היי,
בפעם הקודמת, הבאתי 3 טריקי שכנוע מעולם ה-NLP שיעזרו לנו לנטרל התנגדויות במהלך שיחה. היום, ובהמשך לשאלתו של חיים (קורא חדש בבלוג), ניגע בשאלה מרתקת: איך נוכל לשנות דפוסי חשיבה שלא מקדמים אותנו?
בפעם הבאה
למרות שלפעמים לא נעים להודות בזה, לא תמיד קל לנו להתמיד. אפילו אם יצאנו כבר לדרך. השגנו מטרה אחת או 2 בחיים. ובגדול מצבנו בסדר גמור. רק שכשזה מגיע להתקדמות משמעותית בתחום שחשוב לנו לשפר, רובנו מתקשה להתמיד.
זה לא מפתיע. החברה שסביבנו מקבלת דחיינות בהבנה. לא מעודדת את זה, כמובן. רק שרוב האנשים דוחים דברים מדי פעם. ואז, אם גם אנחנו דוחים, זה לא מתקבל בצורה שלילית. זה בסדר. מקסימום "בפעם הבאה". רק שמרוב "בפעם הבאה", זה לא מגיע.
אין עם זה בעיה בדרך כלל. רוב האנשים רוצה להשתנות כמו שהוא היה רוצה מיליון דולר עד סוף השנה. אם זה יגיע במאמץ קל, אז סבבה. אם לא, אז לא יקרה. ולא כי החיים שלנו כאלה מושלמים. אלא כי כבר התרגלנו למצב הקיים. הוא לא כזה נורא.
עד הדקה ה-90
העניין הוא שאנחנו כן רוצים להצליח יותר. להגיע להישגים. לעזור יותר לאנשים אחרים. להשפיע הרבה יותר. רק שנדרש מאמץ כדי לצאת לשם. כי המטרות האלה מאוד רחוקות. ודורשות מאתנו להתאמן בצורה מודעת. והרבה.
זה לא שאנחנו לא יכולים לעשות את זה. המרחק בינינו לבין העשייה הוא החלטה. רק שיותר קל להגיד את זה מאשר לקבל את ההחלטה הזו וליישם אותה. וזה נשאר ככה בדרך כלל, עד שאנחנו עוברים משבר. משבר שהופך את השינוי ממצב של "צריכים" למצב של "חייבים".
לא באמת חייבים להגיע למצב שבו אנחנו חייבים להשתנות כדי להשתנות. אפשר לעשות את זה גם בלי להגיע לדקה ה-90. רק שבשביל לעשות את זה, עלינו לפרק את דפוסי החשיבה שגורמים לנו ומאפשרים לנו להישאר במקום. ולוותר לעצמנו על מי שאנחנו יכולים להיות.
הטיפ הכי משמעותי לפירוק דפוסי חשיבה מעכבים
עכשיו, זה נכון שבתוך תחום ה-NLP יש די הרבה כלים שמאפשרים להיפטר מדפוסי החשיבה האלה (ותוך זמן קצר מאוד). רק שאני מודע לכך שלא כל הקוראים עברו הכשרה ב-NLP. ולמרות זאת, הם כן מעוניינים להתחיל כבר היום את השינוי שמגיע להם לעבור.
לכן, רציתי לשתף טיפ מאוד משמעותי שבוגרי בית הספר שלנו כבר מכירים: כדי לדעת אם שינוי עבד, עלינו לבדוק אותו באופן חיצוני. ואני אסביר. בדרך כלל, אנחנו משתמשים בסימנים פנימיים כדי לדעת אם אנחנו יכולים לעשות משהו או לא. למשל:
כדי לדעת אם יש לנו מוטיבציה, רובנו מחפש תחושה פנימית שתסמל אם היא שם. כדי לדעת אם יש לנו ביטחון עצמי אנחנו חושבים על הדבר שאנחנו אמורים לעשות ובוחנים מה התחושה שיש לנו. לפני שאנחנו עושים משהו, אנחנו נזכרים בעבר וחושבים אם לדעתנו נוכל להצליח.
על פניו, זה עושה רושם הגיוני. הרי אחרת איך נדע. אם לא על פי סימנים פנימיים, אז איך נדע אם השינוי תפס או לא. רק שפה יש מלכודת. אם אדם לא סומך על עצמו, איך תהיה לו תחושה של ביטחון? או אם אין לו ניסיון שמוכיח לו שהוא מסוגל לעשות משהו, איך יהיה בטוח ביכולתו?
במצבים שכאלה, שאריות הדימוי הישן שלנו והדרך שבה פרשנו פעם את התחושות שלנו, מפריעות לנו לשים לב לשינוי. ומכיוון שכך, קשה לנו לדעת באופן חד משמעי שהוא תפס. בכך, אנחנו גורמים לעצמנו לאבד מוטיבציה בדיוק בשלבים שהכי חשוב שתהיה לנו.
זה בדיוק המקום שבו הטיפ שלי יעיל: בכל פעם שאנו פועלים ליצור שינוי, עלינו לחפש משהו חיצוני שיאפשר לנו למדוד את השינוי. כמו למצוא משהו שאפשר למדוד (לדוגמה, כמות הכסף שהרווחנו בסוף החודש). ואפילו יותר טוב, לבחון את השינוי בתגובותיהם של אנשים אלינו.
לדוגמה, נניח שלקחנו מאמר מהבלוג שמיועד לחזק את הכריזמה שלנו. אם ניישם אותו ונבדוק אם אנחנו מרגישים יותר כריזמטיים, רוב הסיכויים שלא נדע בצורה בטוחה. מצד שני, אם נבחן את הדרך שבה אחרים מתייחסים אלינו בשיחה, יהיה קל יותר לענות על השאלה.
אם האנשים שמקשיבים לנו רגועים יותר כשאנחנו מדברים, זה סימן חיובי. אם הם מחייכים חיוך אמתי ומהנהנים, זה סימן חיובי. ואם הם משתפים אתנו פעולה, זה סימן חיובי עצום. שילוב של שלושתם למשל, הוא דרך חד משמעית לדעת אם יישום המאמר שיפר אותנו.
"ומה אם ביצענו תרגיל שאמור לחזק לי את הביטחון העצמי?", יכול לשאול מישהו. בדיוק אותו הדבר. במקום לבדוק אם אנחנו מרגישים יותר בטוחים, נבחן איך אחרים מגיבים אלינו אחרת. מה השתנה בדרך שבה הם מסתכלים עלינו? מה השתנה בדרך שבה הם מרגישים בחברתנו?
לסיכום: אני יודע, שינוי המיקוד הזה הוא לא טבעי לרובנו. מאוד פשוט, כן. רק לא טבעי. עם זאת, הוא נדרש כדי לעזור לנו לדעת בוודאות אם מה שאנחנו עושים מצליח. ומהצלחה קטנה אחת לאחרת הביטחון העצמי שלנו משתפר, המוטיבציה שלנו עולה והשינוי מתקדם.
זהו להיום. עכשיו, אשמח לקרוא בתגובות שפה למטה: מה דעתך על המאמר?
שיהיה לך חג שמח ושבוע מעולה,
ליאור
