היי,
בפעם הקודמת, הצגתי 11 הרגלים חדשים שיגרמו לאנשים להתחיל לכבד אותנו הרבה יותר. היום, ולבקשת הקוראת הוותיקה ל. (השם המלא שמור במערכת), ניגע היום בנושא שמעולם לא נגענו בו בבלוג: איך להתמודד עם בגידה?
ספוילר קטן: אני לא מתכוון לתת עצה חד משמעית במאמר הזה אם לעזוב או להישאר. קטונתי מלהחליט החלטות כאלה עבור אחרים. אני רוצה לספק כלים שיעזרו לאדם שנבגד להתמודד. גם עם החלטות התגובה בזמן אמת. ואפילו יותר חשוב מכך, עם התחושות שאחרי.
אז יאללה, נתחיל:
כשהקלפים נטרפים מחדש
בגידה. אחת המילים הנוראיות בשפה העברית. מתארת מעילה באמון ביחסים שבהם מתקיים אמון. רק שההגדרה הזו קרה קצת. לא מסוגלת להביע את כל מה שגלום בה. עם הסטיגמות. עם משפטי החוכמה שמתלווים מצד המתחכמים. והכי גרוע, עם הרגש הנורא.
במהות העניין נמצאת הציפיה המשותפת. שני אנשים לפחות שמסכימים על משהו. ואחד מהם מפר אותו. בין אם התכוון לכך או לא. בין אם נסחף לכך רגשית ובין אם עשה את זה בצורה מחושבת. ובאותו הרגע, כל הקלפים נטרפים מחדש. גם לבוגד וגם לנבגד.
בתוך סערת הרגשות, יש החלטות שחייבות להתקבל. וכן, גם שמירה על המצב הקיים היא החלטה. רק שברגע שהאמון נשבר, מאוד קשה לחזור להאמין באותו האדם. ומאותה הנקודה בדיוק, עולות המון שאלות סוערות רגשית ונפיצות במיוחד.
האם להישאר? האם לחתוך הכל? ומה אם הילדים? ומה יהיה מחר? ומה יגידו השכנים? ומה זה אומר עליי? ומה גרם לכל זה? ומה ומה ומה. כל השאלות האלה מובנות לחלוטין. הרי ברגע אחד האדמה שלנו נשמטה מתחת לרגלינו. ואנחנו רק מנסים להתייצב מחדש.
לטנגו צריך שניים?
אני נבגדתי בנישואיי הראשונים. לא מסתיר את זה. וזו הייתה חוויה טראומתית וכואבת. לא מנסה אפילו להסתיר את זה. ובזמן שישבתי וניסיתי אז לעשות סדר בעולם שלי, יצא לי לפגוש 2 זנים של אנשים. אלה שהיו שם כחברים, מוכנים להטות כתף. ואלה שחיפשו דרכים להצדיק.
מהאחרונים נפטרתי כהרף עין. כל אנשי ה"לטנגו צריך שניים". אנשי הבולשיט. ואני אסביר למה. זה נכון שאדם לא תמיד ירגיש מסופק, שמח ומאושר ממערכת היחסים. רק שאת זה אפשר לפתור אם יש תקשורת. או להחליט שחותכים ונגמר. ממשיכים הלאה, זה אפשרי.
מצד שני, מאחורי כל פעולה יש מוכנות לבצע אותה. החלטה ש"אם משהו יקרה, לא לגמרי אתנגד". ורק אז מגיעה ה"היסחפות בתוך הרגע". או ה"לא שלטתי בעצמי". וזה, כבר עניין של הבוגד עם עצמו. הרצון לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה. ובטח שלא אשמת הנבגד.
רק שהחברה שלנו נוטה לעתים להצדיק את הבוגד. בכל מני תירוצים מוזרים, מטופשים והזויים. והאדם שנבגד לא באמת חייב לקבל אותם. או להמשיך לשהות עם אותו האדם שמנסה להאשים את הקורבן במעשה. כן, מותר גם לדלל קשר עם אנשים שעושים לנו רע.
ואם נדמה לך שמדובר רק על מערכות יחסים זוגיות, זו טעות. יכול להיות שמדובר בשותף עסקי שעשה דברים מאחורי גבנו. יכול להיות שמדובר בחבר שסמכנו עליו, ולא היה שם בשבילנו. יכול להיות שמדובר במישהו שמכר לנו ולא סיפק את הסחורה. בגידה זו בגידה.
5 קווים מנחים שיעזרו לנו להתגבר על בגידה
במידה ואדם שסמכנו עליו בגד בנו, הייתי ממליץ להיעזר בקווים המנחים הבאים:
1. להבין שמותר לנו לכאוב – זה מבאס. זה נורא. ומותר שיכאב לנו. אין סיבה אמתית להתנגד לזה. העצב פה מובן. הכעס מובן. האכזבה בוודאי שמובנת. זה גם הגיוני. אנחנו בני אדם. מותר לבכות. וגם אם לא כיף להחצין, אז אפשר לבכות בבית בשקט.
הניסיון "לחזור לעניינים" או לברוח מזה הוא לא תמיד בריא. זה בסדר לשחרר את הקיטור. כל עוד אנחנו לא פוגעים באחרים. או בנו. זה גם הגיוני. אם נחשוב על זה, זה מאוד דומה לפגיעה פיזית. לוקח זמן להחלים. ובבוא היום, נחלים. בקצב שלנו.
2. להתמקד במה שיהיה ולא במה שהיה – אני יודע שזה יותר קל לאמירה מאשר לביצוע. אנחנו אוהבים לחפור בעבר. בעיקר אחרי שמשהו רע קרה. כי אנחנו מנסים ללמוד מניסיון. ולהתמודד עכשיו עם קבלת החלטה כשכואב לנו… מרגיש כל כך לא בטיימינג הנכון.
רק שעכשיו זה בדיוק הזמן לקבל החלטה. להישאר או ללכת. מהזווית של מה שבא לנו לעשות. מהזווית שבה אנחנו מוכנים או יכולים לסלוח. או מראש סוגרים את הדלת. וכן, יש בחירה שכזו. וכן, היא מאוד תלויה בנו, בערכים שלנו ובדרך שבה אנחנו מתנהגים בדרך כלל.
אגב, זו לא רק בחירה בין כן או לא. השאלה גם היא "אם כן, באילו תנאים". וכמובן, האם אנחנו מוכנים לשחרר את המחשבה שזה עשוי לחזור על עצמו. כי לחזור למערכת יחסים עם אדם שבו אנחנו מפקפקים כל הזמן זה לא כיף. ומתכון לפרידה סופית.
3. לעגן את עצמנו במהות שגדולה מאתנו – כל כך קל לכרוע לתוך העצב. לתוך הפגיעות. ולהישאב לתוך זה. וכן, כמו שכתבתי מקודם, יש לעצב ולרגשות השליליים מקום פה. רק לא כל הזמן. כי זה מכלה. כמו גפרור ששורף את עצמו.
בשביל זה אנחנו צריכים משהו שיעגן אותנו בחזרה לחיים. כמו אונייה שצריכה עוגן כדי להישאר במקום ולא להיסחף. בשביל זה אנחנו צריכים למצוא משהו שגדול מאתנו. כמו שליחות. ולא סתם לעבוד. אלא לעשות משהו עבור אנשים אחרים.
זה יכול להיות מקום שבו נתנדב. או פרויקט שנעשה עבור הקהילה. או הילדים שלנו. זה יכול גם להיות העבודה שלנו, אם אנחנו מתמקדים במידה שבה אנחנו עוזרים לאנשים באמת. כי אז אנחנו לא יכולים להיכנע. הם תלויים בנו. וזה נותן לנו פרספקטיבה אחרת וכוחות מחודשים.
4. לעשות קצת בשבילנו – אם נגיד את האמת, לשקוע במחשבות על הבגידה זה לא באמת יעיל. זה להתעצב, לכעוס ולהתאכזב בזמן שהאדם השני עסוק בענייניו. אין לו אפילו מושג שאנחנו עושים את זה כרגע. יכול להיות שהוא אפילו מבלה. וזה טיפה מטופש.
הרי אנחנו מענישים את האדם הלא נכון. אנחנו היינו הצד שבסדר. ועכשיו מענישים את עצמנו. זה באמת מטופש. רק שזה לא כזה פשוט להפסיק. למרות כל ההיגיון. וזה בדיוק המקום שבו צריך לזכור דבר אחד. אנחנו לא אלה שבגדו. ושהגיע הזמן להתייחס לעצמנו יותר באהבה.
מה זאת אומרת? להתפנק. לאכול אוכל טוב יותר. כן, גם אם אנחנו לבד בבית. לקנות לעצמנו משהו נחמד. לצאת לסרט. ללכת לבלות עם חברים. אפילו אם זה קשה בהתחלה ליהנות בגלל העצב. רק שבינינו, זה בדיוק הזמן לשקם את מערכת היחסים שלנו עם עצמנו.
5. להבין שמה שהבוגד עשה הוא המעשה שלו – מאוד קל להכליל. בעיקר כי אנחנו במקום מאוד פגיע. וחשוב לנו לחלק את העולם לטובים ורעים. רק שלהכליל את כל קבוצת האנשים שבה נמצא הבוגד כ"בוגדים" זה קצת לא הוגן כלפי כל האנשים הטובים.
בגידה זה לא עניין של זכר או נקבה. גם לא של עדה. גם לא עניין של חינוך. וחשוב לזכור את זה למרות שלא קל. בדיוק כמו שלא נפסיק לאכול בכלל אם יצא לנו לאכול פעם אוכל מקולקל. מי שבגד הוא זה שבגד. וחשוב שנזכיר את זה לעצמנו בראש כל הזמן.
זה לא אומר שיהיה לנו ישר קל לתת אמון באדם אחר. זה ייקח זמן. רק שחשוב לבצע את ההפרדה. כן לתת אמון באדם חדש. כי החדש הוא לא הישן. ולמרות שמותר לחשוד, רצוי לעשות את זה במידה. כי לא מגיע לאדם אחר שנתייחס אליו מגעיל כי הקודם היה לא בסדר.
נקודה חשובה: במה שנאמר פה אין ולו מילה על הצד המשפטי של העניין. רק על ההתמודדות הרגשית ובזה עוסק המאמר. ההמלצה שלי, במידה ושני הצדדים בוחרים לסיים את זה בצורה יפה או לפחות תקינה, חשוב למצוא את הדרך לעשות את זה.
להיגרר לתוך מאבק משפטי ארוך ועקוב מדם, זה בזבוז של זמן וכסף. בדיוק בשביל זה יש מגשרים ועורכי דין. אנשי המקצוע הנכונים יכולים לדאוג ששני הצדדים יגיעו לעמק השווה וייפרדו לתמיד. וזו בדיוק הנקודה להתחיל להתנקות רגשית ולצאת למסע לכיוון העתיד.
עכשיו אשמח לקרוא בתגובות פה למטה: מה דעתך על המאמר?
שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור
17 תגובות
אפשר לכתוב שיטה שלי אישית עזרה בעבר? (היא קיצונית יחסית)
תכתוב (מקווה שלא יותר מדי קיצונית) 🙂
לדמיין ממה מורכב הבן/בת זוג. לדמיין את המוח, העצמות, הדם, הורידים. ואז לזכור שמי שבגד בנו הוא בסך הכל מכונה ביולוגית בדיוק כמונו. בסך הכל בן אדם בשר ודם. שעוד 100 שנה לא נזכור בכלל שהוא היה קיים ואנחנו היינו. זה קיצוני אבל זה עבד לי.
מכל הכתבות שקראתי.. הכתיבה שלך ממש נכנסה לליבי. מתמודדת עם בגידה רגשית פעם 3עם אותה אחת.. כאובה ברמות על
מקווה שהמצב משתפר
לצערי אני בעיצומו של גילויי הבגידה של בעלי, קראתי את המאמר שלך מס פעמים וזה עוזר (ולו במעט…)
מעולה. שמח שאני יכול להיות כאן עבורך.
עברה בדיוק שנה מאז שגיליתי שהוא בגד בי. הייתה לי תחושת בטן חזקה שמשהו לא כשורה, החלטתי, לראשונה, לחטט בטלפון ואז גיליתי את הנשים שהוא דיבר איתן ועם ההיא שהוא שכב. אחרי כל ההיסטריה, הכעס והכאב שהיה לי החלטתי להתמודד עם הבגידה ולהישאר בזוגיות. לאורך השנה היו לי מיליון פעמים נפילות של מצבי רוח.. בכי בלי סוף, פתאום כעס, אדישות, חשדנות, פרנויה, חלומות נוראיים. המחשבות בראש אוכלות לי את הלב, שיחזרתי בלי סוף בראש את האקט המיני שלהם.. איך היא מתענגת, איך הוא נוגע בה ומנשק אותה בחושניות ובעצם רק חפרתי בור עמוק ועמוק יותר לעצמי. החלטתי שהבריאות שלי יותר חשובה לי, האושר שלי יותר חשוב ואני רוצה לפרוח כמו שהייתי לפני שכל זה קרה. אני עוד עובדת על עניין האמון.. אבל כמו שכתבת ואתה צודק, צריך לעשות קצת בשבילנו. תודה על הפוסט הוא הכניס אותי לפרופורציות.
שמח שזה עוזר. כמו כל התקדמות, צריך לחזור לעמוד על הרגליים ולצעוד. אפילו אם בהתחלה זה לא קל. זה בסדר לצלוע. זה בסדר ליפול. זה בסדר גם לעצור לנוח קצת. רק שהמחשבה צריכה להתמקד קדימה. כי מגיע לך.
מעולם לא חוויתי
לאחר גירושין מחוסר התאמה ללר בגידות ברוך ה'
נתתי עולם ומלואו לבן זוג שהגיע אחרי… אצלו נגמר בגלל בגידות
(הכתובת הייתה רשומה על הקיר)…
ואז ביום בהיר אחרי 8 חודשים נשאלתי שאלה שהחשידה והבנתי שי כאן אלמנט הסתרה אחרת למה לשאול…
ולראשונה בחיי חיטטתי וגיליתי הכלללל את ההודעות הסקסיסטיות בינהם אותה אחת שבגללה ועבורה פירק את המשפחה הגרעינית שלו
ואני התמוטטתי שלושה ימים ללא אוכל או יכולת טיפול באוצרות האמיתיים שלי.
וסלחתי ניסיתי חזרתי
(עם מטרה לקירור יחסים וצינון הקשר… עבד… הגעתי למצב שלא יכולה לראות יותר או לסבול יותר מהחשד הלא נגמר אי היחס וההבנה שזה תמיד שם… מאחורי הדלת… עוד שניה זה דופק מחדש…
וזה אכן הגיע לפני שבועיים טעות קטנה שלו שהסגירה…. שוב …
אבל הפעם אני חזקה יותר
(המטרה הושגה) רגשית לא לקחתי קשה
אבל כן… אחרי כמה ימים זה מתחיל להכות בי
למה???
ועוד לי???
לא מצליחה להתרומם מהאכזבה
אין ספק שאני לא אשמה וזה אופי
היה כך לפניי ויהיה כך אחריי
(חבל שאי אפשר לתלות עליו שלט אזהרה)
לי מגיע רק טוב
אבל איך איךךךך ממשיכים להאמין במישהו אחר
איךךך ממשיכים לחייך והרבה
אני אדם יותרררר מידי טוב.
אמין אוהב ונאמן
למה דווקא לי.
ולמען הסר ספק עבורי בעיקר
(עבורו הייתי הטובה ביותר (לדבריו))
אז לא באמת היה צורך.
קשה לי
מהניסיון האישי שלי, אני יכול להגיד לך שעם כל הכבוד לכל קיצורי הדרך, זו עבודה פנימית. אישית. לשנן לעצמך שזה שאחד התנהג ככה, לא אומר כלום על השאר. יש אנשים שבוגדים. זה לא אומר שכולם בוגדים. ולך מגיע הרבה יותר טוב. תלמדי מזה. תאהבי את עצמך. זה לא בגללך. ותשאפי קדימה ולמעלה. תמיד.
זה לא יהיה קל. הרבה עבודה פנימית. רק שזה אפשרי. אשמח לסייע במה שאוכל.
אני נמצא כמעט חודשיים מרגע הגילוי שאשתי ניהלה רומן. אנחנו נשואים 24 שנים ויש לנו 4 ילדים (הקטנה בת 12, הגדול בן 23). הכאב אצלי עצום מהסיבה שמאד אהבתי את אשתי ולא חשדתי בכלום. היא והוא פעלו תוך כדי קרוב המשפחות זו לזו עד שהפכנו ל"חברים". היא בילתה בביתם המון פעמים והפכה לחברה של אשתו ואף הילדים של אשתו התחברו אליה. הוא קרב אותי אליו והייתי יושב ומבלה אצלה לעיתים בביתו. הוא הוזמן אלי לביתי ביוזמת אשתי יחד עם אשתו – כלומר אשתי והוא ערפלו את החושים שלי ושל אשתו כך שלא חשדנו. בסופו של עניין אצל אשתו כן עלה חשד קל והיא חיטטה לו בטלפון ומצאה הודעה ליום ההולדת שאשתי שלחה לו – הודעה רומנטית שלא משתמעת לשתי פנים – משהו שאני לא קיבלתי מאשתי 24 שנים. לאחר שאשתו גילתה, היא התעמתה עם אשתי וכמובן שלחה אלי את תוכן ההודעה. בתחילה שניהם טענו שהיו רק רגשות שלא באו לידי ביטוי אך ככל שלחצתי, אשתי גילתה שקיימו יחסי מין ונפגשו לא פעם ולא פעמיים.
התחלנו טיפול זוגי שהסתיים תוך חודש כי לא התקדמנו לכלום. אשתי הודתה שאין לה כיום כל רגש אלי אלא מעריכה אותי כאדם טוב וכאבא טוב. הרגש שלה מופנה אליו אך היא מבינה שהרומן נגמר. אשתי הודתה שמבחינתה היה להמשיך עם הרומן ואז לחכות עוד קצת שהילדים יגדלו ואז לסיים איתי סופית את הקשר.בכל התקופה מרגע הגילוי אשתי לא ניסתה להתקרב אלי ולנסות למצוא חן. היא כן התנצלה על המעשה ועל כך שפגעה בי אך לא הראתה רצון לכפר על המעשה ולהתקרב אלי. בימים הראשונים מרגע הגילוי הייתי שבור וגמור ולא הייתי מסוגל להפנים שאשתי אוהבת גבר אחר ושהקשר ביננו נגמר. היום, אני מעט במצב טוב יותר ומפנים יותר את המצב ונוטה לסיים את הקשר סופית. אך בימים האחרונים, אשתי החליטה שהיא רוצה להתחיל בטיפול פסיכולוגי על מנת לנסות אולי כן לשקם את היחסים. אני כרגע בצומת דרכים – הקול השפוי שלי אומר לי לעזוב ולא לתת צ'אנס כי הרי אני כרגע ברירת המחדל שלה. אם הייתה יכולה לבחור, אין ספק שהיתה בוחרת בו ולא בי. החברים הטובים שלי שיודעים על המקרה אומרים לי שלדעתם כדאי לתת צ'אנס נוסף ולהמתין עם ההחלטה. אני ממש במצוקה נוראית ולא מצליח להחליט
נ.ק. יקר,
כואב לשמוע. עם זאת, אני נאלץ להחזיר את השאלה אליך ויש לכך סיבה: אני יכול לפסוק לכאן או לכאן ולתת עצות, רק שאתה תאלץ לשאת בתוצאות. אני רוצה שתקבל החלטה שאתה שלם איתה ומועילה עבורך בלב שלם, אפילו אם תכאב. וכנראה, שכל אחת מהאפשרויות תכאב בהתחלה, לפני שהמצב ישתפר.
אני רוצה שתעצור רגע ותחשוב על זה. הגיונית ורגשית. בוא נניח לרגע והיא לעולם לא תבגוד שוב, רק לצורך העניין. האם אתה אוהב אותה כרגע ורוצה לתת לה הזדמנות שניה? האם אתה מוכן לסלוח לה באמת? האם תהיה מוכן לוותר לה על הבגידה (באמת לוותר ולא להחזיק את זה נגדה) כדי לשמור על מערכת היחסים?
אם התשובות לשאלות האלה (שדורשות מחשבה לרגע) היא כן, אפילו אם זה ידרוש מאמץ ועבודה פנימית, שווה לך לתת הזדמנות שניה. אם לא, חבל על הזמן. הרי גם אם היא לא תבגוד, והבגידה תישאר שם תלויה ברקע, זה יוביל לפיצוץ שיוביל לסיום מערכת היחסים מאוחר יותר.
אשמח להיות שם עבורך. במידת הצורך, פרסם מספר טלפון (לא אעלה אותו לאתר בפומבי) ונדבר.
היי ממש אשמח לשוחח איתך בפרטי
בשמחה, שלחי אליי לכאן את האימייל שלך ואשיב אליו (לא אפרסם)
אני עם אשתי כ 11 שנים.
לפני החתונה הינו כ 9 שנים חברים בקשר מאוד הדוק.
לאחרונה גיליתי כי לאחר כ 6 שנות חברות היא ניהלה קשר רומנטי עם אדם אחר.
קשר שלטענתה היא הפסיקה וחזרה אלי.
במהלך הקשר הזה היא ניסתה להיפרד ממנו בטענות שונות אבל לא נפרדנו והיא קיימה את הקשר מאחורי הגב, יש לציין כי הקשר התחיל לפני הבקשה לפרידה.
לא חשדתי מעולם, ולאחרונה במקרה גיליתי על כך.
אימתי אותה עם זה, והיא ניסתה להסתיר אבל בסוף הודתה.
בתחילה טענה שהיה קשר כללי, אחרי זה אמרה נשיקה לאחר מכן אמרה שהיה מעבר אבל היא לא זוכר.
כאשר אני מנסה לשאול אותה מה היה שם בדיוק, היא כול הזמן חוזרת על המשפט "לא זוכרת"
ואני מאוד מתקשה להאמין.
אני מאוד אוהב אותה והיא אוהבת אותי.
אני בטוח שלא רוצה לפרק את הזוגיות, אבל מרגיש שבשביל לשים את זה מאחור אני צריך שהיא תספר לי מה היה שם במדויק, אחרת אני כול הזמן מדמיין דברים.
נראה שהיא מתחמקת מזה כול הזמן, וכאשר אני מצליח לגרום לה לדבר על זה, אני רואה כמה זה קשה לה ואז זה מוסיף על הקושי שלי שכן אני ממש לא רוצה להכאיב לה.
אני ממש לא יודע מה לעשות ואיך להתמודד עם זה.
גורם לי לתחושב שכול העבר שלי מבוסס על שקר, אשתי חייה את היום יום שלה ואני קרוע מבפנים.
מצד אחד אוהב אותה ולא רוצה לפגוע בה, מצד שני מרגיש כלכך פגוע מהמעשה הזה למרות שהיה מזמן ולפני הנישואין.
כמובן שיש גם את עניין האמון שנפגע.
איך מתמודדים עם זה?
למה כלכך חשוב לי לדעת מה בדיוק היה שם? למה היא כלכך מתעקשת לא לספר? האם באמת לא זוכר או רק מנסה להגן עלי (או עליה) ?
היי דני,
התשובה לשאלה שלך היא שילוב בין הגיון לבין רגש ואי אפשר להתעלם מזה. מצד אחד, אתה אוהב אותה ורוצה להמשיך איתה, מצד שני, אתה מחפש את שארית המידע כי אתה רוצה לדעת איך להגיב, איך להתקדם מכאן ויותר מזה – איך לעכל רגשית את מה שקרה.
רק דבר אחד שחשוב שתדע – הידיעה, לא בהכרח מקלה על ההתמודדות עם זה. זו יותר בחירה שתדרוש תרגול יומיומי, בהתאם למה שבחרת – האם אתה מוכן לסלוח לה? האם אתה מוכן לשכוח שזה קרה כדי לשמור על מה שיש?
אם לא, לא משנה מה היא תאמר ואם תמשיכו הלאה. הידיעה תהיה שם כל הזמן ותהיה "קלף" עבורך בהתנגחויות. אם כן, תצטרך להתמודד עם ה"סרטים" והמחשבות כדי לסלוח לה. זה יהיה תהליך בכל מקרה. עברתי את זה עם אשתי הראשונה וזה נגמר במהירות בגירושין. מאחל לך הצלחה מכל הלב.