היי,
בפעם הקודמת, הסברתי איך להפסיק לדחות דברים בגלל פרפקציוניזם ולהתחיל לעשות. היום, נענה על שאלתו של דוד, קורא ותיק של בלוג ה-NLP שלנו: "לאחרונה, הגעתי למצב שבו אני כל כך לחוץ עד שקשה לי להתרכז. איך אפשר להוריד את רמת הלחץ?"
לחץ, לחץ ועוד קצת לחץ
מאז שהתחיל כל הנושא של הקורונה, כמות הפניות שאני מקבל לכתוב על נושא הסטרס והלחץ רק הוכפלה. וזה לא סתם. אם בדרך כלל, החיים בישראל נחשבים למאוד מהירים ולחוצים, חוסר הוודאות (הבריאותית, הפוליטית והכלכלית) רק החריפו את המצב.
למה? כי בישראל, אנחנו רגילים לקצב המהיר. למלחמה תמידית על תשומת הלב. הכל דחוף וחייב להתבצע עכשיו. וכל אחד חושב שהוא יותר דחוף מהשאר. אז הכל בוער, דחוף ועכשיו. ואם לא, אז יש קרייסיס. והאווירה הכוללת כרגע, מתפקדת כמכפילת תחושה ללחץ הזה.
במצב רגיל, קצת לחץ הוא כן טוב. כי הוא ממריץ אותנו לעבוד. לא לחכות לדקה ה-90. רק שכשאנחנו מגיעים למצב שבו הלחץ הוא עצום, זה יכול דווקא לשתק. לבלבל. ולגרום לנו לדחות את הדחוף. דווקא בגלל העומס. ובמקומו לעשות את מה שקל. כי זה מרגיע.
לשבש את הלחץ
העניין הוא כזה: אין לנו את המותרות שלא לתפקד כי אנחנו לחוצים. המצב משפיע על כולנו. ואנחנו חייבים למצוא שיטה שתעזור לנו להוריד את הלחץ. כאן נכנס בדיוק מילטון אריקסון. פסיכיאטר ואבי ההיפנו-תרפיה שהיה גם מקור השראה עצום ביצירת ה-NLP.
אחת השיטות המסקרנות ביותר שלו ליצירת שינוי, דווקא לא הייתה קשורה להיפנוזה. הוא היה נותן למטופלים שלו לבצע מטלה שהייתה משבשת את ההתנהגות השלילית עצמה. הופכת אותה למוזרה, מציקה או מעיקה. עד שהיו מפסיקים לבצע אותה לבד.
אני אישית משתמש בשיטה הזו לא מעט, כשאני רוצה ליצור שינוי בהרגלים שלי. בין אם בהרגלי החשיבה או ההתנהגות. ויש בתוך הטכניקה שלו לא מעט דרכים לבצע שיבושים שכאלה. רק שבמאמר היום, חשוב לי להתמקד ולשמור אותו קצר.
איך להוריד את הסטרס בטריק אחד פשוט?
אחת הדרכים האהובות עליי ביותר ליצירת שיבוש (זה חלק מקורס המאסטר שלנו ב-NLP), היא לתזמן. להפוך משהו שמתבצע בזמן רנדומלי במהלך היום, לקבוע ושיטתי. ובעצם כך, להפוך אותו למטלה. וכמו שכבר ברור לשנינו, מטלות הופכות למעיקות מאוד.
זה בדיוק הטריק שלנו להפחתת הלחץ: אם נרצה להפחית את הלחץ והסטרס בחיים שלנו, נוכל פשוט לקבוע זמן קבוע לדאוג בכל יום. כן. ממש לפתוח את היומן ולקבוע חצי שעה לדאגה. אפילו עם התראה שתצלצל ותזכיר לנו לדאוג.
זה יעשה 2 דברים: הראשון, זה יוריד מאתנו את הצורך לדאוג כל הזמן. לא נרצה לבזבז את הזמן שלנו בדאגה, אם יש זמן מוגדר לזה. השני, הוא שבהדרגה נשים לב עד כמה מורכב זה למצוא כל יום זמן לדאוג ונושאים לדאוג בקשר אליהם.
וזהו. אין פה עוד משהו. רק ליישם את זה. ותוך מספר ימים מועט, נרגיש שהלחץ יורד מאתנו. ותשומת הלב שלנו תתפנה לדברים שבאמת מקדמים אותנו. כאילו שאנחנו מפנים מקום רגשי ותודעתי שנוכל להקדיש לדברים שבאמת יקדמו אותנו.
עכשיו מסקרן אותי לשמוע בתגובות שמתחת למאמר: אילו שיטות עוזרות לך להפיג את המתח והסטרס כדי להתמקד במה שחשוב?
המשך שבוע משובח,
ליאור