היי,
בשבוע שעבר הבאתי מאמר אורח של נאור מקמל שמסביר איך להשתמש במבט שלך כדי לצאת מדיכאון. השבוע, רציתי לחזור למסע המשותף שלנו לפיתוח הכריזמה שלנו ולהתמקד בדבר שעד עכשיו לא ממש נגענו בו – הדרך בה אנחנו משתמשים בקול שלנו.
כי דווקא היה לו מה להגיד
הוא פחד להרים את היד. והוא דווקא ידע את התשובה לשאלה. רצה לענות. לשמוע את המרצה אומרת לו שהוא צודק. להוכיח להם שהוא יודע. אבל היד לא עלתה. ולא משנה עד כמה הוא ציווה עליה לעלות. סתם שכבה על השולחן כמו גוש עץ שרק נראה כמו יד.
בהפסקה, כשעבר במסדרון, הוא ראה מישהי שדווקא די נראתה לו. ישר התחיל לחשוב. להחליף בראש משפטים. ועוד לפני שהספיק להגיד משהו, נפלט לו חיוך. היא חייכה ועצרה. שאלה אם הם מכירים. וכל מה שיצא לו מהפה היה מלמול רופס. "אמממ.. לא.. אההה…". והיא הלכה.
הוא לא ידע לדבר. לא עם זרים בכל מקרה. וגם אם כן אזר את האומץ, איך שהוא זה תמיד נשמע חלש. ממולמל. עלוב. כאילו היה בולע מילים. לא כמו ההם. אלה שמדברים בביטחון. אלה שמאמינים להם. אלה שכולם נמשכים אליהם. אלה ששנא ורצה להיות כמוהם בו זמנית.
דווקא היה לו מה להגיד. ידע להסביר את עצמו מצוין. זה פשוט יצא לו מהפה כל כך חלש. עד שאף אחד אחר, חוץ ממנו, לא שמע. או עצר כדי להקשיב. או לקח אותו ברצינות. או זכר אותו כמישהו ששווה להקשיב לו בעתיד. וחבל. כי דווקא היה לו מה להגיד.
הקול שלך הוא לא מה שחשבת
קול. הרבה מאוד אנשים מתייחסים אל הקול שלהם כאילו היה מובן מאליו. כמובן שהוא מובן מאליו, עד שיום אחד אנחנו צרודים ופתאום נזכרים שהוא היה שם. פתאום מתגעגעים אליו. לא מבינים איך לא שמנו לב אליו. ו-24 שניות אחרי שהוא חוזר אנחנו שוב שוכחים להתייחס אליו.
קול הוא הדבר הראשון שאנשים שומעים אצלנו. ובמקביל לשפת הגוף, הקול הוא חלק משמעותי בדרך שבה אנחנו משדרים לאנשים אחרים איך להתייחס אלינו. לכן, זה לא מקרי ששימוש נכון בקול יכול לגרום לנו להישמע הרבה יותר כריזמטיים.
רוב האנשים חושב שהקול שלו בסדר פחות או יותר. אחרי הכל, הם שומעים אותו בכל יום ומתרגלים אליו. כל זאת עד ליום שבו הם מקליטים את עצמם בפעם הראשונה. ואז המומים שהם לא נשמעים כמו שהם חשבו.
הסיבה לכך היא פשוטה: הרבה מאוד אנשים לא מודעים לכך, אבל בניגוד לרוב הצלילים האחרים שאנחנו שומעים, את הקול שלנו אנחנו שומעים בעיקר דרך עצמות הפנים. כך, אנחנו שומעים אותו בצורה נקייה יותר השונה מזו שאחרים שומעים אותו (דרך האוזן).
לשדר כריזמה בעזרת הקול
כאשר אנחנו חושבים על אנשים כריזמטיים, מאוד קל לנו להגדיר איך הם נשמעים: עוצמת הקול שלהם חזקה (ועם זאת לא צעקנית), טון הקול שלהם עמוק (ועם זאת לא יותר מדי) והמילים שהם אומרים מבוטאות בצורה ברורה (מבלי להשתמש בדיקציה של מורה ללשון).
מכיוון שאנחנו נמצאים במסע לשיפור הכריזמה שלנו, עלינו לסגל את צורת הדיבור הזו (במקביל לשיפור שפת הגוף שלנו). אחרי הכל, קשה להאמין שאדם שהיה מדבר אתנו בשקט, בטון רך ובצורה לא ברורה היה גורם לנו לרצות להמשיך להקשיב לו לאורך זמן.
כדי להפוך את הקול שלנו ליותר כריזמטי, נוכל להשתמש בשיטות הבאות:
1. להקליט את עצמנו ולבצע התאמות – מכיוון שרובנו הגדול לא נשמע כפי שהיינו רוצים להישמע, עלינו לכוונן את הקול שלנו. לשם כך, אנחנו נצטרך להקליט את עצמנו (יש אפליקציה להקלטה עצמית בסמארטפון שלנו) ולבחון איך אנחנו נשמעים.
ברגע שאנחנו יודעים איך אנחנו נשמעים, נוכל לבדוק מה היינו רוצים לשפר ולהתחיל לשפר אותו. השיטות הבאות יסבירו לנו איך לעשות זאת בצורה מדויקת יותר. אגב, גם אם הקול שלך נשמע לך בסדר בהקלטות, התרגילים הבאים יוכלו לעזור לך להישמע אפילו יותר טוב.
2. להאט את קצב הדיבור אם צריך – דיבור מהיר מדי (עם אדם שלא מדבר מהר כמונו) משדר חוסר סבלנות ולא נותן לאדם שמולנו את התחושה שאנחנו מקשיבים לו. לכן, לאחר שהקלטנו את עצמנו, רצוי לשים לב לקצב הדיבור ולהאט מעט.
וכשאני אומר מעט אני לא מתכוון להאטה מוגזמת שבה אנחנו נשמעים מטופשים. אני מתכוון להאטה עד הרמה שבה אנחנו נשמעים ברורים ובשליטה עצמית. כדי לעשות זאת בצורה יעילה, עלינו לזכור להאריך הן את המרווחים שבין המילים והן את המילים עצמן.
בעוד שהארכת המרווחים בין המילים היא קלה, רבים מוצאים דווקא את הארכת המילים כמאתגרת יותר. שיטה פשוטה להאריך מילים בקלות היא להאריך כל צליל שניתן להאריך בתוך המילה (כמו אותיות אהו"י למשל) ובכך "למתוח" אותה מעט יותר.
3. לחזק את העוצמה – חיזוק העוצמה הוא דווקא אחד הדברים שלא צריכים הסבר. אם לא שומעים אותנו, קשה לחשוב שאנחנו כריזמטיים. לכן, אם נרצה להיות יותר כריזמטיים עלינו לשפר את עוצמת הקול שלנו (וכן, זה אפשרי).
תרגיל מומלץ לאימון השליטה בעוצמת הקול: כדי לשפר את השליטה בעוצמת הקול, עלינו להגיד את המשפט "קל לי יותר להשתמש בקול שלי" מספר פעמים. בכל פעם אנחנו נשים לב לכמות האוויר אותה אנחנו נושפים במהלך הדיבור.
בפעם הראשונה, רק נשים לב לכמות האוויר שבה אנחנו משתמשים. מהפעם השנייה והלאה נתחיל לשחק עם כמות האוויר שננשפת החוצה. בהתחלה נוציא פחות אוויר ונשמע איך אנחנו נשמעים. ואז נוציא יותר אוויר ונשים לב לדרך שבה אנחנו נשמעים. ככל שנתרגל יותר את הוצאת כמות האוויר כך נשלוט טוב יותר בעוצמה שלנו.
נקודה חשובה: חשוב לשאוף מספיק אוויר לפני שאנחנו מבצעים את התרגיל. אוויר זה דבר שנגמר בריאות וחשוב להישרדות שלנו. באמת.
4. להעמיק את הטון – כשאני כותב "העמקת טון הדיבור" אני לא מתכוון שביום בהיר אחד כולנו נישמע כמו רפי גינת. בוודאי לא הנשים שבחבורתנו. מצד שני, מחקרים גילו כי קול עמוק משפר בצורה משמעותית את הסיכוי שנתפש כמנהיגים.
כדי להעמיק את טון הקול נוכל להשתמש בתרגיל הבא: כדי לשפר את השליטה בטון הקול, עלינו להגיד את המשפט "כיף לי לשלוט בקול שלי" (או כל משפט אחר, אין צורך להתקטנן) מספר פעמים. בכל פעם אנחנו נדמיין כאילו הצליל יוצא מאזור עמוק יותר בגוף.
בדמיון שלנו, נדמיין כאילו צליל הדיבור יוצא מהאף ונגיד את המשפט "כיף לי לשלוט בקול שלי" חשוב לשים לב איך הוא נשמע. לאחר מכן נעשה בדיוק אותו הדבר מהפה, הגרון, בית החזה, הסרעפת והבטן. בכל אחד מהם נדמיין את מקור הקול, נגיד את המשפט ונשים לב לעומק הצליל שיוצא.
5. להימנע מדיבור מונוטוני – כדי לשמור את האדם שמולנו ערני וממוקד בדברינו, עלינו להקפיד שלא להישמע יבשים ומשעממים. הרי מי יכול לשבת שעות ולהקשיב לאדם שנשמע משועמם גם הוא ממה שהוא אומר?
הדרך המהירה ביותר לעשות זאת היא על ידי משחקים קלים עם עוצמת הקול או עומק הטון שלנו בזמן הנכון. במילים אחרות, כאשר יש מילה שחשובה יותר במשפט, נוכל להרים במהלכה בלבד את עוצמת הקול (קצת), להוריד את הטון ואפילו להאט את הדיבור.
כך, אנחנו מסמנים למוח של האדם שמולנו שהוא שמע כרגע שחשוב להתרכז בו. במידה מסוימת זו המקבילה השמיעתית של שימוש בהדגשה (עם מרקר כשמדובר בתוכן מודפס או בוורד אם במחשב) על טקסט שאנחנו רוצים שישימו אליו לב.
נקודה חשובה: עלייה וירידה בטון בלי שום סיבה תגרום לנו להישמע מאוד מוזרים. הרעיון הוא לעשות זאת, בזמן הנכון כדי להעביר את הכוונה הנכונה. הגיון בריא הוא תמיד הקו המנחה כאשר אנחנו מיישמים דברים.
זהו לפעם הנוכחית. עכשיו מסקרן אותי לשמוע: מה דעתך על המאמר?
שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור