היי,
בשבוע שעבר הבאתי 5 טיפים שיעזרו לנו לפתח את המיומנות שמשותפת לכל האנשים הכריזמטיים. היום, נחזור לנושא הדחיינות. וליתר דיוק, לסילוק אחד הגורמים החבויים הגדולים ביותר לדחיינות – כעס עצמי. ואני אסביר:
לנטור טינה לעצמנו
לעתים קרובות, כשאנחנו לא עושים את מה שאנחנו אמורים אנחנו כועסים על עצמנו. נדמה לנו שזה הפתרון. הרי למדנו לכעוס על אחרים כשהם לא עושים. ואחרי שנזפנו בעצמנו יש לנו את התחושה שעשינו את מה שצריך. רק שזו עבודה בעיניים. אנחנו עובדים על עצמנו.
למה? כי כשאנחנו כועסים על עצמנו יש לנו תחושה של עשייה. "הראינו" לעצמנו מה זה. ואוי ואבוי אם נדחה את מה שחשוב שוב. רק שבפועל, האם עשינו? כנראה שלא. הסתפקנו בנזיפה עצמית כואבת. ונדמה לנו שביצענו פעולה משמעותית. האם בהכרח נעשה בעתיד? לא בטוח.
אז למה אנחנו כועסים על עצמנו אם זה לא יעיל? למה אנחנו ממש נוטרים לעצמנו טינה על זה שלא עשינו? ממש מביאים את עצמנו להרגיש רגשות אשמה? מאוד פשוט. כי אנחנו מבלבלים בין למידה מהניסיון לבין כעס עצמי על חוסר עשייה.
על פניו, הם מאוד דומים.
בשניהם, אנחנו זוכרים את מה שקרה. רק שבכעס העצמי, אנחנו מחברים בין מה שצריך לעשות לתחושת אשמה שלא עשינו. והתחושה הרעה שמתחברת, לא תמיד חזקה מספיק כדי להניע אותנו לעשות אותו בעתיד. ואם לא נעשה… תמיד נוכל לכעוס על עצמנו עוד.
לעומת זאת, למידה מהניסיון היא טכנית. לא רגשית. היא דורשת מאתנו לבחור לעשות משהו אחר. ולכן, אנחנו קודם כל צריכים לזכור מה עשינו בעבר. להימנע מטעויות שעשינו. ולעשות את מה שצריך בצורה שמניבה תוצאות. כך, נוכל להשתפר ולהניע את עצמנו יותר בקלות.
להחליף הרגלים
מחקרים מצאו משהו מאוד מעניין. כשאנחנו מתנהגים בצורה מסוימת במשך 30 ימים ברצף זה יוצר להרגל. ובהדרגה, ההרגל הזה הופך להיות חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו. מהזהות שלנו. כמו טבע שני. זו גם הסיבה שלפעמים נדמה לאנשים שהם "דחיינים כרוניים".
רק שזה לא "גורל". זה המצב כרגע. רק שעצם כך שאנחנו לא עושים בזמן, לא אומר שזה לא יכול להשתנות. כי בגדול, כמו שלמדנו לדחות, אנחנו יכולים ללמוד משהו אחר במקום. ואז, כל מה שנשאר הוא לתרגל אותו בצורה מודעת במשך 30 ימים במקום ההרגל הישן.
ההרגל לכעוס על עצמנו כשאנחנו לא עושים משהו, הוא טבעי מאוד לרובנו. זה בדיוק ההרגל שאנחנו רוצים להפסיק. רק שכדי להתרגל ללמוד מהניסיון, להשתפר ולהתמיד נצטרך לעשות זאת בצורה מודעת. כן, כמו שניחשתם. במשך 30 הימים.
אתגר 30 הימים לפירוק הדחיינות
המאמר הנוכחי שונה מקודמיו. הפעם, לא רק שאתן שיטה ליצור את השינוי. הפעם, אני רוצה את ההתחייבות שלך לעשות פעולה יומית כדי לפרק את הדחיינות הפנימית שלך. ולא סתם פעולה. אלא פעולה שדורשת את המחויבות שלך.
מה צריך לעשות? מאוד פשוט. בכל יום ב-30 הימים הקרובים, נשים לב לפעולות שלנו. בעיקר לאלה שדחינו לחלוטין או לא עשינו בזמן. ובמקום לכעוס על עצמנו, נרשום לעצמנו בקצרה (בפנקס או בטלפון) את התשובות ל-2 שאלות:
א. מה היינו אמורים לעשות? – כאן פשוט נכתוב מה היינו אמורים לעשות ומה קרה בפועל.
ב. מה נעשה בפעם הבאה כדי שהמצב ישתפר? – כאן מתבצעת הלמידה מתוך הניסיון. במקום לכעוס, נבין מה לשפר לפעם הבאה.
בסוף כל יום ובתחילת היום שלמחרת, במשך 30 הימים הקרובים, נסתכל על הדברים שכתבנו עד עכשיו. זה יציף אותם שוב למודעות. וכך, נשים לב למצבים האלה כשניתקל בהם שוב ונדע להתנהג אחרת. שזה אומר גם להתנהג אחרת מתוך המסקנות שאליהן הגענו, כמובן.
מה כדאי לעשות כדי להתחייב לחלוטין למשימה? למי שבאמת רוצה להתחייב למשימה, אפשר לעשות דבר אחד נוסף. לא לתעד רק בטלפון או בפנקס. לתעד בפייסבוק באופן יומי עם התגית #די_לכעס_הפנימי. כדי שהחברים שלנו יוכלו לחזק אותנו בדרך. וללמוד מהטעויות שלנו.
עכשיו אשמח לקרוא בתגובות פה למטה שהחלטת להתחייב לאתגר ולעצמך (ובמידה ויש, שאלות לפני היציאה לדרך).
שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור