אין לנו הרבה זמן היום. החג אוטוטו נכנס. ולא באמת בא לי לשלוח ברכת שנה טובה גנרית. מהסוג המאוס והלעוס שנשלח לאלפי אנשים ולא באמת מרגיש אישי. אז מה שנעשה היום יהיה משהו אחר. במקום לאחל שנה טובה, בואו ניצור שנה טובה.
איך יוצרים שנה טובה?
יש בעיה אחת עם "לאחל דברים". לאחל זה לקוות. וכשמקווים למשהו, הוא יכול להתגשם או שלא. להשאיר את זה ליד מקרה או כוח עליון. רק שאם אנחנו רוצים שבאמת תהיה שנה טובה, נרצה להגדיל את הסיכויים שזה יקרה.
אין ספק שיש הרבה מה לשנות. רק שיש גם הרבה דברים טובים בחיים שלנו. ואם נרצה שמצבו ישתפר מזה שהיה בשנה הקודמת, יש כמה דברים שאפשר לעשות. ואם כל אחד מאתנו יבצע אותם, לא רק המצב האישי שלנו ישתפר. זה ישפר את המצב של כולנו. הכללי.
אז יאללה, יום קצר והמלאכה מרובה (תיכף נכנס לבשל בעצמי):
תנו ערך לאנשים אחרים
הביטוי "לתת ערך" הוא ביטוי קצת מוזר. איך נותנים ערך בכלל. רק שהכוונה היא מאוד פשוטה – אם יש לנו דרך להעניק משהו ששווה משהו לאנשים אחרים, נתנו להם ערך. נתנו להם משהו שבאמת יכול לעזור להם. לקדם אותם. לפתור להם משהו. ואפילו סתם לבדר אותם.
זה יכול להיות תוכן מלא בטיפים. אבל לא חייב להיות. זה יכול להיות סתם לעזור לשכן מבוגר לסחוב את הקניות למעלה. או למצוא דברים שאנחנו לא צריכים ולתרום (או למכור במחיר סמלי) דברים שאנחנו לא צריכים ויכולים לעזור לאחרים. וכן, זה יכול גם לקרות מבלי לתעד או לכתוב על זה ברשתות החברתיות.
מה הבונוס? אנשים נוטים לרוב לשקף התנהגויות שהם רואים. הם מתעצבנים על אנשים עצבניים. צוחקים ממצחיקים. וכשאנשים עוזרים להם, זה מעודד אותם לעזור לאחרים. ואם כולם היו קצת יותר בנתינה, כולם גם היו מקבלים הרבה יותר. בין אם זה ערך מוחשי או סתם תחושה טובה.
תלמדו את השווי של הערך שלכם
יש דבר אחד מעניין בנוגע לערך. גם אם אנחנו נותנים לאדם משהו שיכול לעזור לו, הוא צריך להרגיש בעל ערך. גם אם הוא לא עולה לו כלום. כי ערך גם צריך להיתפש כבעל ערך. או במילים אחרות, הוא צריך להרגיש שווה משהו.
אם לא נעשה את זה, אנשים עשויים לזלזל במאמצים שלנו. ואז, לא משנה כמה ניתן, הם עדיין יעריכו דברים שאחרים יעשו עבורם (לפעמים אפילו בתשלום ובאיכות נמוכה יותר) יותר מאשר את שלנו. אז מה עושים?
יש 2 תשובות עיקריות לשאלה הזאת: הראשון, הוא לתת, אבל במידה. להגדיר כמות שעות של נתינה. להגדיר שווי מסוים שאנחנו רוצים לתת. ואפילו אם אנחנו נותנים הנחה, להגביל אותה ולהגדיר לכמה זמן. רק שהצד השני צריך לדעת שאנחנו נותנים משהו שבדרך כלל אנחנו גובים עליו כסף. רק חשוב: לא לנפנף בזה כל הזמן. זה מציק.
השני, הוא לאפשר להם לתת. כשאנחנו נותנים ערך לאנשים, הנטייה הטבעית של אחרים היא לרצות לתת בחזרה. ואם אנחנו לא יודעים ליצור משוואת ערך עבורם, הם תקועים עם זה. רוצים לתת לנו ואנחנו חוסמים אותם. חשוב לאפשר את זה. כי נתינה חייבת לבוא מ-2 הצדדים. ואין משהו אצילי באמת בלתת ולא לאפשר לאחרים לתת.
מעבר לזה, כשאנחנו יודעים מה הערך שלנו, אנחנו יכולים גם להעריך את עצמנו הרבה יותר טוב. והערכה עצמית טובה יותר משפיעה גם על ביטחון עצמי. ומתוכו, גם על הרצון להשתפר ולהתפתח. כך שלא מדובר רק על כסף וערך. מדובר גם על התפתחות אישית.
תלמדו להעריך אנשים אחרים
ברגע שאנחנו יודעים להעריך את הנתינה שלנו, יותר קל לנו גם להעריך את זו של האנשים האחרים. להבין מה הם משקיעים כשהם נותנים ערך. ואז, להעריך אותם על זה. אפילו אם לא קנינו מהם או שלא עשו עבורנו אישית שום דבר עדיין. ואפילו אם נתנו לנו משהו בחינם.
איך עושים את זה? משתמשים במפתח ה"אם אני X אז גם הם X". כי כשאנחנו נותנים משהו, אנחנו יודעים כמה היינו צריכים להתאמץ כדי ליצור או לספק אותו. וכשאנחנו בוחנים משהו שאדם אחר נותן, אנחנו בדרך כלל בוחנים רק את התוצר הסופי.
זו בדיוק הסיבה שבגללה אנחנו צריכים את מפתח ה"אם אני X אז גם הם X". להבין מה נדרש מהם כדי ליצור את הערך שהם נותנים. וגם אם אנחנו לא בהכרח צריכים את מה שהם נותנים, עדיין לא לזלזל בו. גם כי הם השקיעו ולא באמת מגיע להם שיזלזלו בהם. וגם כי זה עוזר לנו להעריך את עצמנו יותר. וזו, כבר נקודה אחרת להתחיל ממנה את השנה
שתהיה לך שנה מעולה,
ליאור
