היי,
בשבוע שעבר הבאתי 4 שיטות שמשפרות יצירתיות ומחדדות זכרון בו זמנית. היום, רציתי לדבר על נושא הפרעות הקשב והריכוז, שכן ככל שעובר הזמן מתחזקת אצלי התחושה שלרובנו יש לפחות אחת שכזו. או לפחות ככה אנחנו מרגישים.
מאמר זה אינו מחליף כמובן את אנשי המקצוע העוסקים בטיפול בתופעה. כל מה שיופיע בו הוא מידע וכלים מתוך עולם ה-NLP ומתוך ניסיוני. המידע הזה הינו בגדר המלצה בלבד ומיועד לשימוש במקביל לטיפול מקצועי או תרופתי (אם צריך) ולא במקומו.
עכשיו, אחרי שסיימנו את ההקדמה המחוייבת משפטית, נתחיל:
איך אמצעי התקשורת גורמים לנו להפרעת קשב וריכוז
ככל שאמצעי התקשורת שלנו היו יותר מוגבלים, היתה לנו הרבה יותר יכולת להתרכז.
בתקופה הפרה היסטורית בני האדם היו בעיקר מונעי חוויות ותחושות. זה נכון, היתה להם שפה שהם יכלו לתקשר בעזרתה. עם זאת, השפה עדיין לא היתה מפותחת מעבר לנהמות וקצת ציורי קיר.
בתקופה הזו, הם חיו בעיקר את הרגע וידעו לתאר רגע אחר (בציורי קיר למשל) אך חוסר מורכבות השפה לא אפשרה להם לתכנן דברים לטווח הארוך. הם לא היו צריכים סבלנות או קשב גדול מדי. לא היה להם יותר מדי למה להקשיב.
ככל שהתפתחה השפה, כך גם התפתחו יכולות כמו פיתוח, תכנון, שיתוף פעולה ואיתם ביחד הסבלנות. לא רק שהיינו צריכים לפתח סבלנות היא גם השתלמה לנו באותם ימים. אחרי הכל, לא היו טלויזיה או אינטרנט.
אנשים ישבו בכיכר העיר והקשיבו במשך שעות ארוכות ובעיניים פעורות לסוחרים שהביאו חדשות וסיפורים ממקומות זרים ומרתקים. הם יכלו לשבת במשך שעות שם ולגמוע את הסיפורים. זה היה עיקר הבידור שלהם שהסיח אותם משגרת היום יום שלהם.
יכולת האנשים להקשיב ולהתרכז היתה אז בשיאה. לא היו דברים אחרים שאפשר היה לעשות בו זמנית. זה גם לא היה מקובל ורוב האנשים לא ידעו קרוא וכתוב. קריאה וכתיבה במשך מאות שנים היו יתרון ששמור היה רק לאנשי השלטון, לסוחרים ולאנשי הדת.
עם התפתחות הרדיו והטלויזיה, החדשות התקרבו אלינו והמידע החל להתקצר. פתאום, היה צורך להכניס מידע לפרקי זמן קצובים מראש ולכן לתמצת אותו יותר. בהדרגה, התחלנו להתרגל לקבל מידע בזמן קצוב.
עם כניסת הפרסומות, חונכנו ליצור יחידות תוכן קטנות הרבה יותר. האינטרנט הפך את היחידות האלו ליותר קטנות ואת קבלת המידע ליותר מהיר. בהדרגה נכנסנו לעידן הראייתי – הכל זמין, במהירות ובמקביל.
למה אני מספר לך את כל זה?
המעבר מתפישה שיש לה יותר סבלנות לשמיעה וקריאה, לתפישה שדורשת שהמידע יהיה זמין וקל יותר לצריכה במקביל, השפיע גם על יכולת הריכוז שלנו. בשל כך שיש המון מידע שצריך לעבד ולסנן, התחלנו לקרוא קריאה הרבה יותר מרפרפת.
לכן, זה לא מפתיע שברוב הכיתות הגדולות ישנם כל כך הרבה ילדים שיש להם "הפרעות קשב וריכוז". מה שמפריע פה היא צורת לימוד שבהדרגה ובאיטיות מתאימה את עצמה אל המצב החדש שנוצר.
כאשר אנחנו לוקחים ילד שמסוגל לעבד הרבה יותר מידע במקביל ובצורה יעילה ומכריחים אותו להתמקד בכל פעם בדבר אחד, אנחנו בעצמנו גורמים לו להפרעת הקשב. הלחץ שנוצר אצלו בזמן שהוא מנסה להתנגד לדרך שבה הוא עושה דברים גורם לכל דבר להפריע לו.
לילד כזה אין באמת הפרעת קשב וריכוז. לילד כזה יש יכולת קשב וריכוז מוגברת שהוא אינו משתמש בה נכון.
אז למה אנחנו סובלים מהיכולת הזו במקום ליהנות ממנה?
מאוד פשוט – כי מעולם לא לימדו אותנו איך להשתמש ביכולת הקשב והריכוז המוגברת שיש לנו. בעיקרון, כל דבר שאנחנו מנסים להתנגד לו, רק מתחזק. הסיבה לכך היא שכשאנחנו מתנגדים, אנחנו שמים עליו יותר תשומת לב ובכך מסמלים לתת מודע שלנו לבצע זאת שוב.
כיווץ תשומת הלב אינו בהכרח מיקוד תשומת הלב. אפשר לשים לב לדברים גם ללא כל הלחץ, פשוט צריך לדעת איך. השיטה הבאה מיועדת לעזור לך לעשות זאת, גם אם יש לך הפרעת קשב וגם אם לא:
1. לשחרר את שרירי העורף – אני יודע שרוב האנשים לא שמים לב לזה אבל הלחץ שנוצר מהצורך להתמקד תופס לנו את העורף. לכן, לפני שאנחנו מתחילים, נרצה קודם לשחרר את שרירי העורף על ידי עיסוי קליל.
מכיוון שגוף ומחשבה משפיעים זה על זה באופן בלתי נמנע, שחרור הצוואר מסמן לתת המודע להתחיל להרגע. קורס מסאג' מרוכז ועל רגל אחת: חשוב לדעת כי עיסוי טוב מניע את השרירים מחלקם האמצעי אל עבר הקצוות שלהם.
2. מעבר לתפישה היקפית – בעיקרון יש 2 דרכים ראשיות להשתמש בחושים שלנו. דרך אחת היא להתמקד במשהו ואז כל מה שמסביבו הופך ללא ברור. הדרך השניה היא שימוש בתפישה היקפית שבה אנחנו קולטים את כל המידע שסביבנו בצורה אחידה.
בהתחלה זה יהיה קצת מוזר, אני יודע. עם עיניים פתוחות, נשחרר את שרירי העיניים קצת, נאבד קצת את הפוקוס ונרשה לעצמנו לקלוט הכל. אחר כך נאפשר לכל הצלילים מסביב להכנס ולבסוף נאפשר לנו להרגיש הכל, החל מהחולצה שעלינו וכלה בתחושת כף הרגל כנגד לתחתית הנעל.
זה אמנם דורש קצת אימון ועם זאת, זה פשוט שווה את זה. המצב הזה, שבו כל החושים שלך נמצאים בחוץ, נקרא ב-NLP עירנות מוגברת (או UpTime). במצב הזה, אנחנו גם לא מדברים עם עצמנו בתוך הראש והוא מקל עלינו להקשיב וללמוד.
3. להעביר מיקוד – כאשר אנחנו מנסים להתמקד במשהו, אנחנו מנסים לצמצם את תשומת הלב שלנו ולסנן את כל שאר המידע. לכן, כל צליל או תזוזה של אדם יכולה להקפיץ אותנו החוצה ומקשה עלינו להתרכז.
איך אפשר לפתור את זה? כשאנחנו משתמשים בתפישה היקפית נדמיין שתשומת הלב שלנו היא כמו אלומה של פנס. כשנרצה לשים לב למשהו, פשוט נסיט לשם את אלומת תשומת הלב.
בצורה הזו, כל המידע נכנס דרך החושים שלנו ואנחנו בוחרים למה מתוכו לתת חשיבות. כך אפשר גם לדבר עם אדם ולהשאר מרוכז בשיחה בזמן שאנחנו מקשיבים לשיחה נוספת לידינו.
4. לשבור את התבנית – בגלל שאנחנו קולטים כל כך הרבה מידע כל יום, אנחנו צריכים לדעת איך לפרוק את המתח שנוצר מכך מספר פעמים ביום. 2 דרכים מעולות לעשות זאת הן מנוחה ורחצה.
הפוגת צהריים בת עשר דקות יכולה לרענן יותר מקפה או ממתק. לכל השכירים שקוראים בלוג זה, לא צריך ממש לישון. רק למצוא מקום שאפשר לשבת, להשען אחורה ורק לעצום עיניים.
מקלחת מרגיעה ומאפסת את החושים, כל עוד היא לא נעשית עם מים חמים או קרים מדי. במהלך שעות העבודה, אפשר לשטוף ידיים ופנים פעם בכמה שעות. זה שובר את המתח שנצבר די בקלות ומקנה לנו עוד קצת אורח רוח.
5. איפוס סוף יום – לעתים קרובות כשאנחנו נכנסים למיטה לפני השינה, אנחנו נתקעים בלולאת מחשבות שמרחיקה מאיתנו את השינה. כדי להמנע מלולאה שכזו, רצוי שנקח זמן לפני השינה, כדי לשחרר את הלחץ.
אפשר לפני השינה לעשות מדיטציה מרגיעה, לקרוא ספר טוב, לכתוב את המטרות של מחר במחברת (כדי לשחרר את הצורך לחשוב עליהן) ואפילו לכתוב יומן אישי. מה שחשוב הוא להמנע מלבצע פעולות שממריצות מחשבות כמו צפיה בטלויזיה או קריאת מיילים.
השילוב בין חמשת השלבים האלו יוכל להסיר הרבה מאוד מהמתח שבחייך ולהתמקד בצורה יעילה הרבה יותר. עכשיו מסקרן אותי לשמוע בתגובות פה למטה, מה דעתך על המאמר ואילו תובנות קיבלת ממנו?
שבוע מעולה,
ליאור