היי,
בפעם הקודמת דיברנו על שיטה יעילה למתן מחמאות שבאמת משפיעות על האדם שמולנו. היום, רציתי לחזור למסע שלנו לפיתוח הכריזמה האישית ובצורה יותר מדויקת – להבנת דבר אחד שמפיל המון אנשים בדרך לפיתוח הכריזמה שלהם.
רק אליה לא
היא סיימה את המשפט המסכם. החזק ביותר בכל ההרצאה שלה. ולמרות שעד עכשיו כל דובר לפניה זכה לתשואות רמות, אצלה שרר שקט מופתי. האדרנלין שנבנה במהלך ההרצאה הפך לדמעות. כאלה שחיכו בקצה העין. מקוות שלא יצטרכו להישלף.
הם ישבו מולה. בוהים. כאילו משהו היה לא ברור. ושתקו. זזו בחוסר נוחות בכיסאות. לא שראתה. רק שבשקט ששרר, היה קשה לפספס את רחש הכיסאות. ברגע, מנחה הערב אמר "תודה ועכשיו נעבור ל…". והקהל נשאב לדבריו של הדובר הבא.
היא ירדה מהבמה בלב כבד. לא עזרו שעות ההכנה. לא עזר המנטור. לא עזרה המצגת. אפילו לא הבדיחות הקטנות. שום דבר לא שבר אותם. וזה לא היה ברור. הם הרי היו בני אדם. הגיבו למרצים האחרים. רק אליה לא. משהו פה השתבש והיא לא ידעה לשים עליו את האצבע.
מה הדבר שרוב האנשים מפספס בנוגע לכריזמה?
בבסיסה של הכריזמה נמצאים 2 דברים, אותם אי אפשר להפריד. מצד אחד, יש את האדם הכריזמטי. זה שמסוגל להזיז הרים בעזרת יכולות השכנוע שלו. זה שאנשים ילכו אחריו באש ובמים. "זה" שיכול להיות "זאת" בדיוק באותה מידה.
מצד שני, יש את האנשים שלו. שאוהבים אותו. מוכנים להקשיב לו מתי שרק יפתח את הפה. יודעים שהוא יהיה שם עבורם ולכן הם שם עבורו. באש ובמים. בהר ובגיא. ולא כי הוא כפה את הדומיננטיות שלו עליהם. אלא כי הם התחברו אליו וקיבלו אותו כמנהיג.
כשאנשים חושבים על דומיננטיות, הם בעיקר חושבים על הצד הראשון. נותנים לו את מלוא האחריות על התוצאות (או חוסר התוצאות). ומתעלמים מהצד השני. כאילו שהכריזמטי ממגנט מעצם היותו את כל מי שסביבו. וזה לא תמיד נכון.
עצם היותו של האדם הכריזמטי מעין "מגנט אנושי" לא אומר שהוא בהכרח יצליח להתחבר לכל אדם בכל מקום. הרי כמו שכבר אמרנו בעבר, אין סגנון כריזמה אחד. יש כריזמה שקטה. יש כריזמה אנרגטית. אחרת, שהיא יותר מינית ומפלרטטת. וזה רק קצה הקרחון.
לכל אדם יש סגנון כריזמטי שמתאים יותר למי שהוא. שדורש ליטוש של כלי התקשורת הבין אישית שלנו כדי לפתח אותו. שדורש הבנה יותר עמוקה של הדרך, בה אנשים נהנים לתקשר אתו. ורק הבנת הסגנון שלנו מאפשרת לנו להבין מי יכול להיות קהל פוטנציאלי טוב עבורנו.
איך למצוא את הקהל הטוב ביותר עבורנו?
הדרך שבה אנחנו מתקשרים מושכת אלינו אנשים מסוימים ודוחה אחרים. לא כי אנחנו לא נחמדים. אלא כי אי אפשר לדבר לכל האנשים באותה צורה ולתת להם תחושה אישית. למזלנו, אנחנו לא נדרשים לדבר לכל האנשים בעולם בצורה אישית.
לכן, עלינו לעצור לרגע ולחשוב מי יכול להיות קהל טוב עבורנו. קהל שבאמת נוכל להיות שם בשבילו. בגובה העיניים. מבלי להתנשא מעליו. והוא באמת ירצה להיות אתנו. להקשיב לנו. לקבל אותנו. ולסמוך עלינו באמת.
על מנת למצוא קהל שכזה, עלינו קודם כל להגדיר אותו בצורה מדויקת. כי יכול להיות שחלק ממנו כבר נמצא סביבנו ואנחנו מפספסים אותו. יכול להיות שאנחנו מדברים עם האנשים הלא נכונים והתוצאות מרפות את ידינו. ויכול להיות שאנחנו פשוט לא מדברים במקומות הנכונים.
כאשר נרצה להגדיר את הקהל שאתו נרצה לדבר כאנשים כריזמטיים נצמד לקווים המנחים הבאים:
1. ערכים – בזמן החשיבה על הקהל שרצוי לנו, חשוב לשים דגש על ערכים שהיינו רוצים שיהיו להם. לדוגמה: הם יכולים להיות ריאליים או רוחניים; מונעים מכבוד או מתוצאות; נמשכים לצדק או ליחסי אנוש; ואולי נלחצים מכל דבר או נוטים להיות בשליטה גבוהה.
מאוד חשוב לשים לב כאן כי הערכים שלהם צריכים להיות מסונכרנים עם הערכים שלנו. זה בדיוק המקום שממנו נשאב החיבור העמוק כל כך בין הכריזמטיים לקהל שלהם. אדם כריזמטי משקף את ערכי הקהל שלו ודרך כך מאפשר לאנשים להתחבר אליו.
2. תוצאות רצויות – לקהל שלנו יש חלום שהוא לא מצליח להגשים. והחלום הזה יושב בקצה האחורי של הראש. פנטזיה לא מוגשמת. כזו שרק מחכה לאדם שיעודד אותם להגשים. לכן, חשוב להגדיר אילו חלומות (ריאליים) לא ממומשים אמורים להיות לקהל שלנו.
גם פה, חשוב שאלו יהיו חלומות שאנחנו מסוגלים להבין. שאלה יהיו חלומות שאנחנו מסוגלים להתחבר אליהם. ויותר חשוב מכך – שאלו יהיו חלומות שנהיה מסוגלים לחבר לחזון האישי שלנו. כי זו הדרך להניע את הקהל שלנו לעשות בסופו של דבר.
3. מכשולים – בדרך להגשמת התוצאות הרצויות, אנשים נתקלים במכשולים. המכשולים הללו עשויים להיות מציאותיים או פסיכולוגיים. לפעמים, עצם המחשבה על המכשולים הללו יכולה למנוע מאנשים לצאת לדרך.
כאשר אנחנו מגדירים את הקהל הפוטנציאלי שלנו, נרצה להגדיר את המכשולים שאתם הם מתמודדים. בין אם הם נפשיים או פיזיים. ולהבין אותם לעומק. בעיקר כי לרובנו יש תחושה כי רק אדם שמבין בצורה מדויקת את הבעיה שלנו יכול לפתור אותה. וזו סיבה מעולה להקשיב.
4. השתייכות – כל אחד מאתנו רוצה להשתייך לקבוצת אנשים מסוימת. זה טבעי ואנושי. עם זאת, אנחנו לא רוצים להשתייך לכל קבוצה שהיא. לכן, עלינו להגדיר מראש איזה סוג של אנשים הקהל הפוטנציאלי שלנו רוצה להיות.
במקרה זה, חשוב לשים לב כי השתייכות אינה חד ממדית אלא מורכבת ממספר מאפיינים. לכן, עלינו לחשוב על המאפיינים של קבוצת האנשים, אותה נרצה ליצור. לדוגמה: הם יכולים להיות הייטקיסטים שאוהבים לבשל; מאמנות כושר טבעוניות; כותבי מאמרים רעבים. כאלה.
5. היכולת להגשים מטרות – בסעיף זה עלינו לבחון את הכישורים והיכולות האישיים שלנו. להבין בכנות לאיזה אדם נוכל לעזור להשיג את המטרות שלו ובאיזו צורה. ואז להגדיר אותו לעצמנו כחלק ממאפייני הקהל הרצוי שלנו.
לסעיף הזה יש חלק משמעותי יותר משאנשים מתארים לעצמם. יכול להיות שהם רוצים להנהיג ולהיות במרכז. עם זאת, התיימרות לעזור לאנשים ללא היכולת לעשות זאת בפועל עשויה להפוך את הכריזמה לאכזבה נוראית ולמקור ל"אנטי". לכן, עלינו להיות כנים עם עצמנו.
במידה ויש לנו את הכלים לעזור לקהל שלנו, מעולה. במידה ואין, עדיף להימנע מיומרות מיותרות וללמוד איך כן לעזור לו. או לחליפין, פשוט למצוא קהל אחר שנוכל לעזור לו. הקו המנחה הוא: יושר וכנות.
עכשיו, נחבר את כל ההגדרות ונבין מי באמת הקהל שלנו. אז (ורק אז) נוכל להתחיל לחשוב היכן נמצאים אותם אנשים. איך אפשר להגיע אליהם. באילו מסגרות נוכל למצוא אותם. ושם בדיוק, נוכל להתחיל את החיבור שלנו אתם ואת ביסוס הכריזמה.
זהו להיום. עכשיו מסקרן אותי לקרוא בתגובות פה למטה מה דעתך על המאמר?
שיהיה לך יום מעולה,
ליאור
