היי,
בשבוע שעבר, ביקשתי את עזרת הקוראים בסקר שיעזור להכווין את תכני הבלוג טוב יותר. השבוע, רציתי לדבר על שאלה שחוזרת על עצמה – למה אנשים לא תמיד מגיעים לתוצאות שהציבו? הרי הם השתמשו בטכניקות המיועדות לרתום את תת המודע שלהם למשימה…
כשתיאוריות מתרסקות על חופי המציאות
לפני מספר שנים, שאל אותי מישהו בזמן הרצאה אם קובץ שמע שהוריד בנוגע לתת מודע יעבוד עליו. להפתעתו, לא עניתי לו תשובה של "כן" או "לא". התשובה שלי הייתה "שמעת את הקובץ? ואחרי ששמעת, הגעת לתוצאה שרצית?".
כשזה מגיע לתת המודע, יש המון רעיונות ותיאוריות. לפעמים נדמה, כאילו כל אדם בעולם פיתח תיאוריה בנוגע לתת המודע ולשימוש בו. אין לי שום דבר נגד תיאוריות. זה נחמד. זה מקסים. זה סבבה. שלא תגידו שאני לא מפרגן.
עם זאת, כשצריך להעביר את התיאוריות למעשה… שם הדבר כבר מתחיל להסתבך. מה שנראה יפה על הדף, מניב בחלק מהמקרים תוצאות מאוד נקודתיות. או תוצאות שמחזיקות זמן קצר בלבד. ולפעמים, זה לא מניב תוצאות בכלל.
אני יודע, זה נשמע קצת מנוגד לאינטרס שלי להגיד את זה. מצד שני, אני לא מאמין בטכניקות שפועלות ב-100% כל הזמן. אפילו לא כשמדובר ב-NLP. אני מאמין באנשים שגמישים מספיק לגוון בין טכניקות כדי להגיע לתוצאה.
זה דורש אימון בכלים. זה דורש למידה מתמדת. וזה דורש להבין טוב יותר איך דברים מניבים תוצאות.
כשמבצעים שינוי, חשוב מאוד לדעת מראש מה עובד ומה לא. ויותר חשוב מכך, איך לבדוק אם אנחנו באמת מתקדמים לכיוון התוצאות או שמה שעשינו לא באמת עבד. אחרי הכל, אנחנו מחפשים בתכל'ס להגיע לתוצאות שלנו ולא סתם "לקוות שזה יעבוד".
למה תת המודע שלנו לא הביא אותנו לתוצאות הרצויות?
בין אם כבר הספקת לעבור קורס NLP או לא, אלה הן 7 הסיבות שבגללן יכול להיות שהשימוש ב"טכניקות תת מודע" לא הניב תוצאות רצויות:
1. מקור מפוקפק – אין לי בעיה שאדם "יקבל בתיקשור" מידע על תת המודע מ"ישויות קוסמיות". או נותן טיפים על סמך דברים שקרא ולא התנסה בהם. עם זאת, הייתי לוקח את דבריו מאוד בערבון מוגבל. ויש לזה סיבה.
אני אישית, מצפה שאדם שמלמד אותי לעשות משהו גם יישם אותו בעצמו. בלי תירוצים. בלי סיפורים. פשוט תוצאות. אם הוא לא מיישם את מה שהוא מלמד, זה מדליק נורה אדומה בקשר לנכונות דבריו. אם הוא לא מגיע לתוצאות רצויות עם הכלים שלו, רצוי שיחזור ללמוד.
בגלל זה אגב, אני ממליץ לפקפק גם בתוכן המאמרים פה ולבדוק את נכונותם למרות זאת. הרי אם הם נכונים, הם אמורים לעבוד גם כשאדם לא מאמין בהם. זה לא אפקט פלסבו. או שזה עובד, או שהתירוצים נחמדים. פשוט הגיון בריא.
2. ניסוח שגוי – כדי להפעיל נכון את תת המודע, עלינו לשים לב לניסוח שבו אנו מנסחים את התוצאות הרצויות. בהרבה מאוד פעמים, אנשים פשוט מטמיעים לעצמם את התוצאות ההפוכות מאלו שרצו להשיג. למרות שהם לא התכוונו לכך.
לדוגמה, חשוב לדעת כי תת המודע אינו מבין שלילה. ואם אנחנו מנסחים תוצאה כמו "לא לעשן" או "להפסיק לאכול", אנחנו שולחים את תת המודע לחשוב כל הזמן על עישון ואכילה. בגלל זה גם נהיה כל הזמן רעבים ונרצה לצאת להפסקת סיגריה.
טעות ניסוח נוספת היא ניסוח תוצאות כלליות מדי (כמו "להצליח יותר בפגישות"). תת המודע מגיב בצורה הטובה ביותר לדברים שניתן לדמיין בצורה חיה. וככל שניסוח התוצאה מאפשר זאת יותר, כך הסיכוי שתת המודע יבצע אותו גדל.
לצורך העניין, רצוי שהתוצאה תהיה מנוסחת באופן שקל לדמיין: היא חייבת להיות ברורה, אפשרית, ממוקדת, מדידה ומוגדרת בזמן. והכי חשוב? שתהיה מנוסחת בזמן הווה ("אני מגדילה את כמות המתאמנים השבועית שלי ל-10 עד ה-1 לינואר 2017").
3. מטרה רחוקה מדי – לפעמים, אנחנו מאוד רוצים להגיע לסוף. לקצר תהליכים בדרך לתוצאה גדולה באמת. ונדמה לנו, שאם רק נפעיל את תת המודע כדי להשיג אותה, היא תתגשם צ'יק צ'אק. זה לא עובד ככה. יש גבול לקיצור הדרך. כן, גם כשרותמים את תת המודע.
אם התוצאה רחוקה מדי להגשמה (כמו אדם עני שרוצה להיות מיליונר מחר) או דורשת יכולות בדרך להגשמתה (כמו אדם ביישן שרוצה להפוך למנהיג כריזמטי), היא לא תוכל להתגשם מחר. ולא משנה כמה נדמיין אותה. או עד כמה מדויק ננסח אותה.
זה לא שתת המודע לא ייצא לדרך כדי להשיג את התוצאות. פשוט יהיה עליו ליצור כל מני משאבים עבורנו כדי להגיע לשם. כמו ביטחון עצמי. או חוש הומור. או חשיבה יזמית. או חשבון בנק מלא בכסף. וזה לוקח קצת זמן. ואין עם זה בעיה בכלל. זה הגיוני.
עם זאת, מכיוון שאותם אנשים מציבים זמן קצר מדי להגעה לשם, הם לא מצליחים וקצת יוצא להם האוויר מהמפרשים. ואז, קשה להם להתמיד בעשייה. לכן, עדיף להציב תוצאות קטנות ואפשריות יותר, כדי ליצור כדור שלג של מוטיבציה שגדל לעבר התוצאה הסופית.
4. אי ביצוע הצעדים הנדרשים – יש אנשים שמאמינים שכל מה שצריך כדי להצליח זה "לדמיין חזק ותת המודע ירתום את היקום כדי להגשים את התוצאה". חברים, זה בולשיט. מהסוג שמוכרים לאנשים שרוצים להתחמק מעשייה. או מעדיפים להאמין בניסים.
אני אכתוב את זה בצורה הכי מפורשת שאפשר: רק כשעושים, מגיעים לתוצאות. או במילים אחרות: אם לא עושים, לא מגיעים לתוצאות. לא מספיק להאמין. לא מספיק לדמיין. צריך ליצור תכנית הגיונית שמאפשרת להתקדם לכיוון התוצאה ולהתחיל לבצע אותה.
התפקיד של תת המודע הוא בנתינת מוטיבציה ליציאה לדרך. בזיהוי הזדמנויות שנקרות לפנינו. בפיתוח משאבים נפשיים כדי להכיל את התוצאה. עם זאת, ללא עשייה אין סיכוי שנשיג את התוצאה שלנו. וללא עשייה, אין סיכוי שנחשף להזדמנויות שיקדמו אותנו בדרך לשם.
5. הצפה של תוצאות – לפעמים, אנחנו רוצים להשיג יותר מתוצאה אחת. שזה בסדר גמור. רק שבחלק מהמקרים, אנחנו רוצים להטמיע המון תוצאות בתת המודע וזה קצת יוצר שם בלגן. הרי לא כל התוצאות יכולות להתקיים במקביל.
עודף תוצאות שמוטמעות בתת המודע, עשוי לגרום להשקעת משאבים בכל מני כיוונים בו זמנית. הדרך הכי קלה לזהות שעשינו את זה היא עייפות סתמית. אנחנו לא עושים כלום, לא מתקדמים לכיוון אף תוצאה ועייפים מאוד.
למה זה קורה? בגלל שבפנים אנחנו מפצלים את עצמנו ליותר מדי כיוונים. כל אחד מהם מושך אותנו לעשות משהו אחר. ובגלל שאנחנו לא יכולים לעשות הכל בו זמנית, התוצאה שנוצרת היא חוסר התקדמות, תסכול ועייפות.
לכן, עדיף למקד את עצמנו בתוצאה אחת או במספר קטן של תוצאות אשר יכולות להתקיים במקביל ובו זמנית. ויש בזה המון המון היגיון. מיליון נרות אמנם יוצרים אור. רק שעם אלומת אור שממוקדת כלייזר נוכל לעשות הרבה יותר מסתם ליצור אור.
6. לצפות שיהיה קל – לפעמים אנשים רוצים להאמין שאם משהו אמור לקרות הוא אמור להיות קל. או שאם משהו הופך להיות לא קל, זה "סימן לא לעשות אותו". אמרתי בעבר ואני אגיד את זה שוב: שינוי אמתי הוא אף פעם לא קל.
"קל" זה המצב שאליו מגיעים אחרי שעושים משהו מספיק. "קל" זה משהו שמקבלים כשלא יוצאים מאזור הנוחות. ומה לעשות, ההצלחה שלנו לא נמצאת באזור הנוח. זה שבו אנחנו לא מתאמצים. אחרת כבר היינו משיגים אותה. הרי זה קל.
שינוי דורש עשייה מודעת. שינוי דורש תרגול מתמיד. שינוי דורש לעשות משהו שונה מהרגיל. וזה לא קל. וזה לא פשוט. ומצד שני, זה גם לא קשה. זה פשוט לא יכול להיות קל ולהגיע מעצמו. לכן, צריך להתכונן לאתגר ולבצע גם כשלא קל. זה הכל.
7. להציב תוצאות של אנשים אחרים – יש אנשים שיושבים לנו על הוריד. כאלה שאומרים לנו מה אנחנו חייבים לעשות. כאלה ש"טוחנים" לנו כל הזמן את הראש. ולא מרוע. הם פשוט רוצים "ליישר" אותנו מול הציפיות שלהם מהמציאות.
זה לא תמיד רע. לפעמים, הם באמת עוזרים לנו לעשות את מה שצריך בדרך לתוצאה הרצויה שלנו. רק שלפעמים, הם מרחיקים אותנו ממה שאנחנו באמת רוצים לעשות. מכוונים אותנו לדברים שלא באמת "מזיזים לנו משהו בפנים".
מכיוון שאנחנו לא באמת רוצים להשיג את התוצאות שלהם, יש לנו התנגדות פנימית להשיג אותן. וזה מובן. אנחנו לא רוצים להשיג את הדבר ההוא. אפילו אם במודע "נכנענו" ללחץ שלהם והתחלנו לחשוב בכיוון.
במצב כזה יש לנו 2 ברירות: או לחפש את הדבר שבאמת מניע אותנו ולפעול לכיוונו (כלומר, לשנות את התוצאות) או להבין למה חשוב לנו להשיג את התוצאה הזו. כך, אנחנו יכולים גם להיות מעורבים רגשית כלפי התוצאה. וזה עושה פלאות למוטיבציה שלנו להשיג אותה.
זהו להיום. עכשיו אשמח לקרוא בתגובות פה למטה מה דעתך על המאמר?
שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור
3 תגובות
לא הבנתי אם אדמין משהו אז אני לא יאמין לו?צריך ממש לעשות את הצדיטציה ןהכל כדי להאמין למחשבה??
הדמיון הוא שלב בתוך התהליך. הוא החלק המניע והראשוני. ככל שאת מדמיינת משהו בצורה יותר מציאותית, תת המודע יטמיע אותו בצורה טובה יותר. השלב הבא שנדרש הוא לעשות את הדברים שנדרשים כדי להגיע לתוצאות. אחרי הכל, זה לא יקרה מעצמו.