איך להישאר בשליטה עצמית בין האזעקות? 2 הפעולות הפשוטות שעוזרות לי להמשיך לתפקד בזמני לחץ

היי,

בשבוע שעבר דיברנו על 3 השאלות שיעזרו לך לדעת מתי להפסיק להתאמן על דבר חדש ולהתחיל לבצע אותו בפועל. השבוע ובצל האזעקות, רציתי לגעת בנושא ששואלים אותי לא מעט בשבוע האחרון – איך אפשר להמשיך לתפקד כרגיל בזמן הזה?

התשובה הכי פשוטה היא שזה לא קל. כן, גם לי. הרי הכי פשוט לזעום על המדינה/ חמאס/ ארה"ב/ השמאל/ הימין/ הערבים/ היהודים. זה הרי ה"הם" שעושים לנו את זה. ויש בכך בעיה ענקית. כי כל עוד אנחנו זועמים, קשה לנו להתרכז בעבודה.

לא שהכעס לא מוצדק. הוא מוצדק. מי שחשבת שהוא הרע, הוא הרע. באמת. לא אשבור לך את המילה. מצד שני, אנחנו צריכים לפרנס ולהתפרנס. ורק בינינו? זה לא שאחרי שהכול ייגמר יבוא הדוד הטוב ויזרוק עלינו את הכסף מהשמיים.

לא הצליחו לרצוח אותו והוא יושב עם עיניים עצומות?

לא הייתה לי הסבלנות להיכנס כבר פנימה. והשעון זז כל כך לאט. באולם כרגע היה כנס. משהו עם איזה נזיר מהמזרח. והשנה הייתה 2002. שנה גרועה מכדי לדבר אתי על התפתחות אישית. כי זה לא עניין אותי. הייתי סופר רציונלי. ומבחינתי זה היה על תקן שטויות.

רצינו להתחיל להתארגן עם הכנס שלנו. להעמיד את העמדה. למכור כרטיסים ולהתחיל להכניס אנשים. אבל הקדמנו בשעה. יש מחיר גם לזה. הלכתי לחטוף עם החברים משהו קטן לאכול. וחזרתי. הם עדיין לא סיימו. היו להם עוד מספר דקות בפנים. זה הטריף אותי.

בזמן שאני יושב ממורמר על הנזיר, על המקום ועל הזמן שמתבזבז נפתחו הדלתות ומבעדן יצאו אנשים שנראו פחות או יותר נורמליים. רק רגועים. מדי. לא נראה לי הגיוני אפילו שבמציאות שלנו מישהו יכול להיות רגוע. לא שהייתה אז מלחמה. אבל להיות רגועים בישראל?

חיכיתי שהם יסיימו לצאת. ובזמן שאני מסתכל עליהם התעוררה בי פתאום סקרנות. איך זה שהם סקרנים. איזה סוג של שטיפת מוח העבירו להם בפנים. מבלי להתבייש, עצרתי את אחד מהם ושאלתי אותו על מה בדיוק מדובר.

האדם שבפנים, כך הוא הסביר לי, הוא נזיר שברח מהצבא הסיני שניסה להרוג אותו ואת חבריו. וזה לא נשמע לי הגיוני. אם הוא נזיר שברח עם חברים שלו מהצבא הסיני, מה האינטרס שלו להרגיע אנשים אחרים. הוא צריך לכעוס. לזעום. כי הם רצו להרוג אותו.

והבחור הישראלי הנחמד, הציע לי שבמקום לשאול שאלות אוכל לעשות איתם מדיטציה. פסיכי לגמרי. אני בחליפה מגוהצת שעולה לא מעט כסף והוא רוצה שאשב על הרצפה כדי לנשום ולעצום עיניים? אבל הוא הלך וישב עם עיניים עצומות. ואני… החלטתי לנסות גם.

מה הקשר של כל העניין למלחמה?

מאז ועד היום השתנו הרבה מאוד דברים. לא שהפכתי להיות בחור סופר רוחני או משהו. פשוט גיליתי שאני יכול להיות הרבה יותר ממי שהייתי. שהטמפרמנטיות שלי היא לא ברירת מחדל. שהזיכרון הלקוי הוא לא עובדה מוגמרת. שאפשר לשפר את עצמנו.

זה גם לא הגיע לי ביום. בטח לא באותה הפעם. באותה הפעם אגב חשבתי שקבוצת אנשי המדיטציה הם די טמבלים. ישבתי איתם בעיניים עצומות. וזה לא עשה לי כלום. כן, הקשבתי לעצים ולרוח. הרגשתי את ליטוף האוויר. ואת האמת, לא הזיז לי יותר מדי.

כשחזרתי הביתה באותו יום לא חשבתי על זה יותר מדי. כנראה שלקח למסר קצת זמן לחלחל. בערב שלאחר מכן, מצאתי את עצמי פתאום סקרן. כל הזמן דיברו איתי על ספר בשם "הנזיר שמכר את הפרארי שלו". עדיין לא קראתי אותו אז. אבל המסתוריות של העניין סקרנה אותי.

לא במקרה נזכרתי בסיפור הזה והבאתי אותו הפעם. דווקא בימים המטורפים האחרונים אני מוצא את עצמי מקפיד להתאמן על השליטה העצמית שלי. כי הכי קל להתלהם. לקרוא להרוג את אלה. או להדיח את אלה. או כל דבר אחר.

עם זאת, אני (ורבים כמוני) מגלים כי כל עוד הם רותחים מזעם קשה להם לתת שירות לאנשים. או למכור. או לבצע את העבודה שלהם. אז הם פותחים טלוויזיה. או נכנסים לאתרי חדשות. או לפייסבוק. ואז מוצאים דברים שמחזקים את דעתם. או גורמים להם לרתוח הרבה יותר.

אז החלטתי לכתוב את המאמר הזה. גם עבורי כדי שאזכור להמשיך לשלוט בעצמי ולהירגע. וגם עבורך. כי אני בטוח שגם אותך מעניין איך לשלוט בעצמך בזמן העבודה. הרי יש זמן ומקום לכל דבר. גם לתחושות הכעס.

איך לשלוט בעצמנו הרבה יותר גם בין האזעקות?

2 הטכניקות שמצאתי כיעילות ביותר (וגם מוכחות מדעית אגב) לשיפור השליטה העצמית, גם (ובעיקר) בזמנים קשים הן:

1. מדיטציה של 25 דקות ביום – אני לא יודע אם יצא לך לעשות פעם מדיטציה. אם כן, אני בטוח שזו הייתה חוויה מאוד מעניינת עבורך. אם לא, יכול להיות שזה נשמע מוזר. להפסיק לעשות דברים לפרק זמן מסוים ולהתרכז בדבר אחד. וזה לא רק אצלך.

מחקרים שנערכו באוניברסיטאות וירג'יניה והרווארד על ידי ווילסון ושות' מצאו כי רוב האנשים העדיפו לחשמל את עצמם כדי להעביר זמן על פני ישיבה חסרת מעש לאורך רבע שעה. ודווקא חוסר היכולת הזו להתרכז בדבר אחד ולהעביר זמן, היא זו שפוגעת בשליטה העצמית שלנו.

לכן, מדיטציות הן דברים מאוד מומלצים. כאשר אנו מרגילים את המוח שלנו להירגע מתוך רצון, אנחנו מחזירים לעצמנו את השליטה בעצמנו. עם זאת, לא לכולנו יש את הזמן להתחיל להיכנס לסשנים של שעות מדיטציה ביום. יש לנו עוד דברים בחיים.

לכן, מחקר שנעשה השנה על ידי קרסוול ושות' בדק מה פרק הזמן הקצר ביותר שיעיל להתמודדות עם לחץ בחיינו. במחקר, מצאו החוקרים כי אפשר לעשות מדיטציה בת 25 דקות בלבד כל יום על מנת להוריד את רמת הלחץ ולשפר את היכולת שלנו לתפקד במצבי לחץ.

עכשיו, אני רוצה לגלות לך סוד. מדיטציה זה לא אסטרו-פיזיקה. זה ממש פשוט. כל מה שצריך הוא לעשות את אחד הדברים הבאים: הראשון, הוא לעצום את העיניים ולהתמקד בנשימות שלך. לשים לב לאוויר שנכנס דרך האף ויוצא דרך הפה. זה באמת מאוד פשוט.

אם נמאס לך בנקודה מסוימת לעצום עיניים, אפשר להשתמש באפשרות השנייה: להשתיק טלפון, להתרחק ממסכים ולקרוא ספר במשך 25 דקות. כן. זה אותו הדבר. להתרכז רק במשהו אחד במשך 25 דקות. הקאצ' הוא כזה: בזמן הקריאה, עלינו להתרכז רק בתוכן הספר.

2. להודות על מה שיש – כן, כן. אני יודע. נשמע רוחניקי יחסית לאדם שאמר שהוא לא. עם זאת, מחקר נוסף שנערך השנה על ידי דסטאנו ושות' מאוניברסיטת נורת' איסטרן שבבוסטון מצא משהו אחר לגמרי ומזווית אחרת לגמרי.

דסטאנו ושותפיו רצו לבדוק האם ההנחה כי חשיבה קרה ומחושבת היא היחידה שמובילה אותנו לקחת את ההחלטות הנכונות ביותר עבורנו. לשם כך, החוקרים נתנו ל-75 משתתפים 2 אפשרויות הבוחנות את החשיבה הכלכלית שלהם: לקחת 54$ עכשיו או 80$ בעוד 30 ימים.

לפני שקיבלו את האפשרות לבחור, המשתתפים הוכנסו לתוך אחת מ-3 תחושות: שמחה, אדישות והכרת טובה (התחושה שיש לנו כשאנו מודים למישהו על דבר שעשה). להפתעתם, מצאו החוקרים כי אנשים שחוו שמחה ואדישות נטו לקחת את 54 הדולרים במקום.

לעומתם, אלו שהרגישו תחושת הכרת טובה הראו הרבה יותר איפוק ונכונות לחכות לרווח הגדול יותר. במילים אחרות (על סמך מחקר זה ועוד רבים אחרים), כאשר אנשים מרגישים תחושה של הכרת טובה, הם מסוגלים לקבל החלטות מתוך שליטה עצמית גבוהה יותר.

כאשר אנו רוצים להרגיל את עצמנו לחוש יותר הכרת טובה בחיינו, נוכל לפתח הרגל קטן בצורה מאוד פשוטה: בכל פעם שאנו באים לעשות משהו נודה בראשנו על כך שאנו יכולים לעשות אותו. זה באמת פשוט ולוקח שנייה.

עכשיו אשמח לשמוע: מה דעתך על המאמר?

המשך יום מעולה,
ליאור