לגזור ולשמור: איך ליצור תוכן שמרתק אנשים וגורם להם לרצות לשמוע מה עוד יש לנו להגיד?

היי,

בשבוע שעבר, הצגתי את האתגר שיעזור לנו להפוך לממוקדים הרבה יותר. השבוע, אענה על שאלתו של אלמוג, קורא ותיק של הבלוג ובוגר ההכשרה שלנו ב-NLP: איך ניתן לכתוב תוכן טוב שמרתק אנשים?

רגע לפני הפרישה

זה היה לפני כמעט 12 שנים. ממש קצת אחרי שפייסבוק נכנסה לישראל. יוטיוב היה אתר נחמד לסרטונים. תקופה שבה לא היה נהוג לכתוב בלוגים שהם לא אישיים. על אחת כמה וכמה בלוג עבור העסק שלך. ובטח שלא בלוג שעוסק בנושאים שאינם טכניים.

ישבתי עם חבר בשם יגאל. והוא נזף בי. באותה תקופה, כבר כתבתי בבלוג הזה שלפניכם. רק שזה לא גרם לאנשים לקרוא יותר מדי. כתבתי בעיקר לעצמי. ובעיקר קראו אותו אנשים שהם חברים או משפחה שלי. מפרגנים ומדהימים ככל שהיו, הם לא היו לקוחות פוטנציאליים.

יגאל לא נזף בי בגלל שכתבתי. להיפך. התייעצתי אתו אם להפסיק. הרי עשיתי משהו שכמעט אף אחד לא עושה. ולא מספיק אנשים קראו אותו. זה היה קצת מייאש. רק בשביל ההשוואה, בשנה קראו אותו אז 5,000 אנשים. היום, יותר מ-20,000 אנשים קוראים אותו כל חודש.

עליית התוכן

העצה שיגאל נתן לי אז, היא עצה ששווה מיליונים. עצה, שרק חבר אמיתי ייתן לך. הוא אמר לי שעצם כך שאחרים לא עושים את זה ושכרגע זה לא עובד, לא אומר שזה לא יעבוד. כי יש כוח בלהיות חדשן. יש כוח בללמוד מניסיון. ויש יתרון לאלו שצוברים ניסיון ומוניטין לפני השאר.

הוא חזה את עליית התוכן. כן, זה שנמצא היום בכל מקום. בלוגים, סרטונים וספרים. קורסים, סדנאות והדרכות. היום, הכל הוא תוכן. השיווק הפך למונחה כתיבת תוכן משלהב. והיום, אם התוכן שלך ברשתות החברתיות לא מספיק חזק, העסק שלך מאבד מקור הכנסה פוטנציאלי.

באותו הרגע, פשוט בחרתי לעצום את העיניים ולצאת לדרך. בחרתי להאמין ביגאל ובעצה שלו, למרות שהתוצאות לא היו מדהימות בהתחלה. עצה, שהיום נושאת בלוג עצום ומלא בערך (יותר מ-900 מאמרים) ומהווה מקור משמעותי לתלמידים שמילאו קצת יותר מ-100 קורסים.

אין אפשרות אחרת

אם פעם, העתיד היה טמון בתוכן, היום כבר הגענו לעתיד הזה. אין אפשרות היום להתבלט מבלי שייראו, יישמעו וידעו מי אנחנו. מבלי שיבינו די מיד מה אנחנו שווים. ומבלי שניתן ערך משמעותי ויישומי לאדם שמולנו.

רק שהטריק הוא לא בטכניקה. הוא לא ביצירת "משפך שיווקי". או בכתיבת "ספרון חינמי". ואפילו לא ביצירת "תוכן ויראלי". אלא בהבנת מהותה של יצירת תוכן מרתק, מושך ומניע לפעולה. זו מהות המאמר הזה. ולא, לא משנה איזה סוג תוכן. כתוב כמוקרא או מוקלט כאחד.

הטריק הוא גם לא רק בהגדרת קהל הקוראים שרצוי לנו. ברור שזה נדרש. כל אחד כבר יודע את זה היום. רק שזה לא בהכרח עוזר לנו ליצור תוכן שבאמת מניע אותם לקרוא. ועל אחת כמה וכמה, שמניע אותם לשתף ולהגיב.

העצות הבאות דורשות תרגול. מי שמצפה פה לפתרונות קסם מיידיים, יכול למצוא תכנים כמו חול מכל מני גורואי שיווק נחמדים. אפילו ספרונים חביבים וחינמיים שכולם מורידים ואף אחד לא קורא. זה לא מאמר מהסוג הזה. שלא תגידו שלא הזהרתי.

5 עצות זהב שיהפכו את התכנים שלך למגנט לקוראים

העצות הבאות הן עצות ששוות המון כסף. כי הן יחסכו לנו המון זמן אם ניישם אותן. רק שהיישום הזה גם לוקח זמן. פשוט פחות ממה שהוא היה אמור לקחת. והתוצאות יגדלו במהלכו. רק לא בהכרח בשבוע הראשון ליישום. וזהו. מספיק אזהרות. אז יאללה, נתחיל:

1. לקרוא כדי לכתוב – כדי לכתוב משהו (או לדבר בסרטון או בפודקאסט) בצורה מרתקת, צריך להבין שכתיבה לא מורכבת רק ממה שאנחנו רוצים להגיד. זה דווקא החלק הקל. השאלה החשובה לא פחות היא איך לכתוב את זה. איך להוציא את זה החוצה.

ואני אפתיע אותך. אין דרך אחת לכתוב בצורה מרתקת. לכל אחד יש את הסגנון שלו. רק שבדומה לכל דבר אחר בחיים, אנחנו מגבשים את הסגנון תוך כדי התקדמות. תוך כדי חיקוי. תוך כדי בדיקה של מה שעובד ומה שלא.

לכן, העצה הטובה ביותר שלי פה היא לצרוך כמה שיותר תכנים. לא סתם. אלא כאלה שתפשו אותך. גרמו לך לעצור ולהקשיב. דיברו אליך בצורה עמוקה. כאילו שמישהו ישב שם ודיבר ישירות אליך. ואז לעצור. ולקרוא שוב. להבין מה שם בדיוק השפיע עלינו.

זה יכול להיות כל דבר. משפטים ארוכים או קצרים. כותרות מפוצצות בהבטחה או משהו קצר וממוקד. זה יכול להיות שימוש בצורת כתיבה ייחודית. הומור או דיווח קר, עובדתי וממוקד. או שילובים של כל אחד מהם. ובכל פעם, שעלינו על משהו שמשפיע עלינו, נכתוב אותו לעצמנו.

2. לכתוב מבלי לערוך – גם אם עוד לא גיבשנו סגנון כובש, רצוי שנתרגל לכתוב. רק שרובנו עושים טעות אחת שמפריעה להם לכתוב. הם עורכים בזמן שהם כותבים. מתקנים טעויות כתיב. מוחקים ומשנים. ואז שוב. רק שכשעושים את זה המון, זה עוצר את רצף היצירה.

אין שום דבר יותר חשוב מרצף היצירה. ברגע שאנחנו בתוך הרצף, דברים זורמים לנו מקצות האצבעות או מהפה. כי  קו המחשבה שלנו רציף. לפעמים אסוציאטיבי. לפעמים יוצאים לנו דברים טובים יותר ממה שציפינו. ולפעמים, זה ייקח אותנו למקום אחר מזה שאליו כיוונו.

זה טוב. כשנסיים, נוכל לערוך. לבחור את מה להשאיר ואת מה לסלק. לפעמים להקדים פסקה ולפעמים להזיז אותה מעט קדימה. וכמובן, לחפש טעויות כתיב. ולמה לעשות את זה רק לאחר הכתיבה? כי רצף היצירה דורש מצב תודעה מיוחד. כזה שלא נרצה לצאת ממנו.

אם אנחנו כל הזמן קוטעים את מצב התודעה הזה, אנחנו פוגעים ביצירתיות שלנו. כי אז, נקטע גם קו המחשבה שלנו. והיצירה לוקחת הרבה יותר זמן מהרצוי. איך נכנסים למצב הזה? זה דווקא פשוט. כותבים. סתם כותבים. לא משנה מה.

זה עד כדי כך פשוט. לשים מילה ועוד מילה. לתאר במילים את רצף המחשבות שעוברות לך בראש. אפילו אם הן מרגישות קצת לא קשורות לכלום. וקופצניות. עוברות מנושא לנושא. פשוט לתעד אותן ובצורה כמעט קסומה… לאחר מספר דקות זה נהיה מזוקק וזורם.

3. להכין מחסנית של תוכן – בהתחלה, נורא קל למצוא על מה לכתוב או לדבר. זה צף לנו מהדברים שאנחנו עוברים בחיי היום יום. זה מגיע מתוך החומר שנאסף בראש שלנו במהלך השנים. רק שלאורך זמן, נגלה שההשראה היא לא סימטרית. לא מגיעה מעצמה.

בגלל זה רצוי לתעד רעיונות שעולים לנו. להכין "מחסנית" של תוכן. ולהשתדל לכתוב אותו כדי שיהיה לנו בצד. את חלקו, נפרסם. לא הכל במכה. כל פעם משהו אחד. ואז נוכל לשחרר משהו אחד כתוב. וברקע, לכתוב עוד אחד. כך שהמחסנית לא תהיה ריקה.

יש לזה 2 יתרונות ראשיים: הראשון, הוא שגם אם בשבוע אחד אין לנו זמן לכתוב או להקליט, יש לנו משהו להעלות. השני, הוא שאנחנו לא נאלצים לכתוב מתוך לחץ. כי אנחנו יודעים שגיבינו את עצמנו. וזה חשוב. כי יותר מדי לחץ פוגע ביצירתיות.

4. לבדוק ולהתנסות – היתרון הראשי של להיות "מתחיל" יחסית הוא שלאף אחד אין ציפיות. אנחנו יכולים לטעות. ולבדוק מה עבד לנו. מה תפס את הקוראים ומה לא. מה הניע אותם להגיב ולשתף ומה לא. ותופתעו. לא כל מה שנדמה לכם שיתפוס, יתפוס. ולהיפך.

מאוד חשוב לבדוק כל דבר שנדמה לך שעשוי לשפר את התכנים. לעשות שינויים קלים ולראות מה יעבוד לנו טוב יותר. שינויים בסגנון. שינויים באורך הטקסטים או הכותרות. שינויים בעיצוב הטקסט. שינויים בזמן הפרסום. ויותר חשוב מלבדוק הוא לתעד כל שינוי ואיך הוא השפיע.

למה? כי יש כל מני הנחות על מה שאמור לעבוד. מהי שעת הפרסום האידיאלית. איזה סוג כותרות יעבדו. האם לכוון לרגש או להגיון. ומה שמצחיק הוא שהחוקיות הזו היא לא בהכרח נכונה עבור כולם. ואני אתן דוגמה:

יש הנחה בסיסית שכותרות שליליות שמכוונות לנקודות הכאב יעבדו טוב יותר מחיוביות. וזה לא שגוי לחלוטין, מתוך הבדיקות שלי. רק שמצאתי משהו נוסף ומעניין. אם אני משתמש רק בכותרות שליליות, כמות האנשים שנכנסים למאמרים שלי יורדת.

במילים אחרות, אני חייב "לתבל" את הכותרות שלי. מדי פעם שיהיו שליליות. מדי פעם שיהיו חיוביות. וכל זה, כדי לגרום לאנשים לא "להתחסן" כלפי הכותרות השליליות. ומה שמצחיק, זה שבחיים לא הייתי עולה על זה אם הייתי מקשיב בעיניים עצומות לגורואי השיווק.

5. לפשט, לפשט ולפשט – אני יודע. בגלל שאנחנו מאוד בתוך התחום שלנו, אנחנו רוצים להיתפש כאנשי מקצוע. ולכן, יש לנו נטייה בטעות לדבר המון בשפה מקצועית. רק שלא את כולה הקהל שלנו מבין. ולא תמיד הוא יודע להסיק מהביטויים האלה את מה שנרצה.

לכן, חשוב שנתרגל לפשט. להסביר בגובה העיניים מה הכוונה שלנו. למה זה טוב. על מה מדובר. איך אפשר ליישם את זה. ומה יקרה כשנעשה את זה. או איך אפשר להשתמש בידע הזה בסיטואציה אחרת. זה כל הסיפור על רגל אחת. והסיבוך, לא יגרום לנו להיות יותר מובנים.

אם כבר, אנחנו אולי ניצור רושם שלנו כ"חשובים יותר". ומצד שני, הם לא באמת יבינו אותנו. וזה… לא יעזור לערך שאנחנו רוצים להעביר לעבור. כך שמעבר לניפוח אגו לזמן קצר, עדיף להימנע מזה. ולהשתדל לפשט את מה שנאמר בצורה הטובה ביותר לקוראים שלנו.

אגב, חשוב שלא לבלבל את העצה הזו עם "לדבר למכנה המשותף הנמוך ביותר". זה לא. החוכמה היא לדבר לקהל הקוראים הרצוי שלנו. ולמכנה המשותף שלו. להסביר להם כמו שהיינו מסבירים לאחד או אחת מהם את הנושא. בצורה רגילה ולא רשמית יותר מהרגיל.

עכשיו אשמח לשמוע: מה דעתך על המאמר?

שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור