היי,
בשבוע שעבר הבאתי 7 תובנות שהקפיצו את ההצלחה שלי פי 3 בשנה האחרונה. השבוע, קצת אחרי שעברנו את ראש השנה, רציתי לצייד אותך להמשך המסע המשותף שלנו לשיפור ההצלחה ולשדרוג הכריזמה שלך.
כוחה של מחשבה בודדת
כמו בכל מסע, לפני היציאה לכיוון ההצלחה האישית שלנו, עלינו להיערך ולהכין צידה לדרך. מכיוון שהמסע הזה הוא לא באמת פיזי, כנראה שאני לא מדבר אתך על הכנת סנדוויצ'ים עם ממרח שוקולד ובקבוק עם מיץ (או קולה או מים, אין צורך להיות קטנוניים כבר בתחילת השנה).
רובו של מסע ההתפתחות האישית נערך בתוך הראש שלנו. מכיוון שכך, עלינו להכין את הצידה המתאימה לדרך. ובדומה לכל מסע אחר, לא כל דבר שניקח אתנו יקדם אותנו בדרך. עלינו לבדוק שהצידה באמת טרייה. לבחון את הכלים ולוודא שהם עובדים.
במסע רגלי אנחנו עושים את זה אולי אלף פעמים מראש. בודקים את המזון ואת הציוד. כדי שלא נתקע באמצע הדרך עם קלקול קיבה טורדני. כדי שלא נתקע על צוק רק כדי לגלות שציוד הטיפוס שלקחנו לא מתאים או שבור ומקולקל.
במסע של התפתחות אישית, רוב האנשים מניחים כי המצב שונה. הם מניחים ש… יהיה בסדר. והם יוצאים למסע עם צידה מחשבתית שמכילה אוסף של אמונות שאותן הם מעולם לא טרחו לבחון. עם כלים שלא בהכרח מתאימים להתמודדות שעומדת מולם.
וכשאני אומר כלים וצידה לדרך, אני לא בהכרח מדבר על כלים גדולים ומורכבים כמו כלי שכנוע, NLP ותקשורת בין אישית. אני מדבר גם על האמונות שלנו (המקדמות והמגבילות) שלפעמים מתחפשות למחשבות תמימות שעוברות לנו בראש.
כשאנחנו חוזרים שוב ושוב על המחשבות ה"תמימות" הללו, אלה שנדמה כאילו שמקדמות אותנו קדימה, אנחנו משדרים אותן לתת המודע שלנו. ולעתים, אנחנו לא שמים לב כי בניסוח שלהן, אנחנו דווקא מחזקים אותן ומקבעים אותן פנימה.
מהן 2 האמונות המגבילות שמתחפשות למחשבות תמימות?
במאמר זה רציתי למקד אותך ב-2 אמונות מגבילות שמתחפשות למחשבות "תמימות" אצל רוב האנשים. אם זיהית שאחת מהן קיימת גם אצלך, אני ממליץ לך בחום לאמץ את הפתרון שנמצא באותו הסעיף שלה.
כמו כן, חשוב לדעת כי אלה אינן המחשבות המגבילות היחידות שעשויות להגביל אותך. ישנן עוד, וחשוב לפרק גם אותן לפני היציאה לדרך. אלו הן 2 האמונות המגבילות הנפוצות ביותר (כולל הפתרונות עבורן):
1. אני לא יכול/ה – בניגוד לתינוקות, כאשר אנשים בוגרים עשו משהו בעבר וקיבלו תוצאות חלקיות או שליליות, הם נוטים להאמין כי זהו גבול היכולת שלהם. מאז רובם לא עושה את אותו הדבר שוב. בכך, הוא מקבע בכך את תחושת חוסר היכולת.
והם בטוחים שזהו. העולם חרב. אין מצב שזה ישתנה. זה מי שהם וזה מה שיש. ככה זה וככה הם. וזו שטות טוטאלית שרק מחזקת את התבוסתנות שלהם ומעכבת אותם מהתקדמות. והם דווקא מספרים לכולם שהם רוצים להצליח "אבל".
המחשבה התמימה לכאורה "אני לא יכול/ה" (כמו גם האחות שלה "אי אפשר") מציין כאילו העבר שלנו הוא זה שבהכרח יקבע את העתיד שלנו. ולהפתעת חלק מהאנשים, חוסר היכולת בהווה לא מונעת מאתנו ללמוד איך לשפר את התוצאות. את זה עושות דווקא העצלנות והוותרנות.
הפתרון: כדי לשנות את המחשבה "אני לא יכול/ה" עלינו להבין כי ההפך מיכולת אינו חוסר יכולת. כאשר אנחנו לא עושים משהו אנחנו עושים דבר אחר במקומו. לכן, עלינו להחליף את המחשבה באחת שתכווין את תת המודע אל התוצאה הרצויה.
ההפך מיכולת הוא חוסר ידע. וכאשר אנחנו עושים משהו ובצורה עקבית מקבלים בו תוצאה שלילית או חלקית, זה רק אומר שלא למדנו לעשות אותו כך שיניב לנו את התוצאות הנכונות. לכן, עלינו להחליף את המחשבה "אני לא יכול/ה" בשאלה "מה אפשר ללמוד כדי להצליח בזה?".
בכל פעם שנרגיש שהמחשבה "אני לא יכול/ה" עולה, עלינו לתפוס את עצמנו בצורה מודעת ולשאול את עצמנו "מה אפשר ללמוד כדי להצליח בזה?". כן, אני יודע שזה לא אוטומטי בהתחלה וזה דורש מעט מאמץ. עם זאת, אם נעשה את זה באופן מודע מספיק פעמים זה יהפוך להיות הרגל.
לימודים אקדמיים כדוגמא לאני לא יכול/ה
לימודים אקדמיים הם דוגמא למקום בו אנו רואים כי המחשבה שאינני יכול/ה מפריעה לי באופן החמור ביותר. כמה מאתנו החליטו מראש כי הם אינם מתאימים לתחום מסוים וויתרו על האפשרות לנסות להתקבל אליו על אף שהם מעוניינים בו.
גם בזמן התואר האקדמי אנו נתקלים בגישת האני לא יכול/ה, כך לדוגמא כאשר אנו לפני מבחן חשוב או לפני הגשת עבודה גדולה רבים מאתנו נכנסים לפאניקה, בעוד שאם היינו יושבים רגע וחושבים היינו מגלים מהר מאוד כי האיני יכול/ה הוא בראש שלנו ואת העבודה והמבחן נוכל לסיים ללא בעיה.
לימודים אקדמיים הם שער הכניסה שלנו לעתיד טוב יותר וחבל לתת לאמונות ומחשבות שעוברות לנו בראש לשלוט בהצלחה שלנו.
2. אני חייב/ת לבזבז פחות – לכולנו יש הוצאות והכנסות. רק לתזכורת, הוצאה זה מה שקורה אחרי שהמוכר או המלצר מקבל את הפלסטיק של הכסף ולפני שהאיש מהבנק מתקשר. אחרי שהאיש (או האישה) מהבנק מתקשר, אנחנו בדרך כלל מתחילים לחשוב על הכסף שבזבזנו.
לא היינו צריכים. אנחנו יודעים. אבל מה, עבדנו נורא קשה החודש. והמציאות לפעמים לא משהו. וכמות ההנאות הקטנות הולכת וקטנה עם הזמן (ועם שאר ההוצאות והמסים). אז מה, יגזלו מאתנו גם את ההנאה שבקניות?
העניין הוא כזה: יש גבול לצמצום בחגורה. גם אם נוריד את כל ההוצאות שאיננו חייבים להוציא, נגיע להוצאות בסיסיות שאם נוותר עליהן נתקשה מאוד להתקיים בכבוד. מעבר לכך, המשפט עצמו בנוי כסוג של לולאה הרסנית.
השילוב בין התחושה שאנחנו "חייבים" (כלומר אדם אחר מכריח אותנו) ביחד עם המיקוד בבזבוז (שרק מכווין אותנו לחשוב על לקנות עוד) גורם לנו רק לחזק את ההרגל להוציא כסף על שטויות. וכן, אנחנו מוציאים המון כסף על דברים שלא יוצא לנו מהם דבר.
הפתרון: מכיוון שיש גבול לחיסכון, והגעה לגבול אינה הדבר שאנחנו באמת מכוונים אליו, עלינו לכוון את עצמנו נכון. ההיפך מ"צמצום הבזבוז" הוא "הגדלת ההכנסה" או שיפור היכולת שלנו להרוויח עוד כסף. לכן זו התוצאה שאנחנו נכוון אליה.
אם אנחנו רוצים להרוויח יותר, עלינו לשים לב למילים שאנחנו אומרים ולהחליף אותן בצורה מודעת. כדי להחליף את המיקוד, עלינו לשנות את הפועל מ"לבזבז" ל"להרוויח". כך, נמקד את תת המודע שלנו בתוצאה הרצויה. לאחר מכן, נפטר מהמילה "חייב".
עכשיו, מכיוון שהחלק המודע במוח שלנו יודע לחסום שקרים, לא נוכל להגיד לעצמנו שאנחנו כבר מרוויחים יותר. אנחנו עוד לא שם. לכן, עלינו לשאול את המשפט הבא "מה עליי לעשות כדי להרוויח יותר מהיום?" ולשים לב לתשובות שעולות.
נקודה לסיכום: אם נקרא את 2 הפתרונות ל-2 האמונות המגבילות הרווחות ביותר נגלה כי החלפנו אמירות "עובדתיות" על המצב שלנו בשאלות. זה לא מקרי. אמירה נשמעת חד משמעית. היא קובעת גבול. מונעת מאתנו אפשרויות אחרות.
שאלה פתוחה לעומת זאת מאתגרת אותנו. היא גורמת לנו לחשוב. להימנע מהנחת הנחות שלפעמים מונעות מאתנו להתקדם קדימה. השאלה הפתוחה פותחת לנו אפשרויות אחרות. היא מאפשרת לנו לחזור להיות בשליטה בחיים שלנו ולבחור.
השאלה הפתוחה מובילה אותנו להתרחק מהבחירות האוטומטיות הרגילות שלנו. בחירות המחדל ההן שתמיד מביאות לנו את אותן תוצאות. השאלה הפתוחה מאפשרת לנו לבחור בצורה מודעת לעשות את הדברים שאנחנו יכולים לעשות ומונעים מעצמנו בדרך כלל.
אלו הם גם הדברים שיביאו אותנו להצליח. ולשם אנחנו שואפים באמת.
זהו להיום. עכשיו, מסקרן אותי לקרוא מה דעתך על המאמר?
שבוע מעולה,
ליאור
8 Responses
היי ליאור,כתבה מעולה. בעצם אפשר ליישם את רוב שיטות הnlp בשינוי גישה מ-אני לא יכול/אני לא יודע /אני לא מצליח וכד׳ ל״איך״ אני מצליח/איך אני לומד יותר בכדאי להצליח וכד׳. כמובן שזה מאוד תמציתי וכל מקרה לגופו אבל יותר נוח לי לפחות לתמצת דברים כדאי שאזכור אותם. בנוסף הייתי שמח שתעלה כתבה שמדברת על שעות שינה-כמה רצוי לישון ,איך נמנעים מאובר שעות שינה או לחילופין איך משפיע חוסר שעות שינה ומה הגישה של הnlp כלפיי הנושא .תודה מראש, חן .
היי חן,
לבקשתך, תעלה כתבה בקרוב שתעסוק בשינה 🙂
יפה, מנוסח באופן בהיר ומעניין, נכון במידה רבה… אהבתי !
תודה רפי!
הי ליאור אחלה מאמר אבל…. אמרנו שהתת-מודע שלנו לא מזהה שליליות, לפיכך הוא מתיחס ל״אני לא יכול״ כאל ״אני יכול״ אז יש לי פה סתירה קטנה שאני מבקש שתבהיר אותה.
תודה רבה
עמר.
היי עמר,
התשובה היא מאוד פשוטה: תת המודע לא מבין שלילה ועם זאת, המודע כן מבין אותו ומסוגל להתייחס אליו.
כאשר המודע והלא מודע מתקשרים, המודע יכול להעביר את תחושת התסכול של חוסר היכולת למודע בצורה חלקה ובכך להעביר לו את המסר להרגיש את התחושה בכל פעם שאנחנו נתקלים באותו אירוע שגורם לנו להרגיש את תחושת חוסר היכולת.
נתראה בשיעור,
ליאור
מאמר יפה מאד, אבל אם כדי להתקבל לתואר אני צריכה פסיכומטרי של 700 לפחות?
לא בהכרח ותלוי איזה תואר. יש מעט מאוד תארים שנדרש כדי להיכנס אליהם פסיכומטרי של 700 לפחות וגם אז, בדרך כלל מדובר על שקלול של הפסיכומטרי עם ציוני הבגרויות, ניתן לשפר את שניהם וכמובן, יש גם מכינות שיכולות לעזור לך.