היי,
בפעם הקודמת, הסברתי מהי הטעות הנפוצה שאנשים עושים בזמן שהם עוסקים בשיפור עצמי. היום, רציתי להתחיל מסע חדש בבלוג שיהפוך את המאמרים ב-2017 להרבה יותר טובים משהיו אי פעם. ואני אסביר:
המסע ל-2017
בכל שנה מאז 2006 (אז הוקמו בית הספר והבלוג) אני שואף לשפר את היעילות שלו עבור הקוראים. בשנה האחרונה ביצעתי 2 שינויים משמעותיים בבלוג: התכנים הותאמו בצורה טובה יותר לבקשת הקוראים. מעבר לכך, נוסף קטע שמע לכל מאמר שמאפשר לשמוע אותו.
המטרה שלי היא להפוך את תכני 2017 לטובים יותר. יעילים יותר. והכי חשוב – לכאלה שדוחפים את הקוראים ליישם את מה שלמדו בהם הרבה יותר. כדי לעשות זאת, החלטתי להתמקד השנה בסילוק מכשולים שמונעים מאתנו ליישם דברים שלמדנו לאורך זמן.
על הדבש ועל העוקץ
מאוד קל לקרוא מאמר, לשמוע קורס ואפילו ללמוד משהו בצורה התנסותית ולהגיד – זהו. אנחנו יודעים לעשות את זה. לפעמים אפילו יש לנו תעודה שמוכיחה את זה. רק שכל התעודות, התיאוריה ואפילו תרגול הכיתה לא מבטיחים שאדם ימשיך לתרגל לאורך זמן.
זו בעיה ידועה. רק שבדרך כלל, קל להאשים את הקורא שלא ביצע. את התלמיד שלא המשיך לתרגל אחרי ההכשרה. ואת מחזיק התעודה שהוא סתם מתחבא מאחורי ההכשרה כדי לא לעשות. עם זאת, הם לא הגורם היחיד לחוסר התרגול.
האמת היא שכדי לתרגל בצורה קבועה, אדם צריך לפתח קודם כל הרגל. הרי בזמן קריאה, הקשבה או חוויה יש לנו מוטיבציה ליישם הכל. רק שבזמן שאנחנו כבר לא שם… המוטיבציה קצת יורדת ואז קשה לנו ליצור הרגל. כי אם לא מתחילים, לא נוצר הרגל.
למה אנשים לא מתחילים לתרגל?
מכיוון שהמטרה שלנו היא ליצור את ההרגל, חשוב שנבין רוב האנשים לא מתחילים לתרגל מיד אחרי שלמדו משהו חדש. מתוך הניסיון שלי (ושל מרצים ותיקים נוספים) התגלו מספר סיבות עיקריות שגורמות לכך ברוב המקרים:
א. התוצאה הסופית גדולה עליהם מדי – זה נכון. כולנו רוצים "להצליח". או "להתעשר". או להיות "מאושרים". או "להקים עסק". או "למגנט אלינו לקוחות". ברמת הרצון כל אלה נשמעים מעולים. אפילו כמו תוצאה שהיא טובה מכדי להיות אמתית. ושם בדיוק נמצאת הבעיה.
כשמשהו נתפש כ"כל כך גדול עד שהוא לא יכול להיות מציאותי", קשה לתת המודע באמת להתחבר אליו. גם אם יצליח, נדרשות המון התאמות מחשבתיות כדי להגיע לשם. נדרשות לא מעט יכולות שצריך ללמוד כדי להגיע לשם. כך שזה ייקח די הרבה זמן.
והכי בעייתי בתוצאה סופית כל כך גדולה היא שבגלל שהיא נתפשת כעצומה, קשה לדעת מאיפה להתחיל. מה הצעד הראשון. ומרוב הדברים שצריך לעשות, זה מבלבל ומוציא לנו את האוויר מהמפרשים. על אחת כמה וכמה כשיש לנו עוד דברים לעשות ביום יום שלנו.
ב. אין להם עם מי, איפה ומתי לתרגל – לרובנו יש את ההרגלים שלנו. את המקומות שאליהם אנחנו הולכים. את הפגישות עם המשפחה והחברים. את העבודה שלנו. ואת הפנאי שלנו. רק שאנחנו חושבים על כל פרק הזמן הזה בתור מובן מאליו. לא שמים לב לכל חלק ממנו.
כשרוב האנשים לומד משהו שצריך ליישם, פתאום לא ברור לו עם מי, מתי ואיפה ניתן לתרגל. כאילו צריך להיווצר מעצמו זמן שבו התרגול יתרחש. וזה גורם לדחיית הביצוע להמשך. אז כנראה יהיה זמן מתאים. ואז גם ייווצר המצב שבו יהיה מקום לתרגל. רק שזה לא קורה.
ג. הם לא יודעים איך למדוד הצלחה – בדרך כלל כשאנשים מציבים מטרות גדולות ורחוקות, קשה להם למדוד את הצלחת הדבר שיישמו. הם בודקים אם מרגיש להם שזה עבד. או מספרים לעצמם שזה מקרב אותם. רק שבפועל אין להם דרך לדעת חד משמעית אם זה עבד.
אז, זה מאוד תלוי באמונה שלהם שיגיעו לתוצאות. רק שגם היא לא עוזרת אם הם לא רואים תוצאות חד משמעיות תוך פרק זמן סביר. וזה דומה מאוד לאדם שמנסה לבדוק כל יום אם ירד במשקל באמצעות מראה. כמעט בלתי אפשרי לראות שינוי בין היום לאתמול.
ד. הם שוכחים לתרגל – זה לא שהם לא רוצים לתרגל. הם גם תכננו לתרגל. רק שזה לא יצא מקודם. ואז הם שכחו לתרגל. וגם בפעם שאחר כך. ואז קרה משהו שהסיח אותם לגמרי. ואיך שהוא הם לא הספיקו לתרגל. ואז למדו משהו חדש. שגם אותו הם ישכחו לתרגל.
אז איך כן להביא את עצמנו לתרגל?
כל אדם שהצליח כבר בחייו יכול לספר לנו דבר אחד – הייתה לו תכנית פעולה. היא לא בהכרח הייתה מושלמת. רק שהייתה לו תכנית. והוא התאים אותה ביחס לתוצאות שקיבל, תוך כדי התקדמות. רק שהתכנית עוזרת לנו להתחייב לעצמנו ולבצע משימות לא פשוטות.
על מנת ליצור תכנית פעולה שנוכל ליישם יותר בקלות, עלינו לשים לב לסיבות שהבאתי מקודם ולפתור אותן מראש. איך נעשה זאת? בקלות, על ידי שילוב בין 3 הטיפים הבאים:
1. למפות אזורי אימון – בדרך כלל, אנחנו עושים הרבה דברים. נפגשים עם אנשים. נמצאים במצבים חברתיים. רק שאנחנו לא באמת מודעים לכך. חושבים שכל הזמן אנחנו עסוקים. או לחליפין, חושבים על כל מני מצבים יומיומיים כעל סתמיים. שאי אפשר להתאמן בהם.
רק שזה לא נכון. יש לנו המון זמן שבו אנחנו עושים דברים סתמיים כמו בהייה בפייסבוק או בטלוויזיה. אנחנו פוגשים המון אנשים שעליהם נוכל להתאמן. וכל זמן מתאים לתרגול. אז איך נהיה מודעים לזמן שבו נוכל לתרגל?
לכל אחד מאתנו יש יומן בסלולרי. לחלקנו יש אפילו יומן רגיל. כן. כזה עם דפים. בתחילת כל שבוע נכתוב ביומן את כל מה שאנחנו עומדים לעשות ובאיזו שעה. רק שכשאני אומר את הכל, אני מתכוון ל"הכל". כולל זמן לקפה. כולל זמן לסדרות טלוויזיה. כולל פגישה עם חברים.
אני יודע שזה נשמע קצת מוזר. להכניס הכל ליומן. רק שכשנעשה את זה פתאום נבין כמה דברים אנחנו עושים. וכמה זמן פנוי באמת יש לנו. ויש לנו זמן פנוי. רק שעכשיו, אחרי שמיפינו את כל הזמן שלנו קל לנו יותר לזהות מתי אפשר להתאמן. ועם מי. ומתי.
2. להגדיר תוצאה מדידה ופשוטה להשגה – גם אם אנחנו רוצים להשיג תוצאה גדולה מאוד, נשים אותה לרגע בצד. במקום זאת, נשים לב למיקום שלנו ביחס אליה. אחר כך, נשאל את עצמנו מה יכול להיות הצעד הכי קטן שאפשר לעשות לכיוון התוצאה הגדולה.
זאת תהיה התוצאה הראשונה שנציב. היא צריכה להיות מאוד פשוטה להשגה בזמן הקרוב מאוד. ממש בימים הקרובים. כזו שלא נדרש הרבה מאמץ עבורה. כזו שמאוד קל לדעת אם השגנו או לא. אותה נציב בזמן סביר ונצא לדרך.
אחרי שנגיע אליה, נשים את הבאה בתור. בצורה הזו, תמיד תהיה לנו תוצאה נוספת שנוכל להתמקד בה. וההצלחות הקטנות יתחילו ליצור מוטיבציה להשיג גדולות יותר. ממש כמו מכונית שמאיצה.
3. להציב תוצאה לפני תחילת כל שיחה – אחד הדברים הכי מדהימים בקשר לתת מודע שלנו הוא שהוא מאוד אוהב משחקים. בעיקר כאלו שבהם אנחנו מגדירים חוקים. וכשאנחנו מגדירים לו חוק מסוים, הוא נהנה ליישם אותו.
לדוגמה, ברגע שמישהו אומר לנו "אתם חייבים לשמוע את הבדיחה הזו, היא קורעת מצחוק" תת המודע שלנו מתעורר. אמרו לו שזה הולך להיות קורע מצחוק. ועכשיו הוא מראש מתייחס לדברים שנאמרו כיותר מצחיקים.
בדיוק באותה מידה, נוכל להגדיר חוק כזה לפני כל שיחה. חוק כמו "אני [הפעולה] [התוצאה הרצויה]". לדוגמה "אני אצור כימיה עמוקה עם האדם שאני פוגש עכשיו" או "אני אזהה מתי האדם שמולי משקר במהלך השיחה".
חשוב בנקודה הזו להגדיר תוצאה שניתן למדוד. יש דברים שאפשר למדוד על ידי תוצאה שמקבלים או לא (לדוגמה, אם מכרתי). יש דברים שאפשר למדוד באחוזים או במספרים מדויקים (לדוגמה, בכמה כסף מכרתי). אלה התוצאות שאנחנו מכוונים אליהן.
אז, נוכל לשחרר את המחשבה על התוצאה ונזרום בשיחה. מדי פעם, נוכל להיזכר בה ולבדוק האם אנחנו בדרך אליה. בשיטה הזו, נופתע לגלות עד כמה תת המודע שלנו עובד לטובתנו גם כשאיננו מודעים לכך.
לסיכום: ברגע שנמפה את זמני האימון האפשריים, נגדיר תוצאה קרובה ונציב אותה במודע לפני כל שיחה תיווצר תכנית פעולה לאימון. ואני יודע שזה נשמע פשוט. זו בדיוק המטרה. להגיע לתוצאה הרצויה בצורה שפשוט ליישם, לא?
זהו להיום. עכשיו, אשמח לקרוא בתגובות פה למטה: מה דעתך על המאמר?
שיהיה לך יום מעולה,
ליאור
3 Responses
מאלף ממש. זו בעיה בסיסית וקשה הלואי שנגש לעבודה…
אז במקום להגיד "הלוואי", נוכל להגיד "יאללה, ניגש לעבודה!" 🙂