היי,
בשבוע שעבר חשפתי את 10 הספרים שמחזקים לי את ההשראה. הפעם, אני רוצה לדבר על בעיה שבעבר הטרידה אותי מאוד ועדיין מטרידה הרבה אחרים – המצב המעיק במיוחד כשאנחנו קובעים פגישה עם מישהו והוא לא מופיע או מתקשר.
יום ראשון הארוך
יכולתי להשאר עוד שעתיים מתחת לפוך. זה מה שעבר לו בראש בזמן שהוא תופף עם העט בעצבנות. בוודאי ביום ראשון. בבוקר. בגשם. מה הוא רציני? איזה מן דבר זה לקבוע עם בנאדם ולהבריז. מה, אנחנו ילדים קטנים? מה, אין לי מה לעשות?
האנשים שצפו בו ידעו להתרחק. הוא ניסה להעביר את הזמן. זה לא עבד לו. כל שלוש שניות הסתכל שוב על השעון הסלולארי. נכנס לפייסבוק, כאילו שזה יפתור את העניין. דפדף קצת ביומן. אולי הוא בעצמו טעה בתאריך והכל אי הבנה.
הוא לא טעה. הוא אפילו הקדים. וזה רק החריף את התחושה. הוא הרגיש שהוא יושב שם לנצח. וזה כאב לו. הוא הרגיש שמזלזלים בו. כאילו שהזמן שלו לא נחשב בכלל. כאילו שהוא סתם. ככה להתחיל את יום ראשון?
שמו ברז לפגישה
אף אחד לא אוהב שמבריזים לו. וכן, זה קורה לכולנו. וכן, זה מעצבן. הרי אם קבענו פגישה, יש לזה סיבה. זה יכול להיות לקוח שמתעניין לשכור את שירותינו. זה יכול להיות מישהו שנרצה לשכור את שירותיו או לרכוש ממנו. זה אף פעם לא מובן.
אנשים לא מגיעים מהסיבות שלהם. יכול להיות שבדיוק צץ משהו דחוף יותר. יכול להיות שהם לא אחראים. יכול להיות שהפגישה לא מספיק חשובה להם. יכול להיות שהם פשוט שכחו. זה לא משנה את התחושה שלנו.
כל הסיבות האלה לא משנות את המצב. אנחנו, כאחראים, היינו מתקשרים מראש להודיע או לפחות לעדכן בזמן כדי שלא ישבו קצת. דברים קורים. אנחנו מבינים את זה. חוסר העדכון הזה, תמיד מרגיש לא בנוח. השאלה היא איך לגרום להם להגיע לכל פגישה בזמן.
4 שיטות לגרום להם להגיע לכל פגישה בזמן
אם נרצה שאנשים יפסיקו להבריז לנו מפגישות ולהגיע בזמן, עלינו לעגן את הפגישה. עוגן ב-NLP מוגדר כסימן מוסכם עם התת מודע ששולף בצורה קבועה תחושה מסוימת. במקרה הזה, נרצה להפוך את הפגישה עצמה לחשובה יותר ובכך נעגן את הגעתם אליה.
לפני שנתחיל, נקודה חשובה – כל אחת מהשיטות חזקה. עם זאת, השילוב ביניהן יכול רק לחזק את התוצאה כשמבצעים אותו נכון. אלה הן 4 השיטות לעגן את ההגעה שלהם לפגישה איתנו:
עוגן פגישות 1: ליצור פגישה חשובה יותר
ככל שמשהו חשוב לנו יותר, נפנה לו זמן יותר בקלות, נתכונן אליו ונצפה לו. זה נכון כאשר מדובר בבילוי שמצפים לו. זה נכון גם בפגישות עבודה. אם אנחנו רוצים להפוך את הפגישה לחשובה יותר, עלינו להגדיר אותה כחשובה יותר.
ב-NLP אנחנו משתמשים במסגרות הערכה כדי ליצור (או לשנות) משמעות לאירוע מסוים. אנו עושים זאת, על ידי הגדרת הזמן (כמה זמן מתי ואיך הזמן ירגיש), המקום (איפה נפגשים ומי יהיה בפגישה), ההקשר (מהות הפגישה) והערך (התועלות) של הפגישה.
לדוגמא, אם נרצה לגרום לפגישה להיות חשובה יותר, נקבע אותה בצורה הבאה: "בוא נקבע פגישת עבודה בת שעתיים מרוכזות ליום שלישי בשעה 14:00 בבית הקפה X שנמצא ב-Y כדי שנוכל לסיים להגיש את הפרוייקט עוד החודש".
עוגן פגישות 2: לגרום לו לחשוב על ההגעה
אחד הדברים שדחיינים עושים כדי לדחות הוא להפוך את העשייה למייגעת ביותר בראשם. זה בדיוק מה שקורה אצל האנשים שלא רוצים להגיע לפגישה. מסיבה ששמורה רק להם, הם הפכו את הפגישה למטלה ומתחילים לחשוב על ההגעה אליה כמייגעת.
למניעת התופעה מראש, נרצה למקד אותם בדברים שיקרו בפגישה ולא בהגעה עצמה. כדי לעשות זאת, נרצה לגרום להם לדמיין את כל הדברים מסביב שהם עשויים ליהנות מהם שאינם חלק מהצד הרציני של הפגישה כמו למשל הצד של הכיבוד או השתיה.
לדוגמא, נוכל להוסיף למשפט הקודם שאלה כמו "חשוב לך לשבת במקום ששומר כשרות?" או "נספיק לאכול ביחד ארוחת צהריים או שנשב רק על כוס קפה?". עצם הרצון לענות יגרום להם לדמיין את התשובה ועצם התשובה – מחזקת את הגעתם.
עוגן פגישות 3: ליצור קבוצות
כשאנחנו מגבשים את הזהות שלנו, אנחנו מחפשים למי אנחנו דומים (או רוצים לדמות) וממי אנחנו שונים (או רוצים להיות שונים). בדיוק מהסיבה הזאת, אנחנו יכולים להגדיר קבוצות גם בקביעת הפגישה מראש ובכך לאפשר לו להעריך את עצמו יותר על ההגעה לפגישה.
כל אדם רוצה לחשוב על עצמו בצורה חיובית. אם נגדיר את האדם השני מראש כאחראי ונגדיר אותו גם כשונה מה"מאחרים" או מה"לא אחראיים" יגבר הסיכוי שהוא יגיע בזמן או לחליפין יעדכן אותנו בכל שינוי בהגעה שלו.
מאוד חשוב לעשות זאת בצורה עדינה. אנשים הם לא טיפשים. הם מבינים מה אנחנו עושים וזה אמור להיות רק מרומז. לכן, נרצה להפוך את זה למשפט שיוצר הזדהות משותפת ומתוך ה"ביחד" להגדיר אותנו ואותו באותה הקבוצה.
לדוגמא, נוכל להוסיף אחרי השאלה את המשפט "אני אישית, ואני בטוח שגם אתה, אוהב להגיע בזמן ושונא שמאחרים לי כך שאני גם שונא לעשות את זה לאחרים. אם אני אדע שיש שיבוש בלוח הזמנים שלי אני אעדכן אותך, בסדר?".
למרות שעל פניו אנחנו לא מבקשים ממנו בשלב הזה מחויבות לעדכון, עצם ההסכמה שלו הופכת אותו לחבר בקבוצה שלנו (וזה כבר מחזק את הכימיה). הקבוצה שמתקשרת כשהיא יודעת שיש שינויים בלו"ז ואחראית לעדכון הצד השני.
עוגן פגישות 4: להתקשר להעיר אותם
כשאני מגיע לפגישה, אני תמיד מתקשר מהדרך. מטרת השיחה היא מאוד פשוטה – יכול להיות שהם עומדים להבריז ואני רוצה להטות את הכף לטובת ההגעה שלהם. עם זאת, אני לא רוצה שיחשבו שאני לא סומך עליהם. אז מה אני עושה?
אני מתקשר אליהם שעה מראש רק כדי לוודא שהיומן שלי בסדר וזה מה שקבענו. עצם כך שאני "לוקח את האשמה" על עצמי מאפשרת להם גם לדעת שאכפת לי מהם ומהפגישה וגם לאפשר להם לעדכן אותי בנוחות על איחור. הרי אם אני עשוי לאחר זה בסדר שגם הם, לא?
לדוגמא, אפשר להתקשר ולהגיד "היי משה, רק רציתי לוודא שאין לי טעות ביומן ובאמת יש לנו פגישה היום ב-6" או אפילו להתקשר מהמקום ולהגיד "היי נחמה, אני כבר בבית הקפה ותופס לנו מקום אז אפשר להרגע ולמצוא חנייה בשקט".
בונוס 1: מה לעשות כשכן מבריזים לך?
תמיד להגיע עם תוכנית ב'. קשה לי להאמין שהפגישה הזו היא הדבר היחיד שיכולת לעשות בזמן הזה. אם במקום הפגישה הזו יכולנו לעשות משהו אחר, רוב הסיכויים שאנחנו באמת יכולים לעשות אותו. לכן, ניקח איתנו לפטופ או דפדפת וננצל את הזמן שהרווחנו.
במקום לכעוס, לרכל עם כל העולם על האדם ה"נפלא" שהבריז ולצאת לדרך עצבניים, נהפוך את הזמן שנוצר לפגישה עם עצמנו. בפגישה הזו, יש לנו זמן רק לעצמנו שמנותק מהפרעות, כמו שהיינו עושים בפגישה עם אותו אדם. ולעבוד. זה די כיף. באמת.
בונוס 2: איך להגיב על הברזה?
יש המון דרכים להגיב על הברזה. רובן הגדול הן מתוך זעם, נקמה או תחושת צדק. עם זאת, תגובות שליליות תמיד יפגעו בנו. כן, גם אם הצד השני ירגיש מאוד לא בנוח ולא יהיה לו הסבר טוב למה הוא עשה את זה. בעיקר אם זה המצב.
בני אדם לא אוהבים להרגיש שלא בנוח. הם יודעים שהם עשו משהו לא טוב. אם נגרום להם להרגיש שלא בנוח על משהו לא טוב שעשו, אנחנו נפגעים פעמיים. פעם אחת ממה שהם עשו ופעם שנייה מכך שלא ירצו יותר להפגש כי לא נעים להם מאיתנו עכשיו.
אם חשוב לנו להשאר איתם בקשר או לפחות מהפגישה איתם, נוכל להתנהג כמו "הדביל היעיל". הרעיון של הדביל היעיל הוא להתנהג בצורה תמימה כאילו שמה שהם עשו לא נורא ולתת להם אפשרות להרגיש בנוח מספיק כדי לקבוע איתנו פגישה עתידית.
דוגמא לדביל היעיל: "היי מנחם, מזל שלא הגעת אתמול כי נחתה עליי פגישה ספונטאנית שנדחתה הרבה מאוד זמן, למתי תרצה שנזיז את הפגישה שלנו?".
הדוגמא הזו היא סופר יעילה כי אנחנו אפילו מציגים את חוסר ההגעה שלהם כמשהו שבצורה חד פעמית שיפר את המצב שלנו ושאנחנו עדיין מעוניינים ליצור איתם קשר.
זהו להיום. מסקרן אותי לשמוע בתגובות פה למטה, מה התגובה שלך כשאנשים מאחרים לפגישה איתך?
שבוע מעולה,
ליאור