.
מעולה. כיף לשמוע!
מעורר השראה
תודה!
צודקת
לא הזדהיתי עם המאמר.
אני איש של עשייה בלי סוף, ואני יודע שאני עושה בדיוק מה שצריך לעשות.
החיים שלי מלאים וגדושים בדברים טובים, אין לי כמעט דברים לא טובים.
בקיצור, הכל בעצם טוב, ועדיין יש בי כעס ותסכול פנימי משום מה.
מה ההסבר לזה?
היי בני,
תחושת חוסר הסיפוק יכולה להגיע ממספר גורמים. הגורמים שהובאו במאמר הם רק הנפוצים ביותר, ועם זאת, בהחלט לא היחידים. סיבות אפשריות יכולות להיות (ואני מנחש, מכיוון שאינני מכיר אותך):
א. השוואה מתמדת לאנשים אחרים (מתחומך או שלא) שמצליחים הרבה יותר (כולל כאלה שממש לא ברור לך איך הם מצליחים כל כך) וחשוב לך להיות יותר מצליח מהם.
ב. אי קביעת מטרות מדויקות. כל מטרה שהיא "להיות יותר X" אין לה סוף, כי תמיד אפשר להיות יותר ולכן אין תחושת הגשמה למרות שיכול מאוד להיות שאתה מצליח.
ג. לחליפין, יכול להיות שלמרות ההצלחה שלך, ישנם תחומים בחייך שאינך מרוצה מהם והם מאפילים על ההצלחה שלך
יש כמובן סיבות נוספות שעשויות לעלות. עם זאת, במידה ופספסתי, אשמח לעמוד לרשותך ולעזור לך לעמוד על העניין בצורה יותר חד משמעית.
תודה ליאור, עצם ההתייחסות המפורטת מרגשת אותי.
אבל לצערי עדיין לא מצאתי את התשובה הנכונה.
עברתי תהליך של חיזוק רוחני מדהים, מטאורי, והתמדתי בו באופן מעורר השתאות.
עקפתי, מבחינתי, את כל האחרים וקבעתי לעצמי מטרות מדויקות שעמדתי בהן.
אבל פתאום הגיעה מחשבה שבעצם בעבר אולי הייתי יותר חופשי.
וכך, למרות שאני מאמין בלב שלם במה שאני עושה ובטוח שזה הדבר הנכון לעשות, לא הצלחתי למצוא את האושר הפנימי המצופה. זו בעצם מלחמה בין הגוף לנפש, כך בהרגשה שלי.
חלה נסיגה קלה בפעילות הרוחנית שלי, לא כי אני לא מאמין בה.
להיפך, בגלל שהייתי בפסגה ואני יודע שזו הדרך הנכונה – המצב העכשווי מצער אותי יותר.
(אבל כנראה שזה לא משהו שאפשר לענות על רגל אחת בפלטפורמה הזאת).
אולי אחרי שהגעת לפסגה, אתה מחפש דווקא גבעה נחמדה להיות בה וליהנות מפעילות רוחנית ממלאת יותר?
בכל מקרה, אשמח להיות זמין עבורך בכל פלטפורמה שתרצה. אם תרצה, שלח פרטים פה בהודעה ונדבר ביום ראשון (לא אפרסם אותם).
אושר הוא מושג שגוי מיסודו, שבעצם לא קיים. הרדיפה אחרי אושר, הרצון להגיע לאיזו פסגה אינסופית של אושר, הוא בעייתי. פסגה מעצם הגדרתה היא משהו מצומצם, וכך גם צריך להיות אושר. בכולנו יש עצב וכאב ותסכול. אני מוצא שזה הדברים שהכי מדרבנים אותי להתקדם. יש רגעי הנאה, ותחושות של סיפוק ועצב וכאב ואובדן וחרדה וכעס ותסכול וחוסר סיפוק וקנאה ושלווה. מניעת עצמנו מכל קשת הרגשות מתוך רצון להיות כל הזמן מאושר, תגרום לנו לאובדן דרך. לעיתים רבות עזרה לזולת מתוך מקום אמיתי של נתינה, נותנת את הסיפוק הרב ביותר, לעיתים אושר ולעיתים שלווה.
דבר ראשון, תודה רבה ליאור על המאמר ובמיוחד על היחס לתגובות.
דבר שני, אני במקום של בני מהבחינה שאני מכירה את המקום הרוחני ורוצה אותו אבל מצד אחר מתרחקת כמה שיותר ממה שמזכיר את זה, מה שהכרחי לי על מנת לשמור על הקיים אני משתדלת להמשיך (כדי שתהיה אופציה כן להמשיך ולא לסגור את כל הדלתות…) אבל זה הופך יותר ויותר מכביד, ואני מוצאת את עצמי במשך הזמן עם פחות אנרגיה ומוטיבציה ואוטומטית עם פחות עשייה, כבר בדקתי עם עצמי וזה הכל במקום הרגשי, אבל זה מרגיש תקוע ובתחושת תקיעות אין סיפוק (כידוע…)
אני יכולה לעשות צעד לפה או לשם אבל אני צריכה משמעות ומטרה מוגדרת, כלו' העניין הוא לא העשייה אלא הבלבול והרגש שחוסם.
איך אוכל לעזור?
שלום
רציתי לשאול אני מאד הרבה נעזר באתר שלך אבל הבעיה היא שכשאני רוצה לעשות איזה תרגיל חשיבה למשל לחשוב חיובי או כל דבר אחר אני מרגיש שמספיק קשה לי כיון שאני סובל מירידות במצב רוח ועכשיו עוד פעם אני צריך להילחם עם עצמי בשביל להרגיש טוב ותמיד שאני מנסה לעשות עוד תרגיל אני מרגיש שהייתי רוצה לחוות הנאה מאיזה משהו או לפחות משהו שירגיע אותי אפילו לתקופה קצרה
מה אתה ממליץ?
היי נחמיה,
בהתחלה, כשלומדים דפוסי התנהגות או חשיבה חדשים, זה לא קל וזה דורש מאמץ מודע (גם אם הוא קטן). ככל שמתרגלים את זה יותר, כמו בפיתוח שרירים, כך זה נהיה קל יותר והתוצאה חזקה יותר. ההמלצה שלי? פשוט להתמיד.
מקסים
תודה!
אני לא יודע איזה עבודה מתאים לי
איך אוכל לעזור?