מהי המיומנות שמשותפת לכל האנשים הכריזמטיים? (+5 טיפים שיעזרו לפתח אותה החל מהיום)

היי,

בפעם הקודמת, הצגתי 3 אתרים לא מוכרים שיעזרו לך להירגע ולהתמקד מחדש כשמעצבנים אותך. היום, נחזור למסע שלנו בעקבות פיתוח הכריזמה שלנו. וליתר דיוק, לפיתוח המיומנות שיש לכל אדם כריזמטי (וגם לך יכולה להיות).

רק עוד קצת זמן

זה כבר מתחיל להיות מעצבן. היא ישבה ובהתה בחלון הרכב. נושכת את השפה בכעס. וזה לא הפעם הראשונה שזה קרה לה. רק ששוב, נפל לה האסימון. עכשיו היא יודעת בדיוק מה להגיד. רק שעכשיו היא כבר ברכב. חצי שעה לאחר שהפגישה הסתיימה. וזה כבר לא יעזור.

היא תמיד רצתה להיות מאלה שמגיבים מהר. אלה שישר יודעים מה להגיד בכל מצב. רק שהיה לה ברור שהיא לא כזאת. היא אדם רגיל. מהסוג שכל פעם נהיה חכם לאחר מעשה. רק לא בזמן אמת. ואיפה שהוא… היא התחילה לספר לעצמה שאולי היא לא בנויה לזה.

ומה שמעצבן זה לא שהיא לא ידעה מה לומר. כשחשבה לעצמה היא הייתה מבריקה. ולא רק לדעתה. רק שבזמן אמת, עד שחשבה… עבר כבר הזמן המתאים. אם היו נותנים לה עוד קצת זמן. רק להיסגר על הדבר הנכון להגיד. אז, המצב היה אחר.

חד כמו חרב סמוראית

כאשר אנחנו מסתכלים על אנשים כריזמטיים, אנחנו מוצאים מגוון גדול של התנהגויות. חלק מהכריזמטיים הם דברנים מדויקים ומבריקים. חלקם, הוא חברותי בצורה יוצאת דופן. וחלקם, הם אנשים מאוד חזקים וכוחניים שתמיד נרצה "ליפול על מצב הרוח הטוב שלהם".

לכן, קצת קשה להפוך להיות כריזמטיים ב"מכה". כי אין כריזמה אחת שאפשר לשאוף אליה. אלא מגוון סגנונות כריזמה. מגוון, שכל אחד יכול למצוא בו את הסגנון שמתאים למי שהוא. ולא בהכרח לשאוף להשתנות מהותית כדי למגנט אלינו אנשים.

עם זאת, במהלך פרויקט דיגום מעמיק שביצעתי באמצעות NLP לקבוצה גדולה של אנשים כריזמטיים מצאתי מיומנות אחת שמשותפת לכולם. ואני אומר מיומנות כי זו לא יכולת שנולדים איתה. אלא משהו שאפשר לפתח. נכון, זה דורש מאמץ. עם זאת, זה בהחלט שווה את זה.

המיומנות הזו היא חריפות מחשבתית.

חריפות מחשבתית (או שנינות) היא המיומנות להגיב בצורה מיידית ורלבנטית למשהו שנאמר. לעתים קרובות אפילו בהומור. ואם מפתחים אותה נכון, היא סוחפת תגובות אוהדות באופן מיידי. בעיקר כי ההתנהגות הזו משקפת את מה שהיינו רוצים לעשות. אם היינו מסוגלים.

5 טיפים שיעזרו לפתח את החריפות המחשבתית שלך

על מנת לפתח את החריפות המחשבתית שלנו, עלינו להבין תחילה שבדומה לכל מיומנות מחשבתית אחרת, היא כמו שריר. ככל שאנחנו מאמנים אותה נכון ולעתים קרובות יותר, היא תתחזק. לכן, עלינו להכיר את 5 הטיפים הבאים שיעזרו לנו להפוך לחדי מחשבה ותגובה:

1. להקשיב למה שהם אומרים – אני יודע, זה אמור היה להיות מובן מאליו. רק שהמון אנשים לא באמת מקשיבים לאדם שמולם בשיחה. הם נמצאים לרוב עמוק בראשם. מנהלים עם עצמם שיחות בנוגע למה שנאמר. או מסיקים מסקנות בנוגע למה שנאמר לפני רגע.

רק שכשאנחנו תקועים בתוך הראש שלנו ומדברים עם עצמנו… אנחנו לא באמת מקשיבים למה שהם באמת אומרים. אלא לפרשנות שלנו כלפי מה שנאמר. והכי גרוע – מגיבים למה שהחלטנו שנאמר בראשנו. או לתחושות שיש לנו בנוגע לסרט שרץ לנו בראש.

מה לעשות: על מנת להקשיב בצורה אמתית, חשוב לפתח סקרנות כלפי האדם שמולנו. רצון להבין באמת מה הוא אומר. לשים לב באילו מילים הוא בוחר להשתמש. אחרת, אי אפשר להגיב רלבנטית למה שנאמר. במיוחד כי במילים שלהם, טמונה התגובה המידית שלנו.

כדי לתרגל את זה ביעילות, נוכל להתחיל בבית מול המחשב. נשב מול יוטיוב ונשמע ראיונות. אחרי שהמרואיין נשאל שאלה, נעצור את ניגון הסרטון. נשים לב למילים שבהם השתמשו בשאלה. ואז נחשוב איך היינו משתמשים בהן בתשובה שלנו, אם היינו במקום המרואיין.

2. להפסיק להפריד בין מחשבה לתגובה – אנחנו רגילים לחשוב לפני שאנחנו מגיבים. למדנו שאם לא נחשוב לפני שנדבר, אנחנו עשויים להגיד שטויות. או לפחות, זה הדבר שלימדו אותנו לעשות. וזה לא בהכרח משרת אותנו.

למה ההפרדה הזו לא באמת עוזרת לנו? מכיוון שאין לחלק המודע במוח שלנו (זה ש"עורך" את המחשבות) מידע שאין לנו בתת מודע (החלק האוטומטי שמנהל את כל החשיבה והמערכות בגוף). יש להם את אותו מאגר מידע. ולתת מודע יש יותר נגישות אליו.

כך שאם עמדנו להגיד משהו טיפשי, החלק המודע לא באמת מסוגל לסנן אותו. כי החלק המודע לא יותר חכם מהתת מודע. אלא פשוט נותן לנו את תחושת השליטה. כי אנחנו עושים את זה במודע.

רק שההפרדה בין השלבים והצורך הבלתי פוסק לנסות לערוך את המחשבות, מעכב את הפעולה. כי אנחנו צריכים לחשוב, לפרש ולהגיע למסקנה ורק אז להגיב. וזה לא מאפשר לנו לחשוב בצורה יעילה ומהירה. שזו בדיוק הדבר שאנחנו מכוונים להשיג פה.

מה לעשות: להתחיל להשתמש במילים שלהם כדי לפתח שיחה. וכדי לעשות זאת, עלינו להשתמש בתבנית "נכון ש… ו…". בתבנית הזו, נחזור על החלק מדבריהם שעליו אנחנו מסכימים ואז נוסיף את הדבר שנרצה להוסיף לדבריהם.

לדוגמה, נניח שמישהו אומר לנו "דוגמאות הן דבר מאוד חשוב בזמן שלומדים". אז, נוכל להשיב לו "נכון שדוגמאות הן דבר מאוד חשוב בזמן שלומדים וחשוב גם להוסיף לדוגמאות גם הסברים יותר מפורטים". כך, הוא ירגיש שהקשבתי לו וחיזקתי את דבריו.

אגב, גם אם לא נסכים עם דבריו, עדיין ניתן להשתמש בתבנית. פשוט נגיד "נכון שלדעתך… ו…". כך, אנחנו לא חייבים להסכים עם דבריו. אלא רק להכיר בכך שזו דעתו ואנחנו לא סותרים אותה. בשלב זה חשוב להימנע בכל מחיר משימוש במילה "אבל" (שסותרת את דבריהם).

3. להאט את קצב הדיבור – כיום, הרבה אנשים מרגישים שלא מקשיבים להם. אז כשהם מקבלים (או לוקחים) כבר את זכות הדיבור, הם רוצים להספיק להגיד את מה שיש להם להגיד. ובגלל זה, זה יוצא להם מהר. כי הם מפחדים שייקחו מהם את זכות הדיבור.

רק שעודף המהירות הזו לא באה לטובתנו. בעיקר כשאנחנו עדיין לא מיומנים בתגובה מדויקת. וגם כי ראינו כל כך הרבה סרטים וסדרות שאנשים פשוט פולטים את הדבר הנכון. עד שנדמה לנו שזה חייב להיות ככה כבר בהתחלה.

אז ראשית, בסרטים וסדרות מישהו כותב להם את הטקסט. וזה מאפשר לשחקן לדעת בעל פה מה התגובה אמורה להיות. אנחנו אמורים לאלתר ולהגיב בלייב. שנית, אנחנו צריכים את הזמן שנדרש כדי להתאפס על מה שאנחנו רוצים להגיד.

מה לעשות: אני יודע שזה נשמע קצת מנוגד לפואנטה. רק שזה לא. אנחנו חייבים להאט את קצב התגובה בשליש. וחשוב לשים לב שאני לא מדבר על המידיות. כי התגובה חייבת לבוא מיד. רק שכשאנחנו מבצעים אותה, מותר ורצוי להאט את קצב הדיבור שלנו.

יש לזה 2 סיבות עיקריות: הראשונה, היא הברורה מאליה. בזמן שאנחנו מדברים יותר לאט, יש לנו יותר זמן להיסגר על המחשבות שלנו. השנייה, היא שכל דבר שנעשה מעט יותר איטי נתפש כיותר חשוב. לא הרבה יותר איטי. רק קצת. זה מוסיף נופך חשוב יותר.

חשוב לשים לב פה שלא להתחיל לגרור מילים. הרי זה סיוט להקשיב לאדם שכל משפט שלו נשמע כמו "כשאאאניייי חושבב על ההההדבר שאאנייי רוצההה להגיד". במקום זה, אפשר ליצור שתיקות דרמטיות בנות שנייה פעם בכמה מילים. ולהאט את המילים קצת.

4. לתעד, לתעד ולתעד – זה אולי יפתיע אותך לגלות, רק שרוב האנשים שמגיבים מאוד מהר לא תמיד מאלתרים הכל בעל פה ומיד. חלקם הגדול, זוכר תגובה יעילה לאותו סוג של התבטאות שכרגע שמעו. ובאופן מיידי, שולפים אותה ומשתמשים בה.

במילים אחרות, אין שום דבר רע בלהבין בדיעבד מה להגיד. כל עוד אנחנו רושמים לעצמנו את התגובה, בכל מקרה. כן, גם אם האדם שהגיב היה מישהו אחר ומאוד אהבנו את התגובה שלו. אחרי הכל, וכמו שאמר אחד הקצינים שלי בצבא – לכתוב זה ההיפך מלשכוח.

מה לעשות: כמו שכתבתי, אפשר ורצוי להסתובב עם פנקס. או להשתמש בתוכנה לניהול רשימות בסלולרי. ושם לכתוב בכל פעם שיש לנו תגובה טובה. או ששמענו תגובה טובה למשהו. ופעם ביום, לעבור על התגובות האלה. רק כדי שיהדהדו לנו בראש.

כך, יהיה לנו קל יותר לשלוף אותם בזמן המתאים. ואם בפעם הראשונה זה לא קופץ לנו ישר לראש? קורה. זה בסדר. בפעם הבאה. כל עוד אנחנו לא מלחיצים את עצמנו לעשות את זה. להלחיץ את עצמנו לעשות מעולם לא הוכיח את עצמו כאסטרטגיה טובה, בכל מקרה.

5. לענות בסיפור – זה טריק מאוד יעיל. הטריק שאומני השכנוע תמיד שומרים בשרוול. לפעמים, אנחנו רוצים לענות בצורה מידית ושנונה. כמו בסרטים. רק שלא תמיד קל להתנסח בצורה כל כך קולעת. בטח שלא בפעמים הראשונות. הרי רובנו לא באמת קופירייטרים מנוסים.

במקרה שאין לאומני השכנוע משפט שמנוסח מספיק טוב, הם פשוט מספרים סיפור. ולא סתם סיפור. אלא סיפור שמעביר את אותו המסר. ולא, זה לא חייב להיות סיפור ארוך. זה יכול להיות משל קצר. זו יכולה גם להיות בדיחה. העיקר פה הוא שהמסר יועבר בצורה נכונה.

מה לעשות: במקום להתמקד בניסוח המושלם, עלינו להתמקד במסר שאנחנו רוצים להעביר. מה נרצה שיחשבו. מה נרצה שיבינו. או מה נרצה שיעשו. ואז בוחרים בסיפור קצר שיעביר את המסר הזה בדיוק. כן, גם אם אנחנו לא מדברים ישירות או עונים באופן מיידי, הם יבינו.

עכשיו אשמח לקרוא בתגובות פה למטה: מה דעתך על המאמר? האם יש דרכים אחרות שעוזרות לך לחשוב ולהגיב הרבה יותר מהר?

שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור