למה רוב האנשים לא זוכר להשתמש בכלי השכנוע שלמד? (ו-3 טיפים קלילים שיעזרו לך להתמיד)

היי,

בשבוע שעבר, הבאתי שיטה שתעזור לנו למצוא את תחום העיסוק שהכי מתאים לנו ולהצליח להתקבל אליו. היום, רציתי לדבר על בעיה שעולה במיילים שאני מקבל מקוראי הבלוג – משום מה הם לא מצליחים להתמיד בתרגול כלים חדשים שלמדו פה בבלוג. ונשאלת השאלה:

מה אפשר לעשות כדי לזכור לתרגל את הדברים שלמדנו עד שיהפכו להרגל?

לקפוץ מטכניקה לטכניקה

הבלוג הזה אוגר כבר לא מעט מאמרים. 703 ליתר דיוק. אבל מי סופר. והוא מכיל המון כלים, טכניקות וטיפים (לא רק מעולם ה-NLP) שיכולים לעזור לאנשים להשתדרג. לשפר תוצאות. לייעל את צורת החשיבה. ועד כאן הכל מעולה.

רק ש… לפעמים הרבה זה קצת יותר מדי. במיוחד אם עוד לא גיבשנו את ההרגל לתרגל משהו באופן עקבי. ועד שצברנו את המומנט לתרגל את מה שבדיוק קראנו, עולה מאמר חדש. עם כלי חדש. שגם אותו אנחנו רוצים לבצע. אז עוזבים את הישן, צוברים מומנט ומתחילים אותו.

יש בזה איזו שהיא בעייתיות. אני מודע לזה. כי זה הופך את חוויית הקריאה למעט יותר תיאורטית עבור חלק מהקוראים. לא עבורך, אני בטוח. רק שיש כאלה שכן. ולא כי הם לא רוצים לעשות. הם דווקא ממש רוצים לעשות. ואפילו זקוקים מאוד לתוצאות האלה.

האתגר בעניין הוא להתמיד. לא לזגזג כשעולה מאמר חדש. או לתת לחיים להסיח אותנו מתרגול המאמר. או לתת להקשבה שלנו לשיחה להסיח אותנו משימוש במה שתכננו להשתמש. ומפה לשם, אנחנו משחררים את זה ומנסים לשלב משהו אחר. ושוב. ושוב.

מלכודת חוסר הביצוע

יש אנשים שיניחו שהמקור לכל העניין היא הנטייה לדחות דברים. או צורך לחזק את הזיכרון. ולמרות שאולי אלו אתגרים שאנחנו נתקלים בהם במהלך חיי היום יום, זה לא העניין. העניין טמון עמוק בתוך הרגל שרוב האנשים לא פיתח – ההרגל לתרגל דברים חדשים שלמד.

ואני אסביר: כשאנחנו במהלך קורס, אימון אישי ואפילו קריאת מאמר, מאוד קל לנו להתמיד. יש מישהו שנותן לנו מוטיבציה. או מסגרת שמאפשרת לנו לתרגל. או סביבה חברתית שדוחפת אותנו לעשות. רק שכל אלה הם קביים מאוד מסוכנים. וככל שהקורס ארוך יותר, זה מחריף.

למה? כי אנחנו מסתמכים על גורמים חיצוניים שיגרמו לנו לעשות. מתרגלים ומשלהבים אותנו. ואז בגללם קל לנו יותר לעשות אז. רק ש… אז אנחנו יוצאים מהמסגרות האלה אל החיים הרגילים שלנו. ויכולת ההשפעה של הגורמים החיצוניים האלה הולכת ודועכת.

זו גם הסיבה שבגללה אנשים מתמכרים לתכני התפתחות אישית. הם מאפשרים בריחה מלצאת החוצה. מליישם את הדברים שלומדים במציאות שלא בהכרח משתפת פעולה. הם מאפשרים סביבה מוגנת שבה "הכל בסדר". ואז חוזרים אליהם יותר משהם משתמשים בכלים.

אז איך אפשר לזכור להשתמש במה שלמדנו?

כשאנחנו רוצים להשתמש במה שלמדנו, נוכל להשתמש בשלושת הטיפים הבאים (שעליהם אני ממליץ גם לתלמידיי בקורס ה-NLP):

1. לוודא שאנחנו זוכרים מה צריך לעשות – הרבה אנשים חושבים שהם בטוח יזכרו. כי זה פשוט על פניו. והם כבר הבינו את התיאוריה. האמת, שעדיף מדי פעם לחזור על מה שקראנו. רק כדי לוודא שאנחנו זוכרים את כל השלבים.

יש סיבה לשלב הזה. והיא לא "סתם כדי לזכור". כי עבור חלק מהאנשים, יישום מתוך זיכרון רחוק דומה לשינון. ובשינון כמו בשינון, אנחנו עסוקים יותר בליישם לפני שנשכח. ואז מקריבים חלק מהשלבים לטובת המהירות. בדיוק כמו ילד שמשנן ו"יורה" את מה ששינן בכיתה.

לכן, רצוי לחזור על מה שאנחנו רוצים ליישם על הבוקר. כדי שזה יישב בצורה זמינה בחלק של הזיכרון, שממנו קל יותר לשלוף את המידע. בדרך כלל זה יעשה את העבודה. יוריד מאתנו את לחץ השינון בצורה משמעותית. ובכל שימוש נזכור את זה יותר טוב.

2. לקבוע את התרגול כמטרה מראש – תת המודע שלנו הוא אחד המשאבים החשובים ביותר שיש לנו. ואחד הדברים המעניינים ביותר בקשר אליו קשור למיקוד. בצורה מדהימה, הוא תמיד מתכוונן לכיוון הדבר שאליו אנחנו מכוונים אותו.

לדוגמה, אם אומר לך את הביטוי "הנשימה שלך", פתאום המיקוד שלך יעבור אליה. וזו גם הסיבה שבגללה, מכל הרעשים בעולם, צלצול הטלפון שלך מעיר אותך. לא בהכרח מקים אותך מהמיטה. אלא קוטע את רצף השינה. כי לימדת את תת המודע לחפש אותו.

לכן, אם נגדיר לעצמנו בתחילת היום כי היום נתרגל, יהיה לנו קל יותר לזכור לתרגל. ואם לפני כל שיחה נגדיר שאנחנו הולכים לתרגל בה את הדבר, נזכור לתרגל בה את מה שצריך. בצורה הזו, אנחנו יוצרים לעצמנו את ההרגל לתרגל. אפילו שבהתחלה זה מודע ודורש מעט מאמץ.

3. עוגן לזיכרון – זה אחד הטריקים היותר כיפיים. כי לפעמים, הוא יכול להיות זה שבדיוק נצטרך כדי לזכור לתרגל בזמן אמת. והוא פשוט מאוד. הרי אנחנו כבר זוכרים בכלליות שצריך לתרגל כי קבענו את זה כמטרה מראש ווידאנו שאנחנו זוכרים את מה שצריך.

הרעיון הוא כזה: לקחת מדבקות קטנות ולשים בכל מני מקומות שברור לנו שנראה. הן לא חייבות להיות צבעוניות או בצורה מסוימת. סתם מדבקות. ולדעת שכשאנחנו רואים אותן, זה הסימן שלנו לזכור לעשות.

אפשר לשים אחת בתוך הארנק. אחת על הטלפון מקדימה. או מאחורה. אחת על המראה שבשירותים בבית. ובכל מקום שאנחנו בטוח נראה. ובצורה מעניינת, זה יזכיר לנו כל הזמן לעשות. פשוט ונחמד.

חשוב לדעת: חשוב ליישם כל דבר שאנחנו לומדים במידה הנכונה. לפעמים הנטייה לדחוף תרגולים לכל שיחה ולכל מקום מציקה לאחרים. לפעמים היא עשויה להפריע לנו להקשיב לשיחה. ואם אנחנו לא מקשיבים לשיחה, אז פספסנו את הפואנטה.

אין שכנוע בלי הקשבה. לא שלנו ולא של האדם שמולנו. ולכן, חשוב להשתמש בכל דבר כשצריך אותו ובזמן המתאים. ואז לשחרר. לחזור לשיחה. לזרום איתה לכיוון הנכון. או להזרים אותה לכיוון הנכון. כי השיטה היא רק כלי. חלק מהדרך לתוצאה האמתית. ובה חשוב להתמקד.

זהו להיום. עכשיו, אשמח לשמוע בתגובות מה דעתך על המאמר?

שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור