מכתב אישי אליך: להזריק מעט תקווה למחר אחר לגמרי

היי,

בשבוע שעבר, הסברתי מהן הטעויות שכולנו עושים עם אנשים זרים ופוגעות בכריזמה שלנו. היום, אני רוצה לשתף אותך קצת, בצורה יוצאת דופן, בדעתי על המצב כרגע בצל הקורונה ולהמליץ מה לעשות כדי לשדרג את המצב שלך בהמשך הדרך.

לחץ בצל הקורונה

יש תקופות כאלה. תקופות שנראה שהכל שחור. אני לא עומד למרוח אותך בכל מני אמירות שעיוורות למציאות, כאילו שהכל לטובה ואפשר להפוך את הקורונה ללימונדה. המצב לא טוב כרגע. ויש סיכוי שיחריף עוד בטווח הקרוב. רק שאת הצד שתלוי בנו אפשר לשפר.

אני לא נביא. אני לא יודע מה עומד לקרות. יש לי השערה שאם נקפיד למלא את הנחיות משרד הבריאות, יש סיכוי טוב שבעוד שבועיים-שלושה, המצב ישתפר ויתחיל לחזור לעצמו. רק שזו ההשערה שלי. ומתוך ההשערה שלי אני עושה את המקסימום עבורי. ועבורך.

בגלל זה לא רציתי לכתוב מאמר כרגיל. 4 טיפים לזה או 7 שיטות למשהו אחר. ובגלל זה גם לא רציתי לפרסם את המאמר ביום ראשון אלא בשני. כי רציתי לתת לאבק מעט לשקוע אחרי כל ההכרזות בתקשורת. וגם לי, להירגע רגע לפני שאני כותב את מה שיש לי להגיד.

על שואה ומשמעות

אחד האנשים שאני אישית מעריך בצורה יוצאת דופן הוא דר' ויקטור פרנקל ז"ל. דר' פרנקל היה פסיכיאטר ונוירולוג. תלמידו של פרויד. וככה, עם כל התארים, הוא נתפס על ידי הנאצים והפך לאסיר במחנה ריכוז. אסיר ביום והפסיכיאטר של המחנה בלילה.

לאחר שנים, בספרו המרתק "האדם מחפש משמעות", הוא מספר על החוויות שלו מלב הגיהינום. כיצד צפה בחבריו קמלים. ובצורה מפתיעה, כיצד צפה גם באלו שהצליחו למשוך את עצמם קדימה. היה שם משהו מיוחד באלה שמשכו קדימה.

חשוב לציין, רגע לפני שנמשיך, שהוא לא האשים לרגע את אלה שלא שרדו. גם לא זלזל בהם. כל אחד מתמודד אחרת עם אירועים. בעיקר עם אירועים מחרידים כמו אלו שחוו מידי הנאצים ועוזריהם. רק שמשהו באלו שכן שרדו היה אחר.

מה גרם לשורדים להצליח למשוך את עצמם קדימה?

כפסיכיאטר של המחנה (וכאסיר לצידם), יצא לו לדבר עם אותם אחרים. אלה שמצאו כוחות פנימיים לשרוד בכל יום ולהמשיך הלאה. והוא גילה בדבריהם דבר מרתק – לכל אחד מהם הייתה סיבה להמשיך קדימה.

הם חשבו על העתיד. מה יעשו. לאן ילכו. עם מי ייפגשו. תכננו תוכניות. והמחשבות על העתיד היו כוח עצום כדי למשוך אותם קדימה. במילים אחרות, היה להם בשביל מה לעשות. בשביל מי לעשות. ומה לעשות בהמשך הדרך.

זו נקודה מעניינת למחשבה. לא סתם להגיד "יהיה טוב" ולנסות להיות אופטימיים תוך ציטוט של כל מני נואמים ודמויות עבר. אלא להבין שהכל מחזורי. דברים רעים עוברים. דברים טובים קורים אחר כך. ויש סיבה טובה מאוד לתכנן קדימה. כי תהיה תקופה אחרת בהמשך.

מה אנחנו חייבים לעשות כבר עכשיו?

כרגע סוגרים את הכל. אנשים בלחץ. ובצדק, כמעט מכל כיוון אנחנו שומעים על ממדי התופעה. על מה שקורה במדינות כמו סין, איטליה וארה"ב. על כך שעוד לא מצאו חיסון לקורונה. והלחץ והעצבים קצת רופפים. לכולנו. אני לא איזה רובוט.

רק שאנחנו חייבים להאמין בעתיד. לתכנן. ולנצל את הזמן כדי להכין את עצמנו להמשך. ליום שאחרי הפאניקה והבלגן. ויותר מזה, אנחנו חייבים לחשוב איך נוכל לשפר את עצמנו לרגע שאחרי שזה יסתיים. ויש לזה סיבה.

מוטיבציה היא משהו שנבנה עם הזמן. ככל שאנחנו עושים יותר, כך אנחנו נכנסים עמוק יותר לרצף העשייה. ומתוך המומנט, יש לנו יותר כוח לדחוף את עצמנו לעשות. ושאר ההרגלים שלנו, בדיוק באותה הצורה. כשאנחנו עוצרים הכל, לוקח זמן ליצור את המומנט ממהתחלה.

אז מה, לא להילחץ?

כן, יש מקום ללחץ. או לבלבול. או לעצבים. יש מקום לכל רגש. רק שהמשימה שלנו כרגע היא לאפשר לעצמנו להרגיש את התחושות ובמקביל להמשיך לבנות את עצמנו. את היכולות והמיומנויות שלנו. את התוכניות שלנו לכיוון התוצאות הרצויות. כי מגיע לנו להצליח יותר.

ככל שנקדים להתמקד בעתיד ולפעול לכיוונו, כך נהיה במקום טוב יותר כשהמצב ישתפר. אפילו שאי אפשר לממש חלק מהדברים כרגע. כי זה הדבר שיאפשר לך להסתכל לכיוון האופק. האופק שאליו נגיע בהמשך.

הרי כשאנחנו הולכים ומסתכלים קדימה לכיוון האופק, נראה בדיוק את אותם המכשולים שנראה, אם רק נסתכל כלפי מטה. רק שכשאנחנו מסתכלים כלפי מטה בלבד, כל מכשול נראה בלתי עביר. כי אנחנו לא רואים אותו מגיע. מה סביבו. איך אפשר לעקוף אותו. ומה אחריו.

מה אני מציע לך?

מעבר למסר האופטימי, יש פה משהו נוסף שרציתי להגיד. ולא, לא באתי לשווק פה משהו. אלא להגיד לך שאני זמין עבורך בתקופה הזו. מה זאת אומרת? זאת אומרת שאם קשה לך, אשמח להיות האוזן שלך. לעזור ולתמוך. ללא תשלום. למרות שזה לא נשמע הגיוני.

איך זה יכול להיות? מאוד פשוט. לא אוכל להיות זמין כל הזמן. בטח שלא טלפונית ולקבוצה אנשים כל כך גדולה. מצד שני, אם אקבל ממך הודעה כתובה במייל, בפייסבוק או בבלוג, אשמח לענות ברגע שאתפנה. בקצב שלי. רק שחשוב לי להיות שם עבורך, אם אני נדרש.

חשוב לציין שאני לא מדבר על טיפול. אלא על אוזן קשבת. על טיפ פה ושם. אולי רעיון איך לצאת ממצב לא נעים. בין אם מדובר בנושא אישי, תעסוקתי או עסקי. אם אוכל, אעזור. אם לא, אהיה הוגן ואגיד שאני לא יכול. אני שם בשבילך.

במידה וזה המצב, אשמח לשמוע ממך ולחזק אותך.

בינתיים, שיהיה לך שבוע מעולה ובתקווה בשורות טובות,
ליאור