בשבוע שעבר הכרנו 16 טיפים שיעזרו לנו להצליח בכל משא ומתן. השבוע, אני רוצה לכתוב משהו קצת יותר אישי עבורך. במיוחד אם יוצא לך לקרוא את המאמרים שלי די הרבה ואיך שהוא… היישום שלהם קצת… מתמסמס לך.
אשליית השליטה העצמית
יש סיבה. לכל דבר. ככה רוב האנשים רוצה לחשוב. כי אנחנו רוצים להאמין שאנחנו שולטים בחיים שלנו. מחליטים את ההחלטות. מבצעים את הפעולות. רואים את המציאות בצורה נכונה ומדויקת. ואף אחד לא יכול להגיד לנו משהו אחר.
רק שבכל תחושת השליטה העצמית הזו, אנחנו לא תמיד מקבלים את התוצאות שרצינו להשיג. ועושים את אותם הדברים שוב ושוב. ומקבלים את אותן התוצאות עוד פעם ועוד פעם. ועכשיו פתאום זה ה"גורל" שלנו. זה ש"הגיע מלמעלה". מכתוב.
אנחנו הולכים למקומות רועשים כדי למצוא מישהו שיסכים לחלוק את השקט שלנו. מספרים לאנשים איזה אנשים אנחנו ומתנהגים בדיוק בצורה ההפוכה. מציבים לאחרים סטנדרטים שאנחנו בעצמנו לא עומדים בהם.
אנחנו לא רוצים לשמוע שאנחנו טועים. שאפשר אחרת. שיש דרך נוספת שאפשר לבחור בה וכן לקבל תוצאות. וזה לא שטוב לנו עם ה"לא תוצאה מספקת" שיש לנו. אלא שאנחנו כבר מכירים אותה. ומעדיפים להתלונן עליה מאשר לנסות משהו חדש וממש להיכשל.
להיכשל?
להיכשל. המילה הנוראית הזאת. כישלון. רוב האנשים בורחים ממנה כמו מאש. כי כישלון זה דחייה. אנשים שדוחים את הדבר שעשינו. המציאות שדוחה את המעשה שעשינו. למרות שבמציאות, אם נסיר את הצלופן מהמשקפיים זה בדיוק להיפך.
לא האנשים ולא המציאות דוחים את הדבר שעשינו. הם נייר לקמוס. פשוט מגיבים. ואם נעשה אחרת, יכול להיות שנקבל תגובה אחרת. הם נותנים לנו מדד לדעת מתי אנחנו עושים נכון. ולצערנו לא כתבו את ספרוני ההפעלה לכל דבר. אז צריך לעשות.
אני יודע שניסינו. ואני מודע לכך שזה לא עבד לנו אז. אבל כמה כבר ניסינו. ומה ידענו אז. יכול להיות שלא ידענו מספיק. יכול להיות שגם היום אנחנו לא יודעים מספיק. יכול להיות מאוד שאנחנו צריכים ללמוד את זה מחדש ובצורה אחרת.
ואז לעשות, לעשות ולעשות. כאילו אין מחר. כאילו אין אתמול. כאילו שהקיום שלנו תלוי בזה. שוב ושוב. ושוב. ושוב. גם אם זה לא נוח. וגם אם זה קשה. וגם אם בא לנו לשחרר את הכל בחצי צחוק ולספר לחברים שזה לא מתאים למי שאנחנו. למרות שזה לא יהיה שקר.
סיפורים זה נחמד
כשאדם מוותר לעצמו הוא מוותר על עצמו. ואז זה נכון יהיה להגיד שזה לא מתאים למי שאנחנו. כי אדם שמוותר הוא ותרן ודווקא כן מתאים לוותרן לוותר. הרי זו בדיוק ההגדרה שלו. וזו לא הגדרה שבא לך להיות חלק ממנה.
אז אל תספרו לי שאתם רוצים להצליח. באמת רוצים להצליח. להצליח ממש. מיד לפני שאתם מנסים למכור לי תירוצים למה אתם לא יכולים לעשות את מה שצריך. כי זה לא מרשים אותי. וגם לא מרגש אותי. מצטער, אני לא מאלה שנופלים מהכיסא כשזורקים עליהם מילים.
אם אדם באמת רוצה להצליח, הוא צריך לכוון לתוצאה מסוימת ולצאת לדרך. להשלים את כל מה שחסר ולהתקדם. לא לבהות אל עבר התוצאות ואחרי מספר דקות לעשות את מה שקל. להתבכיין. למצוא על מה לכעוס בפייסבוק. לבהות באח הגדול.
אני (ושאר העולם איתי) מתרגש מתוצאות. אם אדם רוצה לעשות משהו, הוא צריך לעשות אותו. את סיפורי ההצלחה שישאיר לדקה שאחרי. וכשאני אומר לעשות, אני מתכוון לפעולות ממשיות. לא ללמוד משהו ואז ישר להפוך לגורו. זו לא עשייה של ממש.
ומה איתי?
אני לא התחלתי ללמד בשנייה שנחשפתי ל-NLP. היה לי פחד מוצדק שאם אתחיל ללמד NLP בתום ההכשרה יקלטו שאין לי ניסיון. שאם לא אגבה את הדיבורים בדוגמאות מהשטח, יקראו אותי. כי אני ישר קלטתי כשניסו לחרטט אותי ולא רציתי להיות בצד השני של המשוואה.
אז התחלתי להשתמש בכלים בכל מקום שיכולתי. יישמתי NLP בעבודה. NLP מול אנשים. אפילו בחלומות שלי יישמתי. וזה רק פתח לי את התיאבון ללמוד עוד דברים שעובדים. במקביל להכשרות עבדתי המון, תרגלתי את היכולות שלי תוך כדי וקרעתי את התחת. וזה, יוצר וואחד ביטחון עצמי בכישורים של עצמך.
גם אחרי 13 שנים אני לא נמצא איפה שאני רוצה להיות. וזה לא שאני לא מודע להישגים שלי. הם פשוט לא מגדירים אותי. הם דוחפים אותי קדימה. בדיוק כמו הכישלונות שלי. והיו לי. ועדיין אני נכשל. ובכל פעם אני קם, נזכר למה אני עושה את מה שאני עושה ויוצא לדרך.
לא, אני לא נהנה להיכשל. וכן, מדי פעם לא מצליח לי. למרות כל הידע. והניסיון. והטיפים. והקורסים. גם לי יש את הימים הקשים שלי. רק שאני יודע בדיוק למה אני עושה את מה שאני עושה. אני עושה את מה שאני עושה בשבילך. ובלעדיך, לא היה טעם בכל מה שאני עושה.
מה הפואנטה?
אני לא כותב את המאמרים האלה בשביל עצמי. אני לא מאלה שכותבים מאמרים לעצמם. יותר טיפוס משימתי. כזה שמתענג על רשימת מטלות שמתרוקנות בקצב הנכון. אני כותב בשביל אנשים שזה יכול לעזור להם. אלה שבאמת יכולים להפיק מהם ערך.
רק שיש דבר אחד שמאמר לא יכול לעשות: הוא לא יכול להכריח אותך ליישם אותו. כן, אני יודע שנפלת מהכיסא מרוב הפתעה. מאמר לא יכול להכריח אותך. הוא רק יכול לתת השראה. לספק רשימת משימות לבצע. ומי שאמור לבצע אותו הוא… מי שקורא.
אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו. אף אחד לא יעשה כלום בשבילנו. בטח שלא בחינם. ולכן זה התפקיד שלנו למצוא את הזמן ליישם. זה התפקיד שלנו לקחת את עצמנו בידיים ולעשות. לשים מטלות ביומן. ולבצע אותם. שוב ושוב. גם כשקשה או כשלא נוח.
כי אנחנו לא יכולים לצפות שהתירוצים ינהלו אותנו וגם נקבל תוצאות. אנחנו צריכים לעשות למרות התירוצים. ואפילו יותר טוב מזה, לשים את התירוצים כמנוע אחורי שיטיס אותנו קדימה. לעשות כדי לא לחזור לתוצאות ה"בסדר". לעשות כדי להצליח באמת.
הצעד הבא
אנחנו פותחים בדיוק את השבוע השלישי של השנה החדשה. זו שתהיה שנת השינוי שלך. זו שתשאיר את כל השנים הקודמות באבק. רק שכדי שזה יקרה, אנחנו צריכים לעשות משהו חדש. ללמוד משהו חדש. ולהתחיל לפעול לכיוון המטרות שלנו.
לכן, זה הזמן שלך לחשוב מה מפריע לך בחיים. באיזה תחום בחיים שלך השינוי נדרש. ולחפש את המילה הזו במנוע החיפוש של האתר (זה שבצד שמאל על מסך המחשב). למצוא מאמר פרקטי פה שנוגע בזה ולהתחיל ליישם.
אם זה יעזור לך, אני ממליץ לך לשים את היישום שלו ביומן שלך. בזמן קבוע ובכל יום. אם צריך ליישם אותו פעם ביום, נשים אותו ביומן פעם ביום. אם צריך ליישם אותו 4 פעמים ביום, נשים אותו 4 פעמים ביום בשעות קבועות.
כי התירוצים לא ייקחו אותך לתוצאות שחשוב לך להשיג. גם לא צפייה בטלוויזיה. או בפייסגרמינקדאין שלך. רק היומן שלך והמחויבות שלך ייקחו אותך להצלחה. והגיע הזמן שזו תהיה סוף סוף השנה שלך. לא?
זהו להיום. עכשיו מסקרן אותי לקרוא בתגובות פה למטה מהו הדבר שאותו התחייבת ליישם?
שיהיה לך יום מעולה,
ליאור