בפעם הקודמת, כתבתי מאמר שמסביר מה זה חיבוק כישלונות ואיך אפשר להשתמש בו כדי ללמוד מניסיון. היום, נענה על שאלה בנושא איזון עבודה-חיים ששאל יוסי: אני אבא ל-2 בנות מקסימות ומנהל בכיר בחברה מצליחה, רק שככל שהזמן עובר אני מרגיש שכל בחירה שאני עושה גורמת לי לפספס משהו בחיים. איך לצאת מזה?
איזון-עבודה חיים? אתה מדבר על זה?
לפני שנה סגרתי את ה"בייבי" שלי. עסק מצליח שבו העברתי קורסים במשך 16 שנים. ולמה? כי מצד אחד, הרגשתי שעשיתי משהו שאני טוב בו. מוערך, מרוויח ומסופק. מצד שני, הרגשתי שאני מפספס את הדברים החשובים באמת. שאני לא נמצא מספיק עם הילד שלי ועם אשתי.
אני יודע שלא רק אני במצב הזה. בקצב של התקופה הנוכחית, קל לשקוע לתוך עבודה. כל פעם יש משהו שצריך לעשות. ואם אין, יוצרים פוטנציאל ללקוחות חדשים. מצד שני, רציתי גם לנוח. לבלות עם המשפחה. לעשות איתם דברים. וזה, דרש ממני לצאת למעין מסע עם עצמי.
אני קורא לזה "מסע" ואולי הייתי צריך לקרוא לזה "אילוף עצמי". לגרום לעצמי לשים לב לרגעים שקל לי לחזור להתעסק בעבודה במקום פשוט להירגע. כאילו שכחתי איך להירגע. וככה הייתי נעלם קצת בחגים. נעלם קצת בשעות הערב. או בכל רגע שיכולתי "להסניף" עבודה.
הבעיה הייתה שזה מעגל. לא הגעתי למצב שבו אמרתי "זהו, סיימתי משימה ואפשר לנוח". כל הזמן היה עוד משהו. ולמרות שזה תחזק יופי את העסק, זה הוביל אותי להרגיש מאוד לא מסופק מהחיים שלי. כאילו לא עבדתי מספיק ובו זמנית, לא הקדשתי מספיק זמן למשפחה.
איך להפסיק לרדוף אחרי הזנב של עצמנו?
המסע רחוק מלהסתיים. אחרי הכל, הייתי מכור. אני עדיין "מסניף" עבודה כשיש לי פנאי. רק שיש לי הרבה יותר זמן עם המשפחה. ואני אפילו מפרגן לעצמי זמן פנוי מדי פעם. כזה שבו אני עושה דברים שהם לא עבודה או משפחה. ורציתי לשתף קצת טיפים שממש עזרו לי במסע.
אלו הטיפים שעוזרים לי לנהל טוב יותר את כל הנושא שנקרא איזון עבודה-חיים (או בלועזית work-life balance) בחיים שלי:
טיפ איזון עבודה-חיים 1: הצבת גבולות
כדי ליצור איזון עבודה-חיים יעיל, צריך להציב גבולות. ממש להגדיר לעצמנו שעות שבהן אנחנו עם המשפחה. או עם החברים. ובמקביל, להגדיר שעות לעבודה. שבהן רק עובדים. ואז גם לעמוד מאחורי ההגדרות האלה. כן, אני יודע שזה האתגר, רק שזה מה שצריך לעשות.
הצבת הגבולות הזאת פועלת ל-2 כיוונים. הראשון הוא הצבת גבול לעצמנו. לעשות רק את מה שאנחנו קובעים באותו הזמן. השני, הוא הצבת גבולות לאחרים. אלא אם משהו גובל בחיים ומוות, שלא יצפו (נניח) שנענה על אימייל אחרי שעות הפעילות או בסוף השבוע.
זה ייקח קצת זמן, אני מודע לזה. במיוחד לאנשים שרגילים לעבוד בקצב ולתת שירות מהיר ויעיל. רק שזה באמת בסדר להציב את הגבול הזה. עבור השפיות שלנו. עבור חיי המשפחה שלנו. וגם עבור היכולת שלנו לאגור קצת אנרגיות ולטעון את היצירתיות שלנו.
טיפ איזון עבודה-חיים 2: להציב סדרי עדיפויות אחרת
בדרך כלל, יש את ה"רגיל" ואת ה"דחוף". רק שמרוב שכולם מרגישים שלא נותנים להם מספיק תשומת לב, הכל נהיה דחוף. ואם אנחנו קונים את זה, אז תמיד אפשר להסיח אותנו מהחיים שלנו ומזמן האיכות שלנו עם המשפחה והחברים. כי דחוף. חרטא.
אם נבדוק את כל הפניות שמסומנות כ"דחוף" או "קרייסיס" בעיניים ביקורתיות, נגלה שלא באמת הכל דחוף. כמובן שיש דברים שכן. גם אם הם לא מקרי חיים ומוות. רק שיש משמעותית פחות כאלה משנדמה לנו. בכל מקרה, אני מסדר את סדר העדיפות שלי אחרת:
כדי להיות יותר יעיל, אני מחלק את שעות העבודה שלי לפי סוג המשימה. יש זמן שבו אני עונה לכל מה שדחוף. יש זמן שבו אני מתעסק בתכנון וביצירה. וכך הלאה. אם משהו יכול לחכות עד ה"קוביה" שלו בלו"ז שלי, אעשה את זה.
אם לא יכול לחכות, קודם כל אבדוק אם אני יכול "להאציל" את המשימה למישהו אחר. זה נשמע מובן מאליו, רק שהרבה מכורים לעבודה לא עושים את זה. ואם לא וזה ממש דחוף, רק אז אעשה אקטע את רצף הדברים שאני עושה ואטפל בזה.
טיפ איזון עבודה-חיים 3: ליצור זמן "אני"
בדרך כלל, איזון עבודה-חיים עבור רוב האנשים עוסק רק בזמני עבודה וזמני חברה ומשפחה. רק רגע, מה איתי? מתי אני נח? מתי אני מבצע פעולות שחשובות לי? זה בדיוק הדבר שחשוב להוסיף ליומן. בדיוק מה ששמעת. ליומן. שעות שינה. אימון. אוכל. צפיה בסדרות. קריטי.
אם אנחנו לא "מאלפים" את עצמנו לפרגן לעצמנו, אנחנו מלמדים את עצמנו שאנחנו לא חשובים. וזה, גרוע מאוד לאיזון. כי אם אנחנו מרגילים את עצמנו שכל השאר חשובים יותר, זה פוגע באסרטיביות שלנו ובביטחון העצמי שלנו. לכן, לתת גם לנו את המקום שלנו זה חשוב.
טיפ איזון עבודה-חיים 4: להתאמן על להגיד "לא"
מאוד קל להגיד "כן". לרצות את כולם. בחלק גדול מהזמן, כי נדמה לנו שאם הם יהיו מרוצים, הם יאהבו אותנו יותר. או יעריכו אותנו יותר. ומאוד יכול להיות שזה מה שיקרה. רק שמרוב "כן", אנחנו מחלקים את הזמן שלנו יותר מדי בקלות. ואז לא נשאר זמן למה שחשוב באמת.
אז אני לא אומר להגיד "לא" לכל דבר. אני אומר לעצור רגע את ההרגל ולחשוב – האם יש לי זמן לעשות את זה? מה אצטרך לא לעשות כדי לעשות את זה? האם זה משתלם? ואז להחליט אם להגיד כן או לא. זה נשמע כמו טיפ קטן. הוא לא.
טיפ איזון עבודה-חיים 5: להשקיע במערכות יחסים הדדיות
בואו נגיד את האמת: מאוד קל לתחזק מעגלי חברים כשאנחנו רווקים וצעירים. רק שככל שהחיים מתפתחים, יש לנו פחות זמן להשקיע. ואז אנחנו צריכים לבחור עם מי לצאת. עם מי לבלות. וכאן, לדעתי, חשוב לבדוק את נושא ההדדיות.
למה אני מתכוון? לבחון אילו מערכות יחסים הן הדדיות: מי שם בשבילנו גם כשאנחנו צריכים אותו או אותה ולא רק הם אותנו? האם שני הצדדים פועלים כדי לשמור על מערכת יחסים? אנחנו נהנים מחברתם? הם מתייחסים אלינו יפה?
מהנקודה הזו, כדאי לנו לבחור איך להשקיע את הזמן שלנו איתם. להעדיף איכות של חברים ולא כמות. כמובן שחשוב לשמור על קשרים אחרים גם. רק על אש קטנה. ועם החברים הטובים לטפח את מערכת היחסים, גם אם לא קל או פשוט.
כמה מילים לסיכום
איזון עבודה-חיים זו לא משימה. זו שאיפה. תמיד יהיו תקופות שתהיה קצת משיכת-יתר לטובת אחד הצדדים. רק שבשאיפה, נפעל כדי לאזן. וככה נוריד טיפה מהציפיות המוגזמות שלנו שגורמות לנו להרגיש שאנחנו לא מספיקים. ונרגיש הרבה יותר מאוזנים בחיים. וזו, כבר שאיפה ראויה הרבה יותר.