היי,
בשבוע שעבר, הבאתי שאלון שיעזור לגלות מהו סגנון המשחק שלנו ואיך נשתמש בו להצבת מטרות. שיגרמו לנו לפעול. היום אני רוצה לגלות את אחד הסודות הגדולים ביותר שלי בעקבות שאלתו של רומן, קורא חדש בבלוג ה-NLP: מאיפה יש לך השראה לכתוב כל הזמן?
מאיפה באמת ההשראה?
במשך 15 השנים האחרונות, כתבתי בבלוג הזה יותר מ-1,100 מאמרים. וזה, בלי להחשיב מאמרים שכתבתי באתרים אחרים. ואני לא אומר את זה כדי להשוויץ (טוב, אולי טיפה). אלא כי יש סוד אחד מאחורי כל המאמרים האלה – כל אחד יכול לכתוב אותם.
כן. כל אדם יכול לכתוב טוב. וגם אם נדמה לך שאין לך את היכולת, יש לי המלצה על יותר ממקור אחד של מידע שיעזור לך להתחיל. כן, כתבתי גם על זה מאמר אחד או שניים. כך שאם בא לך לצאת לדרך ולהתחיל לכתוב, המאמרים הבאים יכולים להיות מקום טוב להתחלה:
איך ליצור תוכן שמרתק אנשים וגורם להם לרצות לשמוע מה יש לנו להגיד?
קוראים ולא מגיבים? 3 טיפים לא מוכרים לכתיבה משכנעת יגרמו להם לשתף אתך פעולה בקלות
מחסום הכתיבה
כל זה טוב ויפה. רק שכל מי שיצא לדרך והתחיל לכתוב, גילה משהו מעניין. דווקא בהתחלה, יש לנו המון רעיונות. כי בסך הכל יש לנו דעות על כל מני נושאים. יש גם כל מני טיפים ושיטות שאנחנו מיישמים ועובדים לנו. ועל כל אלה, באותה נקודה, עוד לא כתבנו.
רק שהזמן עובר ובמוקדם או במאוחר נכיר את "מחסום הכתיבה". הרגע הזה שאנחנו באים לכתוב ושום דבר לא עובר לנו בראש. וזה מתסכל. כי לפעמים אנחנו ממש חייבים לכתוב משהו. וכלום. נאדה. בוהים במסך הלבן.
בדיוק בנקודה הזו, אנחנו חייבים שיטה שתעזור לנו לכתוב. כי אנחנו לא יכולים להסתמך על המוזה. בטח לא כשאנחנו אמורים לכתוב משהו חשוב וזמן השליחה שלו מגיע. והלחץ של הזמן המתקצר בטח לא עוזר בנקודה הזו. איך יוצאים מזה?
איך להתגבר על מחסום הכתיבה?
אחד הדברים שחשובים להבין בנוגע למחסום כתיבה קשור דווקא למיקוד שלנו. ככל שאנחנו נלחמים בעצמנו יותר, אנחנו שמים יותר דגש על התקיעות ולא על הכתיבה. ועודף המודעות על הנושא, לא באמת גורמת לנו להפוך ליצירתיים יותר.
לכן, עלינו להכיר את שלושת הטיפים הבאים שיעזרו לנו לשחרר את מחסום הכתיבה שלנו:
טיפ לנטרול מחסום כתיבה 1: להפסיק להילחם ולשנות מיקוד
הנטייה הטבעית שלנו היא לכתוב בכוח. כי מה זה צריך להיות "מחסום". ודווקא עכשיו? ואנחנו חייבים לכתוב. רק שכמו שכתבתי מקודם, עודף המיקוד על המחסום גורם לנו רק להרגיש יותר תסכול. מתאמצים כדי לכתוב וזה בדיוק ההיפך מהדרך שבה כתיבה עובדת.
כתיבה עובדת הכי טוב כשאנחנו בזרימה. משוחררים. מאפשרים למילים לצאת מקצות האצבעות שלנו. לא כשאנחנו מכווצים ונלחמים בעצמנו. ולכן, עדיך שנשחרר לרגע את הכתיבה החשובה. ופשוט נתחיל לכתוב סתם.
סתם מילה. ואז עוד אחת. אפילו לא כאלה שאמורות להתחבר למשפט הגיוני. ואז עוד כמה מילים. ואז בצורה מוזרה משהו משתחרר אצלנו ונהיה קל יותר לכתוב. וזה לא הגיוני שזה יעבוד. רק שיש משהו בהרפיית הלחץ ותחילת הכתיבה שמשחרר את שריר היצירתיות.
טיפ לנטרול מחסום כתיבה 2: לבקש מתת המודע ולהפסיק לכתוב
אני יודע. זה מנוגד להגיון. רק שאם אנחנו נלחמים בעצמנו לכתוב וזה לא עובד, אולי כדאי לעבור לאסטרטגיה אחרת. ובדומה למשהו שנמצא לנו על "קצה הלשון" ואנחנו לא מצליחים להיזכר בו, זה יעלה לנו כשנפסיק להתעסק בזה.
לכן, אם הטיפ הראשון לא עובד לנו נעשה משהו אחר. פשוט נשאל את עצמנו "על מה בא לנו לכתוב?" או "מה יכול להיות נושא מעניין לכתיבה" ולא נענה על השאלה. במקום זה, נבצע משהו שב-NLP אנחנו קוראים לו שבירת תבנית. פשוט נסיח את עצמנו.
מהניסיון שלי, מקלחת יכולה להיות אחד הדברים הכי טובים כאן. או ללכת להכין קפה. או ללכת לעשות כל דבר שהוא שיסיח אותנו מהכתיבה. ופתאום, יצוץ לנו רעיון בראש. חשוב פה מאוד לתעד את הרעיון הזה בהקדם, כדי שלא לשכוח אותו, עכשיו כשעלה.
טיפ לנטרול מחסום כתיבה 3: לגנוב השראה (אבל לא באמת)
האמת, היא שזה טיפ של המשורר והסופר ט.ס. אליוט. הוא אמר "משוררי בוסר מחקים, משוררים בוגרים גונבים, משוררים גרועים משחיתים את מה שהם לוקחים ומשוררים טובים הופכים את זה למשהו טוב יותר, או לפחות למשהו שונה".
אני אישית מאוד מאמין בזה כגישה. אם כי, אני אישית נגד להעתיק אחד לאחד דברים שאחרים כבר כתבו עליהם. אז איך אני בכל זאת עושה את זה? אני מתחיל מלמצוא מקום שבו כותבים על אותם נושאים מהסוג שאני כותב. תכנים ברמה שאני הייתי נהנה לקרוא.
אז, אני סורק רק כותרות. כדי שלא אתפתה להעתיק. ובזמן שאני סורק את הכותרות, בטוח אחת תיתפס לי בעין. ואז, אכתוב מה דעתי על הנושא. ובטוח יש לי דעה שעוד לא כתבתי על אחד הנושאים. בכך, העתקתי מבלי שבאמת העתקתי. והפכתי את זה, לפחות למשהו אחר.
עכשיו, די להיום. ואותי מסקרן לדעת בתגובות שמתחת למאמר: מה דעתך עליו? האם יש לך שיטה שעובדת לך כדי לפרוץ את מחסום הכתיבה?
שיהיה לך המשך שבוע מעולה,
ליאור