היי,
בשבוע שעבר, הבאתי 10 תובנות עסקיות שיעזרו לעסק שלך להצליח הרבה יותר. השבוע, נדבר על אחת הבעיות הגדולות ביותר – הפחד שיש לרוב האנשים מעמידה בפני קהל ואיך נוכל לנטרל אותו, בזמן שהוא עולה. נכון מעניין? אז נתחיל:
ציפורים על צמרות
אחד הדברים הכי מעניינים בקשר ל-NLP הוא ההתייחסות לקשר בין הגוף למחשבה. מעבר לקשר הפשוט (שבו אנחנו מתנהגים בהתאם לתחושות שלנו), הגוף והמחשבות שלנו קשורים גם באופן הפוך: הדרך שבה אנחנו מתנהגים משפיעה על התחושות שלנו.
אחד האנשים שהשפיעו מאוד על ה-NLP היה מילטון אריקסון, ששם לב לתופעה הזו. הוא הבחין כי קשה לנו להרגיש שמחים למשל, כשאנחנו יושבים שפופים והראש נוטה כלפי מטה. בדיוק באותה מידה, קשה לנו להרגיש מאוד עצובים כשאנחנו עומדים זקופים ומתוחים.
הסיפור מספר כי יום אחד הגיע למילטון אדם מדוכא. כבר תקופה מסוימת ששום דבר לא משמח אותו. לא דכאוני קליני. רק במצב רוח לא טוב כבר תקופה. מילטון, החליט לתת לבחור שיעורי בית עד הפעם הבאה, בה יתחיל לעבוד אתו:
בכל פעם שהוא יוצא מהבית, ביקש מילטון מהמטופל לספור את כמות הציפורים על צמרות העצים. בהתחלה, ניסה האדם להסביר למילטון כי זו בקשה מאוד מוזרה ולא קשורה. עם זאת, מילטון (שהיה אדם מבריק) ידע בדיוק למה הוא מתעקש שיבצע זאת.
לאחר שבוע, הגיע אותו האדם למילטון ודיווח לו (מעבר לכמות הציפורים שתועדו), כי משהו מוזר קרה ומצב רוחו השתפר. זו, כבר הייתה נקודת התחלה טובה יותר לעבודה אתו ומשם, הדרך לפתרון הייתה קצרה.
לשקשק מול הקהל
תפישה זו, בנוגע לקשר בין הגוף למחשבה הושרשה היטב בתוך עולם ה-NLP. והיא לא סתם חשובה. היא זו שיכולה לעזור לאנשים בזמן אמת כשהם נתקלים באחת החרדות הקשות והנפוצות יותר שידועות לנו – חרדת קהל.
חרדת קהל. פחד קהל. בעתת קהל. זה לא באמת משנה איך נקרא לזה. לרוב האנשים יש את זה. עצם המחשבה על עמידה בפני קהל מפחידה את רוב האנשים. מכניסה אותם לסטרס. גורמת לנשימות שלהם להפוך למהירות. ולעתים אפילו הופכת לנו את הבטן.
מחקרים שבדקו מה הפחד הנפוץ ביותר מצאו שחרדה זו, עוקפת חרדות נוראיות אחרות. כולל את זו מהמוות. ולכן יש את הבדיחה המפורסמת כי רוב האנשים יעדיפו להיות ההוא שקבור בקבר מאשר ההוא שצריך לומר עליו מספר מילים מעל הקבר.
יש לכך פתרונות. לא מעט האמת. את חלקם ניתן ללמוד בקורס ה-NLP. חלקם כבר נמצאים בין דפי הבלוג. גם כאלה שעוסקים ב"איך לדבר בפני קהל". וגם כאלה שעוזרים לנו להתכונן מראש לפני האירוע, כדי לפרק את הפחד.
רק שלפעמים, אין לנו זמן. אנחנו נמצאים רגע לפני שאנחנו צריכים לדבר. והמחשבה על הקהל מטריפה אותנו. הגוף מתחיל להתכווץ. ואנחנו רוצים לפרק את הפחד כדי לדבר כמו שצריך. זה בדיוק המקום שבו השיטות שיובאו במאמר יוכלו להציל אותנו.
3 שיטות מהירות לפירוק פחד קהל בזמן אמת
אלו הן 3 שיטות לפירוק פחד קהל ממש לפני שאנחנו צריכים לעלות ולדבר:
1. לאכול משהו קל ממש לפני שאנחנו עולים לדבר – במוח שלנו יש מנגנון מעניין שמחבר בין מזון לבין תחושת ביטחון. בצורה הכי טבעית, בעל חיים אינו אוכל ומוריד את מגננותיו כשהוא נמצא בסכנה. בדיוק אותו הדבר במוח שלנו.
כאשר אנחנו לועסים משהו, המוח מניח כי אנחנו אוכלים. ואם אנחנו אוכלים, הסכנה אינה קיימת. לכן, ניתן לאכול משהו קל (פרי כמו בננה או תפוז למשל, לא חמין שנשאר משבת) לפני שאנחנו עולים לבמה. וכן, ניתן ללעוס מסטיק במקום לאכול.
נקודה מניסיון: מאוד חשוב לשים לב לא לאכול משהו כבד, רווי סוכר וחלב או שמן מדי לפני ההרצאה. גם אם זה שעה לפני ההרצאה. הגוף יפנה במצב שכזה את כל משאביו כלפי הקיבה ואנחנו נרגיש רדומים. וזה לא המצב שנרצה בזמן עמידה מול קהל.
2. להתמתח ולנשום עמוק ממש לפני שאנחנו עולים לדבר – כאשר אנחנו מתמתחים (לא משנה לאיזה כיוון) ונושמים נשימה עמוקה הגוף מרפה את עצמו. כמו אחרי שינה. וזה מאפשר לנו להתאפס ולהרגיש הרבה יותר רגועים פתאום.
חשוב לעשות את זה ממש לפני שאנחנו עולים לדבר לפני הקהל. ההתמתחות והנשימה יפרקו עודף אדרנלין רגעי ויאפסו אותנו. אז, האדרנלין יתחיל לעלות. כי אנחנו מתרגשים. וגם כי הגוף שלנו צריך את המוטיבציה הזו כדי ללכת ולהתחיל לדבר. לכן, נעשה זאת ממש לפני שנתחיל.
נקודה מניסיון: לא להגזים עם המתיחות. קצת קדימה, קצת אחורה והכי חשוב לנשום. בעיקר כי התמתחויות עמוקות מדי לכיוון מסוים יכולות לתפוס לנו את הגב. או כל שריר אחר. וזו לא המטרה שלנו.
3. לצחוק כמה שיותר לפני שאנחנו עולים לדבר – כאשר אנחנו צוחקים, המוח שלנו מפריש חומרים שמרגיעים את הגוף (ואותנו מן הסתם). ואני יודע שזה קצת מוזר להגיד את זה. הרי מי חושב בכלל על לצחוק בזמן שהוא כל כך עצבני ולחוץ.
בינינו, זה פתרון מעולה. במקום לחשוב על ההרצאה ולהילחץ (הרי גם ככה אנחנו יודעים מה אנחנו עומדים להגיד), נוכל לצפות קצת ביוטיוב. לראות טיפה סטנדאפ. קטעים מקומדיות. כל דבר שיעלה לנו חיוך על השפתיים. ואולי אפילו משהו שיגרום לנו להיקרע מצחוק.
זהו להיום. עכשיו, אשמח לקרוא בתגובות פה למטה: מה דעתך על המאמר?
שיהיה לך יום מעולה,
ליאור