מרוב למידה לא התחלת ליישם? 3 שאלות שיעזרו לך לדעת מתי להפסיק להתאמן ולהתחיל להשיג תוצאות

היי,

בפעם הקודמת דיברנו על 7 שיטות פשוטות שיעזרו לך לפתח את הביטחון העצמי שלך. הפעם, רציתי להעלות שאלה שאף אחד לא שואל למרות שהיא החשובה ביותר. בעיקר אם אנחנו במהלך המסע לפיתוח הכריזמה שלנו – איך לדעת מתי להפסיק להתאמן?

הנזק הגדול שבאימון

כשאדם לומד לרכב על אופניים, הוא מאוד מודע לרגליים שלו. ולידיים שלו. ולדברים שנמצאים לפניו. ולאיזון הגלגלים. על פניו זו מטלה מאוד מורכבת. ואז נופלים. וחוזרים לרכב. שוב ושוב ושוב. עד שבאיזה שהוא שלב כבר לא שמים לב לפרטים ורוכבים ללא מחשבה.

כאנשים בוגרים מאוד חשוב לנו לעשות דברים בצורה מושלמת. בגלל זה חשוב לנו להתאמן. לקבל תוצאות בסביבה מוגנת. לעשות "לא באמת". עם מישהו שיחזיק לנו את היד. כמו גלגלי עזר. ואז מתי שהוא לצאת לדרך. כאילו שזה הדבר שיהפוך אותנו לטובים יותר מראש.

המציאות מכתיבה דבר אחר. כשאנשים מתאמנים כל הזמן ביכולת מסוימת, הם נהיים טובים בביצוע שלה בסביבה מוגנת. הם לא באמת מקבלים משוב אמתי. הם לא באמת פוגשים מצבים שבהם משהו לא עובד. הם נהיים טובים ב"להתאמן". לא בהשגת תוצאות.

הסוד הגדול שהסתירו ממך

יש סוד אחד גדול שאף אחד לא מספר אף פעם. זה הסוד שכל המרצים הגדולים ביותר וכל אנשי המקצוע פשוט שומרים לעצמם. ולא מתוך רוע. אלא כי הם הגיעו לשלב שבו הם כל כך מבינים לעומק עד שהוא נראה כמובן מאליו. חלקם, אפילו לא עלו עליו.

כדי להבהיר על מה מדובר, רציתי לשתף סיפור אישי: כשלמדתי קרב מגע, היה לנו מישהו בקבוצה שהיה אדם די מפחיד. הוא היה ענק, שרירי ומאוד מהיר. הוא שלט בכל תרגיל. ובקרבות… כמעט ולא היה אגרוף, בעיטה או מרפק שלו שפספסו את מקומם.

רק מה… הוא תמיד היה עושה עם האגרוף, הבעיטה או המרפק "בכאילו". "סימון" הוא היה קורא לזה. אחרי הכל, הוא היה בחור נחמד ולא באמת רצה לפגוע במישהו בזמן האימון. כולם התרשמו ממנו באימונים. וכל זה עד שהגיעה המציאות לביקור:

יום אחד כנופיה ניסתה לשדוד את הענק. מיותר לציין שהם כיסחו אותו במכות. כשביקרנו אותו בבית החולים, היו לו הרבה תירוצים. אבל משפט אחד מהדהד לי בראש עד היום: "נתתי להם מכות, אבל זה לא נראה כאילו שזה עובד עליהם… כאילו שהתעוררתי חלש באותו יום".

הסוד שאותו לא ספרו לך אף פעם הוא כזה (נא להחזיק את הכיסא): כדי להשיג תוצאות אמתיות, צריך להתמקצע בשימוש בכלים בסביבה שבה ניתן להשיג תוצאות. לא כיתה. לא קבוצה. לא סופרויז'ן. במציאות. ולא ב"התאמנות". אלא כדי להשיג תוצאה.

איך לדעת מתי להפסיק להתאמן ולהתחיל לעשות?

כשנתקלתי ב-NLP לראשונה ב-2003 "ישבתי על התחת" במשך 3 חודשים. קראתי שוב ושוב. דקלמתי מול המראה. ישבתי עם חברים ותרגלתי. אבל לא השתמשתי בכלים הלכה למעשה. המון ידע תיאורטי ושום תוצאה. נו בטח. לא עשיתי כלום במציאות.

כשהקמנו את בית הספר הישראלי ל-NLP לפני כ-8 שנים, השאלה הזו הציקה לי מאוד. אחרי הכל, אנשים משקיעים את מיטב כספם כדי ללמוד כלים שבאמת מסוגלים לשנות להם את החיים. ואני לא רציתי שהם יתקעו במקום שבו אני נתקעתי פעם.

אחת מהנחות היסוד ב-NLP טוענת כי אנחנו לומדים מתוך התנסות חד פעמית. לאחר מכן, אנו רק מתמקצעים בה. מתוך הנחה זו (והשילוב שלה עם התובנה כי ההתמקצעות היא תמיד בשטח), פיתחתי שיטה פשוטה מאוד כדי לדעת מתי אפשר לצאת לדרך ולהפסיק לתרגל.

כאשר אנחנו רוצים לדעת אם הגיע הזמן להפסיק "להתאמן", עלינו לענות על השאלות הבאות:

1. "האם ברור לך מה צריך לעשות?" – הרבה מאוד אנשים מאמינים בידע תיאורטי. הם רוצים לשלוט בנתונים. במחקר. ביכולת לצטט דברים. וזה עוזר להם להרגיש נורא אינטליגנטים. מצד שני, זה לא הידע שיביא אותם להשגת תוצאות.

בסופו של יום, הידע היחידי שבאמת חשוב כדי לעשות משהו בצורה מוצלחת מורכב ממענה על 2 שאלות: "מה צריך לעשות" ו"איך לעשות את זה". אם אנחנו יודעים את התשובה ל-2 השאלות הללו, נדע מה לעשות ונוכל לעבור אל השאלה הבאה.

2. "האם ביצעת את זה הלכה למעשה?" – על אף חשיבות הבנת הדרך שבה צריך לבצע משהו, בסופו של דבר, אם לא נעשה זה יישאר בשלב הידע התיאורטי. ולא, ידע זה לא כוח בלי יישום. אותו הדבר עם המאמרים בבלוג הזה. אם לא נבצע, לא יהיו תוצאות בשטח.

בשלב הזה, זה בסדר גמור אם ביצענו את זה במהלך תרגול. מספיקה אפילו פעם אחת שבה ביצענו משהו בצורה הנכונה על מנת לספוג את הידע בצורה טובה באמת. כך שבעתיד נדע איך לבצע את זה שוב. רק אחרי שביצענו את הדבר, נעבור לשאלה האחרונה:

3. האם קיבלת לפחות פעם אחת תוצאה חיובית? – עכשיו כשברור לנו מה צריך לעשות וכשעשינו אותו במציאות, עלינו לוודא שקיבלנו לפחות פעם אחת תוצאה חיובית. שלב זה הינו נדרש ביותר. אחרת, לא נרגיש בטוחים לבצע את אותו הדבר מחוץ לאימון.

רק כשהשגנו תוצאה חיובית בתרגול הדבר שלמדנו, המוח שלנו יבצע את ההתאמות הנדרשות כדי להשיג תוצאה חיובית שוב. אז, נוכל לצאת לדרך ולהפסיק להתאמן וזה יהיה השלב שבו נטמיע את שלמדנו בכל מקום שרק נוכל בחיינו.

נקודה חשובה: כאשר אנו מבצעים משהו בפעמים הראשונות מול אדם שכבר עושה את אותו הדבר בצורה מוצלחת, הוא יכול לתקן אותנו בדברים הקטנים. ולפעמים אלה הדברים הקטנים שמביאים לנו את השינוי הגדול בביצוע.

בגלל זה אני מאמין שכל אדם צריך להתחיל כשוליה ולא כ"מומחה" בכל תחום שהוא. מומחיות היא דבר שמרוויחים לאורך זמן מתוך עשייה ותוצאות חיוביות. בטח שלא תואר שאדם נותן לעצמו. או משהו שמתהדרים בו כשיש לאדם ניסיון של שבוע וחצי בתחום.

עכשיו אשמח לשמוע: מה דעתך על המאמר?

המשך יום מעולה,
ליאור