יציאת מצרים אישית: איך להמשיך להיות אדם נחמד מבלי שאחרים ינצלו אותך?

היי,

בשבוע שעבר דיברתי על 5 טעויות שרוב האנשים עושים כשהם מנסים להשתמש בדמיון כדי להגיע למטרות שלהם. היום רציתי לדבר על משהו שמפריע לרוב האנשים, גם אם הם לא רוצים להודות בכך. הם נחמדים מדי. ואני אסביר למה אני מתכוון:

האקסית ששברה את גב הגמל

ביום חמישי האחרון בין כל איחולי ה"חג שמח", התקשר אליי חבר כדי להתייעץ איתי. יוסי (שם בדוי) הוא אדם מקסים וחבר מהסוג שלא כל כך קל למצוא. הוא מסוג האנשים שתמיד יהיו שם בשבילך, גם בזמנים הקשים. לעתים קרובות זה יתרון, ולעתים זה גם חיסרון מאוד גדול.

לפני חצי שנה, הוא נפרד מחברתו. "עד כאן, לא מצאתי שום בעיה" אמרתי לו. מאז, כך מסתבר, הם לא נפגשים או מדברים, אלא אם היא צריכה את עזרתו. פעם אחת היא נתקעה ללא כסף לנסיעות באמצע הלילה וביקשה שיאסוף אותה.

בפעם אחרת, היא לא הספיקה לאסוף את הבגדים שלה מתיקון וביקשה שיהיה נחמד ויאסוף אותם. ואז הכלב שלה היה חייב להגיע לוטרינר. ואז רק שיעשה לה טובה ויקנה עבורה משהו (די יקר) כי היא נתקעה החודש בלי מסגרת אשראי.

בכל פעם, הוא ענה בחיוך "בכיף, למה יש חברים?". בכל פעם, זה ייסר אותו מאוד. המאמץ להיות אדם נחמד עלה לו בבריאות, בזמן ובכסף. ומילא אם זה היה עבור מישהו שידע להעריך את זה. היא פשוט ניצלה את טוב הלב שלו, כדי שיעשה עבורה סידורים. הנחמדות שלו, היתה הכלא שלו.

מה גורם לאנשים לשתף פעולה עם נצלנים?

להרבה מאוד אנשים (ויוסי אחד מהם) חשוב מה שאנשים אחרים חושבים עליהם. למעשה, כך גילה הסוציולוג צ'ארלס קולי, אנחנו עבדים של הדימוי העצמי שלנו. כדי להסביר זאת, פיתח קולי את תיאוריית ה"אני במראה".

על פי תיאוריה זו, אנחנו לא מה שאנחנו חושבים עלינו. אנחנו גם לא מה שאחרים חושבים עלינו. אנחנו מה שאנחנו חושבים שאחרים חושבים עלינו. במילים אחרות, אנחנו כל הזמן מנסים להבין מה אחרים חושבים עלינו ובהתאם לכך מפרשים את ההתנהגות שלנו.

מכיוון שחשוב לנו כל כך שאחרים יחשבו שאנחנו נחמדים, אנחנו נשתדל לעשות דברים שיגרמו לתגובה חיובית מהאדם השני. גם אם זה יבוא על חשבוננו. למה? כי במקביל ל"אני במראה" פועל במקרים שכאלה עקרון העקביות ההכרתית.

עיקרון זה אומר משהו מאוד פשוט. אם אדם מבצע פעולה אחת, הוא יבצע עוד אחת באותו הכיוון. או בדוגמא שלנו, רוב הסיכויים שיוסי, שהוכיח את מוכנותו לעזור בעבר, יסכים לעזור שוב בעתיד אם יתבקש. אפילו אם זה לא יהיה לו נוח.

השילוב בין שתי התיאוריות יצר מעין "חוזה" לא כתוב בין יוסי לבין האקסית. היא פונה אל טוב הלב שלו (לעזרה או בתור טובה) והוא עושה כרצונה. מכיוון שיוסי רוצה להמשיך להאמין שהוא אדם טוב, הוא תקוע בתוך החוזה הזה.

איך להיות נחמדים מבלי לתת לאחרים לנצל אותנו?

חג הפסח הוא תמיד הזדמנות חגיגית לצאת לחופש. לפני שנוכל לצאת לחופש מהאנשים שמנצלים אותנו, עלינו להחליט מהי התוצאה הרצויה לנו. הרי להיות "אדם טוב" או "אדם נחמד" זה כן משהו שאנחנו רוצים להמשיך להיות. מצד שני, זה גם גורם לנו לציית לאחרים.

לכן, כדי להגדיר איזה אנשים נרצה להיות נצטרך לענות בכנות על שלוש שאלות:

1. כלפי מי? – אם נרצה להמשיך להיות אנשים טובים, חשוב שנחליט כלפי מי אנחנו רוצים להיות אנשים טובים. האם נרצה להיות נחמדים כלפי כולם? האם גם אנחנו חלק מכולם? האם כשאנחנו נחמדים לאחרים על חשבוננו, זה נחמד לנו? למי כן חשוב שנהיה נחמדים?

2. מה זה אומר? – כדי להיות נחמדים, עלינו להגדיר מה זה אומר להיות נחמדים. רק כאשר נשב ונגדיר מה זה אומר ומה זה לא אומר, נוכל להגדיר טוב יותר את השאיפה שלנו. בצורה זו, נוכל גם ללמוד להגיד לאחרים לא.

3. עד איזה מחיר? –  להיות נחמדים זה טוב ויפה. השאלה שחייבת לעלות תמיד היא – מהו הגבול שאני לא אסכים לחצות? מהו הדבר שלא אסכים לעשות רק בשביל הרושם הנחמד? מה יקרה אם הגבול הזה יחצה?

לחצות את ים הסוף הפרטי שלנו

לאחר המענה על שלוש השאלות, מגיע השלב הבא. בשלב הזה, עלינו להחליט כי עלינו להיות נחמדים בגבולות שקבענו עבורנו. אחרת, רק הגדרנו את הבעיה. ולכולם ברור שהגדרת הבעיה היא אפילו לא חצי מהפיתרון. בעיקר כי לא נעשה שום צעד פיזי כדי לאכוף את ההחלטה.

מסיבה זו, עלינו להוכיח לעצמנו שאנחנו יכולים להיות נחמדים עם גבולות אישיים. זו בדיוק המשמעות של אסרטיביות.

מצטער, אין לי קיצור דרך עבור זה. מצד שני, זהו תחילת השיפור בחיינו החדשים. רק כשנחליט להתפש בצורה אחרת אצל אחרים ונעשה צעד ראשון בכיוון נוכיח לעצמנו שאנחנו יכולים להיות נחמדים או טובים בתוך הגבולות שקבענו לעצמנו.

זהו להיום. עכשיו מסקרן אותי לשמוע בתגובות פה למטה, מה התובנות שלך מהמאמר?

המשך חג פסח שמח,
ליאור