היי,
בשבוע שעבר, הבאתי שאלון שיעזור לך לגלות מהו סגנון היצירתיות שלך ואיך להשתמש בו בצורה יעילה. היום, נחזור למסע שלנו לפיתוח הכריזמה האישית שלנו וניגע במיוחד בדרכים שבהן ניתן להשתמש ב-NLP בפייסבוק כדי "למגנט" אלינו אנשים.
למה להתמקד ברשתות החברתיות?
הרבה מאוד אנשים משתמשים היום במילה כריזמה כבהינף יד. מצד אחד, הם משתמשים במילה הזו כדי לתאר מנהיגים כמו מרטין לותר קינג וג'ון פיצג'רלד קנדי. מצד שני, הם משתמשים בה גם כדי לתאר אדם משכנע שהם מכירים. לפעמים אפילו ילד שיודע להתנסח.
בהגדרה היבשה של המושג, כריזמה מוגדרת כיכולת לשכנע המונים. כלומר, לא כל אדם שיודע להתנסח יפה הוא כריזמטי. גם לא כל אדם משכנע הוא אדם כריזמטי. ולא שיש משהו לא טוב באנשים שמתנסחים יפה או משכנעים. להיפך. אלא שבמקרים האלה זה שכנוע רגיל.
אנשים כריזמטיים הם אלה שמגיעים לכמות גדולה של אנשים. ולא סתם לכמות גדולה של אנשים. אלא לכמות גדולה של אנשים שצמאים לשמוע אותם. ליהנות מהם. לצפות בהם. לקבל מהם איזה שהוא ערך מוסף. ולעתים קרובות, האנשים האלה אוהבים את הכריזמטיים.
פעם זה היה יותר מסובך להגיע לכמות גדולה של אנשים. דרש הרבה כסף וקשרים. היום זה קצת יותר פשוט. אחרי הכל, זה עידן הרשתות החברתיות. יש לנו את יוטיוב שדרכו כל אדם יכול לשדר תכנים. את פייסבוק שמאפשרת להגיע לקהל עצום. והם רק הקצה.
עם זאת, פתיחת ערוץ ביוטיוב אינה מבטיחה לנו קהל. בדיוק באותה מידה שפרסום תכנים בפייסבוק אינו מבטיח שפתאום יגיבו לנו ונקבל המון לייקים. במילים אחרות, כדי להגיע לקבוצה גדולה של אנשים, צריך לדעת איך לגרום להם להגיע אלינו ולהפוך לקהל שלנו.
להבין את כללי המשחק
אדם חכם אמר פעם כי עצם זה שאנחנו מדברים, לא אומר שמישהו שומע אותנו. זה נשמע הגיוני. אם אנחנו מדברים לעצמנו בבית ואף אחד לא שומע אותנו… הפואנטה מובנת. רק שכשאנחנו עושים את אותו הדבר ברשתות חברתיות, משום מה אנחנו לא זוכרים אותה.
אנשים מוצפים בהמון מידע. ולא רק שהם מוצפים בהמון מידע, הרשתות החברתיות מכווינות אותם לקבל עוד תכנים מאלה שהם אהבו. כלומר, אם לא היה לנו קשר עם אדם בתקופה האחרונה, הוא לא יראה את התכנים שלנו בכלל. כי זו רשת חברתית. לא לוח מודעות.
לצערי, למדתי את זה (ואת שאר הקווים המנחים שיובאו כאן) על בשרי. ניסיתי את השיטה הזו. זו שבה אני מפרסם תכנים שאני מאוד אוהב ואף אחד לא מגיב. אף אחד לא נכנס. וזה היה מאוד מתסכל. כי באותה התקופה, הייתי בטוח שאני כותב תכנים מעולים.
ועדיין, אף אחד לא נכנס. אף אחד לא עשה לייק. עד שיום אחד החלטתי לעצור ולבדוק. הרי זה לא יכול להיות. למרות כל ה-NLP שלמדתי. עשיתי משהו לא נכון. וצדקתי. באמת עשיתי משהו לא נכון. לא שיחקתי לפי כללי המשחק. ובגלל זה אף אחד לא "שיחק" איתי.
קווים מנחים להכפלת הכריזמה שלנו בפייסבוק
הקווים המנחים הבאים ישדרגו את היכולת שלנו להשפיע בפייסבוק. הם יעזרו למשוך יותר אנשים להגיב או לפעול בכיוון שרצוי לנו. רק שחשוב לציין דבר אחד: הם לא כל התורה. אפילו לא קרוב לזה. אי אפשר לכסות את כל הנושא במאמר אחד. גם אם הייתי מאוד מתאמץ.
עם זאת, הקווים המנחים הבאים מעולם ה-NLP יעזרו לנו לסדר את הראש. לחשוב בצורה שתגרום לנו לקבל יותר תוצאות. ומשם והלאה אפשר רק להמשיך להשתפר. אגב, הסיבה שאני מתמקד בפייסבוק היא כי רוב הסיכויים שהקהל הישראלי שלך שם. אז יאללה, נתחיל:
1. אנשים מגיבים לאנשים אחרים – אם היה לנו חבר שמנסה למכור לנו משהו בכל פעם שאנחנו מדברים אתו, כנראה שלא היינו נשארים אתו בקשר. זה הגיוני. מצד שני, ככל שהיינו יותר בקשר אישי אתו, היה לנו קל יותר להתחבר אתו. ואז היינו רוצים לפגוש אותו שוב.
בפייסבוק זה אותו הדבר. אם רק נפרסם תכנים, לא יקראו אותנו. וכמו שכתבתי קודם, פייסבוק חושפת עבור כל אדם תכנים ואנשים שהוא בא איתם במגע. כלומר, הגיע הזמן להזיז את הישבן ולהתחיל להיות יותר פעילים. כן, גם אם בא לנו לכתוב. ולפרסם. ולמכור.
פייסבוק היא קודם כל רשת חברתית של אנשים. אדם שיתחבר אלינו ברמה האישית, ירצה גם לקרוא את התכנים היותר מקצועיים שלנו. לכן, עלינו לשתף תכנים מעט יותר אישיים ופחות מקצועיים. להגיב לאחרים על תכנים שלהם. וכן, גם לעשות להם לייקים על תוכן שלהם.
ההדדיות הזו נקראת בשפת ה-NLP כימיה (או ראפור). מתוך הבנת האדם שמולנו, אנחנו מתאימים את התקשורת שלנו לזו שלו. כך שנהיה מובנים יותר. מסונכרנים מולו. נדבר ב"שפה שלו". וזה הרי כל העניין פה – יצירת חיבור אישי עם אדם אחר ויצירת תקשורת זורמת והדדית.
אחרי שיתחברו אלינו ברמה האישית מספיק אנשים, נוכל לפרסם קצת יותר תכנים מקצועיים. וגם אז, חשוב שנמשיך לתקשר איתם כמו מקודם. כי הכי חשוב להבין שאנשים לא מעוניינים לקרוא תוכן מקצועי. הם מעוניינים לקרוא תוכן מקצועי של אדם שהם אוהבים.
2. למקד את המסר והשפה – הדבר השני שחשוב לדעת בקשר לתכנים המקצועיים שלנו בפייסבוק הוא עם מי אנחנו מדברים. למי אנחנו מכוונים את המסר שלנו. מה שאומר גם שחייב להיות שם איזה שהוא מסר. פשוט ומובן. וזה לא כזה מובן תמיד.
למה? כי הרבה אנשים כותבים כמו שהם חושבים. רק שלא תמיד הקהל שהם מחפשים הוא אנשים כמוהם. במיוחד כשמדובר בתוכן מקצועי. כי אם הלקוחות שלנו היו חושבים ומבינים כמונו בתחום שלנו… הם היו פותרים את הבעיה שלהם לבד.
חשוב לדעת מה מעניין אותם. ולדבר על זה. כמו שלא היינו דגים דג עם פיצה, כי זה האוכל שאנחנו אוכלים. וקשה לי לתאר לך אפילו כמה פעמים מחקתי מאמר, רגע לפני הפרסום. רק כי הוא לא באמת מתאים לקהל שקורא. וחשוב לי שהוא יעזור למי שקורא. לא רק לי.
לכן, עלינו להגדיר קודם כל מה המסר שאנחנו רוצים להעביר. בצורה פשוטה ועניינית. לחשוב איך לדבר על זה בצורה שתעניין את הקהל שלנו. ולנסח את זה באורך שיהיה להם נוח לקרוא. יש קהלים שיגיבו טוב לתוכן ארוך. אחרים לקצר. פשוט צריך לבדוק איך הם מגיבים בפועל.
3. להניע רגשית – מסר שלא מניע רגשית, לא גורם לאנשים לעשות כלום. ולמרות מה שנדמה, לא כל המסרים שמניעים רגשית הם כאלה שמעצבנים. יש הרבה רגשות שניתן להתחבר אליהם. והפוסטים האלה, יניעו אנשים לפעול ולהגיב בצורה הטובה ביותר.
הסתייגות קלה: לא כל פוסט בפייסבוק חייב להיות מסחטת רגשות. מותר גם לכתוב משהו ענייני, פעם בכמה זמן. ואפשר גם מדי פעם לכתוב דברים שהם יותר בידוריים ומצחיקים. זה גם נדרש. כמו לאוורר את החדר כדי להחליף בו אוויר, אחרי שהמזגן עבד בו כל היום.
עכשיו, כל מסר שגורם לנו להרגיש משהו, גורם לנו להתחבר אליו. כי אנחנו מתחברים רק כשאנחנו מרגישים. וזה בסדר מדי פעם לכתוב משהו מעציב. או מצחיק. או מסקרן. או מכעיס. או מעורר מחשבה. כי כל אלה גורמים לאנשים לצאת משעמום הפייסבוק הרגיל ולקרוא.
זה לא אומר שחייבים לשתף כל דבר אישי. באמת שלא. אני לא משתף כל דבר שעובר עליי. עם זאת, חשוב לזכור את הנקודה הקודמת. אם אנשים מתחברים לאנשים, הם עושים את זה דרך רגשות. ואם לא נשתף את הרגשות שלנו, יהיה קשה להתחבר אלינו.
4. לספר סיפורים – אנשים אוהבים סיפורים. זה מסיח אותם מחיי היום יום. זה גורם להם לדמיין. להישאב לתוך משהו. וזה לא חייב להיות איזו אגדה או סיפור עלילתי באורך הגלות. רק שיש סיבה למה סיפורים הם שיטת השכנוע הכי ותיקה שידועה לאדם.
הרבה יותר קל להעביר מסר אם מציגים אותו בצורה של סיפור, מטאפורה או דוגמה. כי קל להזדהות עם דמות שבנויה נכון. להבין יותר טוב מה עובר עליה. ודרך זה, לספוג את המסר. כאילו הבנו את מוסר ההשכל לבד. ובמסקנות שאנחנו מסיקים, אנחנו לא נלחמים.
לכן, אפשר לספר סיפורים קצרים מדי פעם. כאלו שמתארים משהו שקרה לנו. או התרחשות שקרתה פעם למישהו שאנחנו מכירים. או דוגמה ליישום של עיקרון, שאנחנו רוצים להעביר. כי אנשים נשאבים לתוך סיפור. אם הוא מסופר בצורה טובה כמובן.
5. להגדיל אנשים ולפרגן – מאוד קל לתקוף היום. מישהו לא חושב כמונו, להיכנס בו. להתייחס אליו כאילו היה האויב. לעשות אפילו שיימינג ללא הבחנה. רק שזה לא תמיד נדרש. או נכון לעשות. כי חשוב לזכור דבר אחד:
אנשים לא מחפשים להזדהות עם אדם שמסמל עבורם ערך נחות. לא רוצים וכחן בלתי נלאה. לא רוצים אדם שסותם להם את הפה בכל שיחה. לא רוצים אדם שכל הזמן ממורמר. זה פשוט לא זה. וזה לא שכאלה אנשים לא מושכים רייטינג נקודתית. הם פשוט לא כריזמטיים.
אנשים כריזמטיים מפגינים ערכים שאתם הקהל שלהם רוצה להזדהות. כאלה שהם שואפים אליהם. כמו לוחמי צדק. או אנשים שעוזרים לאחרים. או אנשים שחיים בצורה שגם הם רוצים לחיות. רק שאלה הערכים החיוביים שמושכים את הקהל.
לכן, רצוי להימנע מהדחף להילחם, לתקוף ולהקטין אחרים. אפילו אם הם עשו לנו משהו רע. כי כשאנחנו נלחמים במשהו, אנחנו שמים עליו את תשומת הלב. מה שאומר שעכשיו אחרים סקרנים ויותר יבחנו אותו. רייטינג למי שלא מגיע.
במקום זה, רצוי לעזור לאנשים. לפרגן לכאלה טובים. להסיט את תשומת הלב לדברים שאנחנו רוצים שיתחזקו. ובהדרגה, להפוך לגורמי שינוי חיובי. כאלה שלא רק יהיו כריזמטיים, אלא יעזרו לאנשים לשפר את המצב שלהם בצורה תמידית. וזו כל המטרה שלנו פה, לא ככה?
זהו להיום. עכשיו, אשמח לשמוע בתגובות מה דעתך על המאמר?
שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור
3 תגובות
בתחילת קריאת המאמר הבנתי ש'אין לי את זה' , אבל בסוף, בנושא של 'לספר ספורים' הבנתי שיש לי את זה דווקא מאוד.
רק שלאחרונה סיפרתי סיפור, וקיבלתי תגובה נזעמת של מישהי שהרגישה כי המסרים פוגעים בה. נבהלתי מאוד. הודיתי לה על הדברים ואמרתי לה שהיא תרמה לי מאוד, אבל בתוכי התהלכתי עם הרגשה קשה כמה ימים. מעניין שלסיפור הזה, בשונה ממסרים אחרים שפרסמתי לא הגיבו לקוחות פוטנציאליים כלל.
היי חני,
קצת קשה לי להתייחס באופן מדויק לטיב הסיפור ההוא. עם זאת, אני יכול לנחש שהמסר שהועבר בו לא היה מספיק ממוקד ויכול היה להתפרש בצורה שאליה לא התכוונת. זה בסדר. קורה מדי פעם. בעתיד, אני בטוח שתשימי לב לכך יותר.