היי,
בשבוע שעבר, דיברנו על 5 דברים שלא סיפרו לנו ויכולים להרוס לנו כל מכירה. היום ולבקשת הקוראת הוותיקה של הבלוג דינה, ניגע באחד הנושאים הכי רגישים אצל רובנו – המידה שבה אנשים אחרים מכבדים ומעריכים אותנו.
הקש 1 לגב הגמל
נמאס לו. נמאס לו שהמכשיר שעליו הוא בדיוק שילם התחיל לקרטע אחרי יומיים. נמאס לו שהם מזלזלים בו. נמאס לו שהם מעבירים אותו מאיש שירות לאיש שירות. כאילו שלזמן שלו אין משמעות. או לכסף שלו. הוא הולך להראות להם מה זה הפעם. הפעם, הוא לא ישתוק.
ברור לו שהם הולכים לשחק אותה נחמדים ונותני שירות. למרוח אותו בהסברים. ובסוף לקנח בהסבר שאלה נהלי החברה. הפעם, הוא יצעק. ישמיע את קולו. הוא יעזוב אותם אם צריך. והוא ידאג שהם יבינו את זה. לא ירצו לאבד לקוח. בטח לא לקוח ותיק.
הוא כל כך כעס. זו הרי לא הייתה הפעם הראשונה שלו מולם. ותמיד אותו הסיפור. הוא תמיד היה נחמד ומנומס. הם תמיד סובבו אותו. והוא… כמו תמיד, נשאר לא מרוצה ולא מתלונן. בסוף הם השיגו את מה שרצו והוא נשאר באוויר. כי ככה זה, הסבירו תמיד במבוכה.
צליל חיוג. מענה קולי. הקש 1 לשפה העברית. ועכשיו תעודת זהות. ועכשיו 4 ספרות אחרונות. ועכשיו לנחש איזה מחלקה תעזור לו הכי טוב. ועכשיו המוזיקה. והקש 2 כדי להישאר על הקו ושלא יחזרו אליך אחר כך. ועד שהגיע לנציג, הזעם הפך לתסכול חלש. והכל החל מחדש.
טיפה אחת של תודה
כל אדם מחפש הערכה. אנחנו רוצים שיכירו ביכולות שלנו. שיפרגנו. שידעו להעריך דבר שעשינו עבורם. לא מתוך שחצנות חס וחלילה. אלא מתוך כך שאנחנו מצפים ליחס חוזר. מעין "עשה טוב וקבל טובה בחזרה". ולו רק ברמת הטפיחה על השכם.
בפועל, המציאות קצת שונה מהתיאוריה. גם אם אנחנו מקפידים להעריך אחרים על דברים טובים שעשו, זה לא אומר שהם ידעו להשיב באותו היחס. לא כי הם רעים, שחצנים או אנוכיים. אלא כי כל אדם חונך אחרת. כל אדם התרגל להגיב אחרת. וכל אדם מעריך משהו אחר.
הידיעה הזו אולי עוזרת לנו ברמה ההגיונית. רק שאיפה שהוא בתוכנו, אנחנו דווקא כן רוצים לקבל את ההערכה הזו. והדוגמה הכי טובה לכך היא השאיפה המתמדת של רבים לקבלת לייקים ברשתות החברתיות. ובתוכנו, גם אם אנחנו לא מודים בכך, היינו שמחים לקבל יותר.
בעוד שברשתות החברתיות נוכל "להחליק את זה", יש תחומי חיים שבהם ההערכה היא קריטית מאוד. אדם שלא יעריכו את השקעתו בעבודה, עשוי להיפגע ולתפקד פחות טוב. אדם שלא יעריכו אותו בזוגיות, עשוי להיפגע ולפתח טינה פנימית שתהרוס את מערכת היחסים.
ולא, אנחנו לא מצפים לכבוד מלכים. לא על זה מדובר. טיפת הערכה על דברים שאנחנו עושים תשפר את מצב הרוח. את התפקוד שלנו. וכמובן, את הרצון שלנו להמשיך. ובדרך כלל, זה הרבה יותר חשוב מלקבל דברים חיצוניים. למרות שגם הם יכולים להיות תוספת נחמדה.
11 הרגלים שיגרמו לאנשים להעריך אותנו הרבה יותר
הבשורה הטובה היא שיש פתרון. ויש אפילו יותר מדרך אחת להגיע למצב שבו יעריכו אותנו יותר. רק שהיא דורשת מאתנו להתחיל לפתח הרגלים חדשים. לא כי אלה שפיתחנו עד עכשיו לא חשובים. אלא כי אם נמשיך להתנהג באותה צורה, נמשיך לקבל את אותה רמת הערכה.
אם נפתח את ההרגלים הבאים, נגרום לאנשים אחרים להעריך אותנו הרבה יותר:
1. להציב גבולות – הבעיה עם אנשים נחמדים היא לא שהם נחמדים. זה דווקא מעולה. רק שהרבה נחמדים לא יודעים להציב גבולות. להגיד "עד כאן". ולהיות מוכנים לאכוף את הגבולות האלה. ולהיות מוכנים להפסיק להיות נחמדים. כי הנחמדות לא אמורה לבוא על חשבוננו.
אז הדבר הכי חשוב הוא קודם להחליט מראש בבית מה לא נסכים לעשות. מה לא נסכים שיעשו לנו. או איך לא נסכים שיתנהגו כלפינו. ואז ממשיכים להיות נחמדים. רק לא נותנים למצבים שעליהם החלטנו מראש לקרות. אז, עלינו פשוט להיות מוכנים לקום וללכת.
2. לדבר – אני יודע שזה נשמע קצת מצחיק. כולנו יודעים לדבר כשאנחנו נמצאים עם עוד מישהו. רק שבסיטואציות חברתיות… אנחנו נוטים יותר לדבר כשפונים אלינו. כששואלים את דעתנו. ולא כי אין לנו מה לומר. אלא כי אנחנו לא רוצים להיתפש כנדחפים.
מצד שני, אם לא נדבר לא ישמעו אותנו. ואם לא ישמעו את דעתנו, לא תמיד ידעו להעריך אותנו. בגלל זה מקדמים יותר בעבודה את אלה שמדברים ולא בהכרח את העובדים הכי טובים. וזה לא אומר שחייבים לדבר כל הזמן או שטויות. רק שכשיש משהו חשוב, נגיד אותו.
3. לדעת להתנסח – אנשים רהוטים יותר מקבלים יותר כבוד. הם מסוגלים להביע את עצמם בצורה מדויקת יותר. לבחור את המילים הנכונות. אלה שמתאימות לשומעים שלהם. מבלי להתנשא. רק להביע את מה שעובר להם בראש באופן שיעבור טוב יותר לשומע.
אחת הדרכים הטובות ביותר לשפר את היכולת להתנסח היא לקרוא יותר ולכתוב יותר. כן, לכתוב על דף. או בפייסבוק. או בבלוג. או בכל מקום אחר. כי ככל שנקרא יותר, השפה שלנו תהיה עשירה יותר. וככל שנכתוב יותר, נתרגל להשתמש בשפה שלנו בצורה מדויקת יותר.
4. לזכור אנשים – אדם שזוכר מי אנחנו תמיד יזכה ליותר הערכה מאתנו. ואני לא רק מתכוון לשם שלנו. למרות שזו יכולה להיות התחלה טובה. אלא גם על מה דיברנו בפעם האחרונה. ופרטים אישיים שנפלטו לו במהלך השיחה (כשהם לא מביכים מדי, כמובן).
זו בדיוק הסיבה שבגללה עלינו להתרגל לזכור אנשים שחולפים לנו בחיים. ומאוד קל לעשות את זה. פשוט בזמן השיחה הראשונה איתם, נחפש מאפיין דומיננטי בפנים. משהו שזוכרים. ובזמן השיחה, נתמקד בו ונשתמש בשם שלהם כמה שיותר. זה צורב את השם טוב יותר.
5. לקבל מחמאות – לרוב האנשים קשה מאוד לקבל מחמאות. אנחנו מתייחסים אליהן כמו לגחל לוהט. מרגישים חובה להיפטר ממנה. להחזיר בחזרה. גם את. שלא נישאר חייבים. רק שכשאנחנו לא מרשים לעצמנו לשמור מחמאה, אנחנו עושים לעצמנו נזק פעמיים:
בפעם הראשונה, אנחנו מרגילים את עצמנו שאסור לנו לקבל הערכה. בפעם השנייה, אנחנו משדרים לאחרים שההערכה שלהם כלפינו לא נעימה לנו. לכן, עלינו להתאמן להגיד תודה. לקבל את המחמאה. בלי לתת לה לעלות לנו לראש כמובן. רק לאפשר לה לשהות בפנים.
6. להיות זמינים פחות – לפעמים, מרוב רצון לגרום לאחרים להיות מרוצים, אנחנו ישר מזנקים על כל משימה שנותנים לנו. רק שעודף הזמינות, גורמת לאנשים לקחת אותנו כמובנים מאליהם. כאילו שתמיד נסכים לעזוב הכל עבורם. ואם לזה אנחנו מרגילים אותם…
יש את הזמן שבו אנחנו אמורים להגיב. זה הזמן שמוקדש להם. ויש לנו זמן אחר. זמן ששייך לנו. גם אם אנחנו לא עושים בו כלום. כי אנחנו לא באמת "לא עושים בו כלום". זה הזמן שלנו עם עצמנו. זה הזמן שלנו ליהנות. זה הזמן שלנו להיטען. ולכן, נגיב לאחרים בזמן אחר.
7. לחלוק בהערכה – כאן, לא מדובר על מחמאות אלא על הצלחות. ולפעמים, הצלחנו לעשות משהו. ומאוד בא לנו להתפאר בהישג שלנו. רק שהסיכוי שבאמת עשינו משהו לבד לחלוטין הוא די אפסי. ואז, תוך כדי כך שאנחנו מתגאים, אנחנו מקטינים את כל שאר השותפים להישג.
כאשר אנחנו מכירים באחרים שעזרו לנו בדרך, אנחנו מרוויחים את הכבוד שלהם. בדיוק כמו שאנחנו היינו מרגישים כלפי מישהו שמעריך אותנו על כך שעזרנו לו. וחולק אתנו בהצלחה. וזו בדיוק הסיבה לתת קרדיט לאדם שעזר.
8. להפחית את השליליות – לפעמים יש את התחושה שציניות וביקורתיות הן תכונות מאוד מוערכות. והן יכולות להיות. כיף לשמוע אנשים מצחיקים וחכמים. רק שאם אדם כל הזמן ציני וביקורתי לפעמים זה גורם לרוויה. כאילו שאין בו כלום חוץ מניסיונות להצחיק ולהקטין אחרים.
זו בדיוק הסיבה שחשוב לגוון. לא להעביר כל הזמן ביקורת. מותר לפרגן מדי פעם. לא להיות ציני כל הזמן. אפשר להצחיק גם מבלי להיות עוקצני כל הזמן. מותר גם מדי פעם להתמקד בדברים הטובים. לא כל הזמן. רק מדי פעם. כי לא נרצה שייווצר רושם שאנחנו אדם שלילי.
9. לנהל משא ומתן – לפעמים, נוצרת התחושה כאילו יש רק 2 אופציות. או כן או לא. כמו למשל בשיחת העלאת שכר. או שניקח את ההעלאה המוצעת או שנוותר עליה. רק שבחלק גדול מהמקרים, כשמדובר על משהו חשוב, יש מקום למשא ומתן. זה אפילו נדרש.
בדרך כלל במצבים כאלה, האדם שמולנו מציע את ההצעה שהכי מתאימה עבורו. זה לא אומר שאי אפשר להשיג יותר. ואם נביא הצעה נגדית סבירה, נוכל לנהל משא ומתן. ניהול משא ומתן (מנומס), יפגין שאנחנו מעריכים את עצמנו יותר ובהתאם, יגרום להם להעריך אותנו יותר.
10. לשדרג את היכולות – הנוסחה כאן פשוטה. ככל שאנחנו משדרגים יותר את היכולות היישומיות שלנו, כך אנחנו שווים יותר. אנחנו מסוגלים לספק יותר "את הסחורה". להעביר את הכוונה שלנו לתוצאות. והשדרוג המתמיד גורם לנו להמשיך להיות אנחנו, רק יותר יעילים.
לכן, עלינו לשדרג את היכולות שלנו כל הזמן. ושמתי בפסקה הקודמת דגש על יישומיות. כי יכולות שלא יכולות להיות מומרות לתוצאות זה נחמד. זה פשוט לא משהו שאחרים יכולים להעריך. לכן, שדרוג היכולת לספק תוצאות תמיד תגרור אחריה הערכה גדולה יותר.
11. לקחת אחריות – מאוד קל לקחת אחריות על הצלחות. זה מעלה לנו את האגו. מרים אותנו. גורם לנו להרגיש מוצלחים. לקבל את ההערכה שמגיעה לנו. רק שאי אפשר לקחת אחריות רק על ההצלחות ובו בזמן "להפיל" את הכישלונות על אחרים.
לקיחת האחריות על הכישלונות שלנו לא הופכת אותנו לכישלון. לקיחת אחריות מראה על עמוד שדרה מוסרי. על היותנו אדם בוגר. אחד שמסיק מסקנות לקראת הפעם הבאה. ועל כך שאנחנו אדם שאחרים ישמחו ללכת אחריו. כי אפשר לסמוך עליו. ואנשים מכבדים מנהיגים שכאלה.
נקודה חשובה לסיכום: לדעת את המידע הזה זה חשוב. רק שיותר חשוב מלדעת אותו, זה ליישם אותו. איך עושים את זה? מדמיינים את עצמנו מתנהגים ככה בכל מני סיטואציות לפני השינה. מכינים התראות טלפון שמצפצפות כמה פעמים ביום. והכי חשוב – מיישמים.
עכשיו אשמח לקרוא בתגובות פה למטה: מה דעתך על המאמר?
שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור