היי,
בפעם הקודמת, הבאתי 3 ביטויי שכנוע שיגרמו לאנשים לשתף אתנו פעולה יותר בקלות. היום, רציתי לחזור למסע בעקבות פיתוח הכריזמה שלנו ולהתמקד דווקא בנושא הביטחון העצמי. אחרי הכל, קשה להתמגנט לאדם שאין לו ביטחון עצמי.
עד חלוף הזעם
היא ישבה מכונסת בפינה. הדמעות הציפו אותה. עמדו לפקוע מעיניה. והיא מאוד ניסתה שלא לבכות. היה בזה משהו קצת… לא מקצועי. משהו ששמור למקומות שקטים יותר. שבהם היא לא הרגישה שמודדים אותה כל הזמן.
היא נלחמה בעצמה. מצד אחד גייסה את כל כוחותיה שלא לבכות. מצד שני, העלבון שהרגישה היה כל כך עמוק. היחס שכרגע קיבלה מהבוסית שלה לא הגיע לה. אפילו שעשתה טעות. הרי לא מזמן נכנסה לתפקיד. ועדיין לא שלטה בכל הפרטים. ולא היה כמעט נזק.
רק שלמנהלת לא היה אכפת. היא החלה לצעוק עליה בקולי קולות. והדלת, שבכוונה הושארה פתוחה, הייתה רק שער לאחרים לשמוע הכל. עד כמה היא טיפשה. עד כמה היא טעתה. עד כמה היא פוגעת בעסק. ובאמת שהיא לא התכוונה.
היא רק רצתה להתכווץ. להיעלם. שלא יראו אותה. עד שיישכחו שהדבר הזה קרה. והיא דווקא הייתה בחורה עם המון יכולת, רצון ושאיפות. רק שכרגע, הכל נעלם. וכל הביטחון העצמי ושמחת החיים שלה התחבאו איתה ביחד. עד חלוף הזעם.
ביטחון מול תקווה
רוב האנשים רוצה לפתח את הביטחון העצמי שלו. רק שמשום מה, מאוד קשה לדעת מאיפה להתחיל. הרי מעולם לא הגדרנו אותו כמו שצריך. להיפך. הגדרנו מה יכול להשפיע עליו. הגדרנו גם את התחושה שנרגיש אם יהיה לנו ביטחון עצמי או לא. הכל, רק לא את העניין עצמו.
זו בעיה ענקית. הרי אם אנחנו יודעים מהי התחושה הרצויה ומה משפיע עליה, אין לנו באמת שליטה עליה. אנחנו פשוט מגיבים בצורה אוטומטית לדברים שקורים לנו בחיים. לאנשים שאומרים דברים. לציונים שאנחנו מקבלים. ואז מקווים שיהיה בסדר.
תקווה זה בסדר. באמת. תקווה היא מנוע שמחזיק אותנו מתפקדים גם בתקופות קשות. עם זאת, תקווה היא ההיפך משליטה עצמית. תקווה היא הרצון שמשהו ישתנה. איך שהוא. שמישהו יעשה את זה עבורנו. וביטחון עצמי שתלוי בתקווה הוא לא "עצמי".
המטרה שלנו בפיתוח ביטחון עצמי היא לבנות משהו יציב. לא משהו שכל הזמן ינוע בהתאם לתקופה. משהו שיהיה מעבר לתחושה בלבד. משהו שהחיזוקים מהסביבה יכולים לשפר אותו. ויותר חשוב מכך, משהו שתגובות שליליות מהסביבה לא ישפיעו עליו כל כך.
בנקודה הזו נשאלת השאלה: איך אפשר לחזק ביטחון עצמי אם אנחנו לא יודעים מהו?
מאיפה מתחילים?
כשאנחנו חושבים ב-NLP על ביטחון עצמי, אנחנו חושבים עליו במספר דרכים: יש אדם עם כוונה מסוימת שמבצע התנהגות מסוימת שיש לה תוצאה בהקשר מסוים. בהתאם לפרשנות של אותו אדם את התוצאה, הוא יודע להרגיש תחושת ביטחון ביחס ליכולותיו ולעצמו.
לדוגמה (רק כדי לפשט): נניח שאנחנו (האדם) רוצים להחליף גלגל (התנהגות) כשיש לנו פנצ'ר (הקשר) כדי שנוכל לנסוע (תוצאה רצויה). בהתחלה, זה היה לנו מורכב (פרשנות). לא הרגשנו ביטחון בקשר לכך. אפילו קצת חששנו בהתחלה שאנחנו עושים משהו לא נכון.
אחרי שהחלפנו גלגל בהצלחה בפעם הראשונה, אנחנו הרגשנו מרוצים. זה עוד לא ביטחון עצמי. רק שתחושת שביעות רצון היא חלק מהתהליך. כמו גם ההצלחות הקטנות שבדרך. בכל פעם שאנחנו מצליחים, אנחנו מחזקים את הביטחון שלנו ביכולת הזו.
רק שבזה זה לא נגמר. כל דבר שאנחנו עושים ומצליח ממלא עוד טיפה בתוך היכולת שלנו להרגיש בטוחים בעצמנו. יכולת שהיא רב תכליתית. כזו שבה הביטחון הוא ביחס למי שאנחנו, למה שאנחנו מאמינים שמותר לנו לעשות ולתוצאות שאנחנו מרשים לעצמנו להשיג.
זה הכל?
אם זה היה הכל, הכל היה יותר פשוט. למרות שזה נכון: ככל שנצבור יותר הצלחות, הביטחון העצמי שלנו יתחזק. ולכן עדיף שנחלק את המטלות שלנו למטלות קטנות יותר שמרכיבות אותן. אז… כל הצלחה תחזק אותנו. וכל הצלחה תקדם אותנו לכיוון הצלחה גדולה יותר.
רק שזה לא הכל. כי העובדה היא שיש אנשים שמצליחים להשיג את התוצאות שלהם והביטחון העצמי שלהם עדיין נמוך. משהו חסר בתוך המשוואה. והדבר הזה הוא פילוסופיה פנימית תומכת. ומכיוון שרוב הסיכויים שמעולם לא הכרת את הביטוי, אסביר אותו.
הפילוסופיה הפנימית שלנו מורכבת מאוסף הסיבות שבגללן אנחנו מי שאנחנו. הסיבות שבגללן אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. הסיבות שבגללן אנחנו לא עושים את מה שאנחנו לא עושים. הסיבות שמצדיקות את הכל. והן אלו שמאשרות לנו אם מגיע לנו להצליח.
לדוגמה, אם אדם זוכה בפרס והוא לא מאמין שמגיע לו, הוא עשוי לבזבז את כספי הזכייה במהירות. הוא לא מסוגל להכיל את הפרס. זה לא באמת מתחבר למי שהוא. ולכן יש לו תחושה שהכסף בוער בכיס והוא ממהר לבזבז אותו.
כאשר אנחנו רוצים ליצור ביטחון עצמי יציב, אנחנו צריכים ליצור פילוסופיה עצמית שתומכת בכך. הרי אם אנחנו לא מאמינים שאנחנו מסוג האנשים שיכולים להרגיש ביטחון עצמי, לא משנה כמה תוצאות נאגור. הן פשוט יהיו שקופות עבורנו.
20 שאלות ליצירת פילוסופיה פנימית תומכת
כאשר אנחנו בונים פילוסופיה פנימית תומכת אנחנו רוצים שיהיו לנו תשובות פנימיות שיאפשרו לנו להכיר בתוצאות שלנו. וכאשר אנחנו רוצים תשובות טובות, רצוי שיהיו לנו קודם את השאלות שמייצרות תשובות שכאלה.
20 השאלות הבאות מיועדות כדי ליצור את התשובות שייבנו את הפילוסופיה הפנימית שתתמוך בביטחון העצמי שלנו. על מנת להפיק מהן את המקסימום, אני ממליץ לך להעתיק אותן על דף ולענות עליהן בכנות (אפשרי גם דף לכל תחום בחיים):
- מהי הצלחה מבחינתך?
- מתי מותר לאדם להצליח ומתי לא?
- לאילו אנשים מגיע להצליח?
- מהן היכולות שמאפשרות להם להצליח?
- את אילו מהיכולות הללו עלינו לפתח כדי לאפשר לנו להצליח יותר?
- איך ואיפה לומדים לפתח את היכולות הללו?
- האם יש אנשים שהצליחו ולדעתך לא הגיע להם להצליח?
- מהן היכולות שמאפשרות להם להצליח למרות שלא מגיע להם?
- האם ניתן להשתמש ביכולות הללו מבלי להתנהג בצורה שלילית?
- איך ניתן להשתמש ביכולות הללו תוך שמירה על הכוונה החיובית שלנו?
- איך ואיפה לומדים לפתח את היכולות הללו?
- מתי יגיע לך ליהנות מההצלחה שלך?
- מה נדרש ממך להבין כדי להגיע אליה?
- איך זה ירגיש כשההצלחה הזו תתממש?
- איך ההצלחה שלך תשפיע על מערכות היחסים השונות בחייך?
- מה לא ישתנה בך בעקבות ההצלחה הזו?
- מה נבחר שלא לעשות בדרך להצלחה הזו?
- מה הצעדים הבאים שנדרשים ממך בדרך להצלחה הזו?
- מתי הזמן שבו נבחר לצאת לדרך לעבר ההצלחה?
- מה מונע ממך לצאת אליה כבר עכשיו?
את התשובות לשאלות האלה, אני ממליץ לך לשמור במקום אישי. כזה שפעם בתקופה יהיה לך קל למצוא ולעיין בהן. רק כדי להזכיר לעצמך למה מגיע לך להצליח. למה מגיע לך להרגיש טוב בקשר לכך. ופעם בתקופה, ניתן לשדרג את התשובות ולהוסיף עוד סיבות שיתמכו בשינוי.
זהו להיום. עכשיו, אשמח לקרוא בתגובות פה למטה מה דעתך על המאמר?
שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור
