היי,
בפעם הקודמת, הצגתי 11 הרגלים חדשים שיגרמו לאנשים להתחיל לכבד אותנו הרבה יותר. היום, ולבקשת הקוראת הוותיקה ל. (השם המלא שמור במערכת), ניגע היום בנושא שמעולם לא נגענו בו בבלוג: איך להתמודד עם בגידה?
ספוילר קטן: אני לא מתכוון לתת עצה חד משמעית במאמר הזה אם לעזוב או להישאר. קטונתי מלהחליט החלטות כאלה עבור אחרים. אני רוצה לספק כלים שיעזרו לאדם שנבגד להתמודד. גם עם החלטות התגובה בזמן אמת. ואפילו יותר חשוב מכך, עם התחושות שאחרי.
אז יאללה, נתחיל:
כשהקלפים נטרפים מחדש
בגידה. אחת המילים הנוראיות בשפה העברית. מתארת מעילה באמון ביחסים שבהם מתקיים אמון. רק שההגדרה הזו קרה קצת. לא מסוגלת להביע את כל מה שגלום בה. עם הסטיגמות. עם משפטי החוכמה שמתלווים מצד המתחכמים. והכי גרוע, עם הרגש הנורא.
במהות העניין נמצאת הציפיה המשותפת. שני אנשים לפחות שמסכימים על משהו. ואחד מהם מפר אותו. בין אם התכוון לכך או לא. בין אם נסחף לכך רגשית ובין אם עשה את זה בצורה מחושבת. ובאותו הרגע, כל הקלפים נטרפים מחדש. גם לבוגד וגם לנבגד.
בתוך סערת הרגשות, יש החלטות שחייבות להתקבל. וכן, גם שמירה על המצב הקיים היא החלטה. רק שברגע שהאמון נשבר, מאוד קשה לחזור להאמין באותו האדם. ומאותה הנקודה בדיוק, עולות המון שאלות סוערות רגשית ונפיצות במיוחד.
האם להישאר? האם לחתוך הכל? ומה אם הילדים? ומה יהיה מחר? ומה יגידו השכנים? ומה זה אומר עליי? ומה גרם לכל זה? ומה ומה ומה. כל השאלות האלה מובנות לחלוטין. הרי ברגע אחד האדמה שלנו נשמטה מתחת לרגלינו. ואנחנו רק מנסים להתייצב מחדש.
לטנגו צריך שניים?
אני נבגדתי בנישואיי הראשונים. לא מסתיר את זה. וזו הייתה חוויה טראומתית וכואבת. לא מנסה אפילו להסתיר את זה. ובזמן שישבתי וניסיתי אז לעשות סדר בעולם שלי, יצא לי לפגוש 2 זנים של אנשים. אלה שהיו שם כחברים, מוכנים להטות כתף. ואלה שחיפשו דרכים להצדיק.
מהאחרונים נפטרתי כהרף עין. כל אנשי ה"לטנגו צריך שניים". אנשי הבולשיט. ואני אסביר למה. זה נכון שאדם לא תמיד ירגיש מסופק, שמח ומאושר ממערכת היחסים. רק שאת זה אפשר לפתור אם יש תקשורת. או להחליט שחותכים ונגמר. ממשיכים הלאה, זה אפשרי.
מצד שני, מאחורי כל פעולה יש מוכנות לבצע אותה. החלטה ש"אם משהו יקרה, לא לגמרי אתנגד". ורק אז מגיעה ה"היסחפות בתוך הרגע". או ה"לא שלטתי בעצמי". וזה, כבר עניין של הבוגד עם עצמו. הרצון לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה. ובטח שלא אשמת הנבגד.
רק שהחברה שלנו נוטה לעתים להצדיק את הבוגד. בכל מני תירוצים מוזרים, מטופשים והזויים. והאדם שנבגד לא באמת חייב לקבל אותם. או להמשיך לשהות עם אותו האדם שמנסה להאשים את הקורבן במעשה. כן, מותר גם לדלל קשר עם אנשים שעושים לנו רע.
ואם נדמה לך שמדובר רק על מערכות יחסים זוגיות, זו טעות. יכול להיות שמדובר בשותף עסקי שעשה דברים מאחורי גבנו. יכול להיות שמדובר בחבר שסמכנו עליו, ולא היה שם בשבילנו. יכול להיות שמדובר במישהו שמכר לנו ולא סיפק את הסחורה. בגידה זו בגידה.
5 קווים מנחים שיעזרו לנו להתגבר על בגידה
במידה ואדם שסמכנו עליו בגד בנו, הייתי ממליץ להיעזר בקווים המנחים הבאים:
1. להבין שמותר לנו לכאוב – זה מבאס. זה נורא. ומותר שיכאב לנו. אין סיבה אמתית להתנגד לזה. העצב פה מובן. הכעס מובן. האכזבה בוודאי שמובנת. זה גם הגיוני. אנחנו בני אדם. מותר לבכות. וגם אם לא כיף להחצין, אז אפשר לבכות בבית בשקט.
הניסיון "לחזור לעניינים" או לברוח מזה הוא לא תמיד בריא. זה בסדר לשחרר את הקיטור. כל עוד אנחנו לא פוגעים באחרים. או בנו. זה גם הגיוני. אם נחשוב על זה, זה מאוד דומה לפגיעה פיזית. לוקח זמן להחלים. ובבוא היום, נחלים. בקצב שלנו.
2. להתמקד במה שיהיה ולא במה שהיה – אני יודע שזה יותר קל לאמירה מאשר לביצוע. אנחנו אוהבים לחפור בעבר. בעיקר אחרי שמשהו רע קרה. כי אנחנו מנסים ללמוד מניסיון. ולהתמודד עכשיו עם קבלת החלטה כשכואב לנו… מרגיש כל כך לא בטיימינג הנכון.
רק שעכשיו זה בדיוק הזמן לקבל החלטה. להישאר או ללכת. מהזווית של מה שבא לנו לעשות. מהזווית שבה אנחנו מוכנים או יכולים לסלוח. או מראש סוגרים את הדלת. וכן, יש בחירה שכזו. וכן, היא מאוד תלויה בנו, בערכים שלנו ובדרך שבה אנחנו מתנהגים בדרך כלל.
אגב, זו לא רק בחירה בין כן או לא. השאלה גם היא "אם כן, באילו תנאים". וכמובן, האם אנחנו מוכנים לשחרר את המחשבה שזה עשוי לחזור על עצמו. כי לחזור למערכת יחסים עם אדם שבו אנחנו מפקפקים כל הזמן זה לא כיף. ומתכון לפרידה סופית.
3. לעגן את עצמנו במהות שגדולה מאתנו – כל כך קל לכרוע לתוך העצב. לתוך הפגיעות. ולהישאב לתוך זה. וכן, כמו שכתבתי מקודם, יש לעצב ולרגשות השליליים מקום פה. רק לא כל הזמן. כי זה מכלה. כמו גפרור ששורף את עצמו.
בשביל זה אנחנו צריכים משהו שיעגן אותנו בחזרה לחיים. כמו אונייה שצריכה עוגן כדי להישאר במקום ולא להיסחף. בשביל זה אנחנו צריכים למצוא משהו שגדול מאתנו. כמו שליחות. ולא סתם לעבוד. אלא לעשות משהו עבור אנשים אחרים.
זה יכול להיות מקום שבו נתנדב. או פרויקט שנעשה עבור הקהילה. או הילדים שלנו. זה יכול גם להיות העבודה שלנו, אם אנחנו מתמקדים במידה שבה אנחנו עוזרים לאנשים באמת. כי אז אנחנו לא יכולים להיכנע. הם תלויים בנו. וזה נותן לנו פרספקטיבה אחרת וכוחות מחודשים.
4. לעשות קצת בשבילנו – אם נגיד את האמת, לשקוע במחשבות על הבגידה זה לא באמת יעיל. זה להתעצב, לכעוס ולהתאכזב בזמן שהאדם השני עסוק בענייניו. אין לו אפילו מושג שאנחנו עושים את זה כרגע. יכול להיות שהוא אפילו מבלה. וזה טיפה מטופש.
הרי אנחנו מענישים את האדם הלא נכון. אנחנו היינו הצד שבסדר. ועכשיו מענישים את עצמנו. זה באמת מטופש. רק שזה לא כזה פשוט להפסיק. למרות כל ההיגיון. וזה בדיוק המקום שבו צריך לזכור דבר אחד. אנחנו לא אלה שבגדו. ושהגיע הזמן להתייחס לעצמנו יותר באהבה.
מה זאת אומרת? להתפנק. לאכול אוכל טוב יותר. כן, גם אם אנחנו לבד בבית. לקנות לעצמנו משהו נחמד. לצאת לסרט. ללכת לבלות עם חברים. אפילו אם זה קשה בהתחלה ליהנות בגלל העצב. רק שבינינו, זה בדיוק הזמן לשקם את מערכת היחסים שלנו עם עצמנו.
5. להבין שמה שהבוגד עשה הוא המעשה שלו – מאוד קל להכליל. בעיקר כי אנחנו במקום מאוד פגיע. וחשוב לנו לחלק את העולם לטובים ורעים. רק שלהכליל את כל קבוצת האנשים שבה נמצא הבוגד כ"בוגדים" זה קצת לא הוגן כלפי כל האנשים הטובים.
בגידה זה לא עניין של זכר או נקבה. גם לא של עדה. גם לא עניין של חינוך. וחשוב לזכור את זה למרות שלא קל. בדיוק כמו שלא נפסיק לאכול בכלל אם יצא לנו לאכול פעם אוכל מקולקל. מי שבגד הוא זה שבגד. וחשוב שנזכיר את זה לעצמנו בראש כל הזמן.
זה לא אומר שיהיה לנו ישר קל לתת אמון באדם אחר. זה ייקח זמן. רק שחשוב לבצע את ההפרדה. כן לתת אמון באדם חדש. כי החדש הוא לא הישן. ולמרות שמותר לחשוד, רצוי לעשות את זה במידה. כי לא מגיע לאדם אחר שנתייחס אליו מגעיל כי הקודם היה לא בסדר.
נקודה חשובה: במה שנאמר פה אין ולו מילה על הצד המשפטי של העניין. רק על ההתמודדות הרגשית ובזה עוסק המאמר. ההמלצה שלי, במידה ושני הצדדים בוחרים לסיים את זה בצורה יפה או לפחות תקינה, חשוב למצוא את הדרך לעשות את זה.
להיגרר לתוך מאבק משפטי ארוך ועקוב מדם, זה בזבוז של זמן וכסף. בדיוק בשביל זה יש מגשרים ועורכי דין. אנשי המקצוע הנכונים יכולים לדאוג ששני הצדדים יגיעו לעמק השווה וייפרדו לתמיד. וזו בדיוק הנקודה להתחיל להתנקות רגשית ולצאת למסע לכיוון העתיד.
עכשיו אשמח לקרוא בתגובות פה למטה: מה דעתך על המאמר?
שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור