לגזור ולשמור: מהי שיטת השכנוע הפשוטה והעוצמתית ביותר שמפעילים עלינו בכל יום?

היי,

בפעם הקודמת, דיברנו על 5 ביטויים שפוגעים ללא כוונה באנשים שאנחנו מדברים איתם. היום, נחשוף כלי עוצמתי מעולם ה-NLP שמפעילים עלינו כל הזמן. כלי, שאם נדע שקיים, נדע להתמודד אתו טוב יותר ואפילו נוכל להתנגד לו, למרות שזה יהיה לא קל.

איך מהפנטי במה גורמים לאנשים לקרקר כמו תרנגול?

אחת השאלות שתמיד עולה בהפסקות בקורס ה-NLP שלנו היא "איך הם עושים את זה?". והכוונה היא למהפנטי הבמה. אלה שיודעים לגרום לאנשים מהקהל לשכוח משהו חשוב. לקרקר כמו תרנגול או לנבוח. ואפילו לחוות תחושות עוצמתיות, רק במגע קל בכתף.

על פניו, התשובה היא היפנוזה. רק שיש סיבה נוספת: הדרך שבה ההופעה מנוהלת. עוד בתחילת ההופעה, מהפנט הבמה מבצע מספר תרגילים עם הקהל. כאלה שדורשים מהקהל לשתף פעולה. בכך, הוא מגלה מיד מי אלו שיהיה לו הכי קל להשפיע עליהם.

כשיבחר את מתנדביו הראשונים, הוא יבחר בהם. איתם, הוא ישיג את התוצאות הטובות ביותר. והתוצאות, יגרמו לאנשים שלא בהכרח מאמינים, להאמין יותר ביכולתו להשפיע עליהם. בפועל, בכל תרגיל שבו הצליח להוכיח את יכולותיו, הוא מחזק את השפעתו כלפי הקהל.

זה לא בגלל שהיפנוזה דורשת שאדם יאמין בה כדי לעבוד. אלא בגלל שזה מחזק את ההשפעה שלה בצורה משמעותית. אפילו עד הרמה שבה מהפנט הבמה מנצל את רצונו של אותו אדם להיות חלק מההופעה, כדי לגרום לו להתנהג בצורה קצת מוזרה. וככה, עובדת גם סמכות.

איך נוצרת סמכות?

כוח הסמכות נובע מעיקרון ב-NLP שנקרא הובלה. ההובלה, היא הפעלת אדם לבצע דבר, שלא היה מבצע אם לא היינו מובילים אותו לבצע. וככל שאנחנו מצליחים להוביל אדם לבצע יותר פעולות, כך מתחזקת היכולת שלנו להוביל אותו. וזה, הופך אותנו לדמויות סמכות בעיניו.

הובלה לא יכולה להיות עוצמתית ומהירה מדי. היא חייבת להיות הדרגתית. ותמיד להתחיל מדברים שלא אכפת לנו לעשות. כמו להיענות לבקשות קטנות. פעולות קטנות. ללחוץ על סיפרה במענה קולי אוטומטי. להעביר את המלחייה. לענות לרגע על סקר. לעשות לייק.

ככל שנבצע יותר פעולות שכאלה, יהיה קל יותר לבעל הסמכות לבקש מאתנו לעשות דברים גדולים יותר. עד שבסופו של דבר, הוא יכול להוביל אותנו לשלם, להצביע בבחירות ואפילו לצאת להפגין. והדבר היפה בכל העניין? נדמה לנו שאנחנו החלטנו ורק משתפים אתו פעולה.

כל מי שלא חושב כמוני

עד עכשיו, אני בטוח שכבר עברה בראש שלך איזו שהיא דוגמה לאדם או קבוצת אנשים שבטוח עושה את זה לכולם. בדרך כלל, הדוגמה הזו תכלול אדם או קבוצה שעושים את זה לאנשים אחרים. אלה ש"בטוח נפלו בפח". אלה ש"שטפו להם את המוח". ה"כבשים".

רק שעושים את זה לכולנו. אפילו לי. כל הזמן. ולא, זה לא בהכרח רע. כי ככה מניעים אותנו לעשות משהו שאנחנו דוחים. וככה גם מניעים קבוצת אנשים גדולה לבצע פעולות. פעולות שלפעמים משרתות אותה. לפעמים, את האינטרס של מקור הסמכות. ולפעמים, זה שילוב.

אם כך, השאלה שצריכה להישאל היא לא אם מובילים אותנו. כולנו מובלים בתחום כזו או אחר. השאלה החשובה היא מהן השלכות קבלת ההובלה. האם אנחנו עושים משהו שמקדם אותנו? האם אנחנו עושים עבורו את העבודה המלוכלכת עבור מישהו? ומה יהיו ההשלכות של זה?

מה אפשר לעשות?

אלו שאנחנו מעניקים להם את הסמכות, הם גם בעלי הזכות ללחוש על אוזנינו. הם אלה שרק צריכים לרמוז. להציע. סוגסטיה היא מלשון suggestion. הצעה. ואם התרגלנו לקבל את ההובלה מהם, אנחנו גם מאמינים שהם יובילו אותנו לכיוון האינטרסים שלנו.

לכן, לא תמיד קל לזהות שאנחנו מובלים. כי אם הובלה מתבצעת כמו שצריך, נדמה לנו שאנחנו אלה שיוזמים את הפעולות שלנו. כי אנחנו אלה שמבצעים אותן. אפילו מחוברים לפעולות האלה באופן רגשי. מוכנים להגן עליהן. עד הרמה של מלחמה באלו שחושבים אחרת.

רק שכרגע, כשכל הרוחות סוערות, הגיע הזמן לעצור רגע ולחשוב. למרות סערת הרגשות. ובגלל סערת הרגשות. כי בעזרתה, בעלי הסמכות מניעים את ההמונים לעשות. על ידי פחד. על ידי כעס. על ידי חוסר אונים. על ידי רצון לנקום ולעשות דווקא.

ואם מצאת את עצמך בתיאור הזה, זה לא מקרי. ואם ראית אחרים שתקועים בתיאור הזה מהצד השני, זה גם לא מקרי. רק שהגיע הזמן לעצור את זה משני הצדדים. ולא לאפשר לדמויות הסמכות להתסיס ולכוון אותנו האחד נגד השני.

איך להחזיר את השליטה שלנו בחיים שלנו?

כדי להחזיר את השליטה שלנו בחיים שלנו, חשוב שנשאל את עצמנו מספר שאלות. שאלות, שיעזרו לנו להבין טוב יותר האם אנחנו צריכים להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים. או שאולי, כדאי שנעצור רגע כדי להבין מה באמת בא לנו לעשות. ואלה השאלות:

1. עד כמה אני חווה עומס רגשי כרגע? – וזה לא משנה אם זה חיובי או שלילי. אלא עד כמה התחושה היא חזקה. ויש לזה סיבה. עומס רגשי מעפיל על היכולת שלנו לחשוב בצורה הגיונית. בין אם זה מתוך תחושה חיובית חזקה או שלילית חזקה.

2. האם התחושה קשורה למשהו שקשור אליי ישירות וביכולתי לשנות? – כשאני אומר "ישירות אלינו", אני מתכוון למשהו שקרה לנו באופן אישי. לא על משהו שיכול להיות קשור למשהו שעשוי להשפיע עלינו אם משהו אחר יקרה בהמשך. ישירות אלינו.

3. האם התחושה הזו מובילה אותי לעשות משהו שישפר את המצב שלי באופן ישיר? – שוב, גם פה. השאלה היא לא אם הפעולה תשפיע באופן עקיף ותגרום למישהו אולי לעשות משהו. האם היא משפרת את המצב שלנו באופן ישיר?

4. מה יהיו ההשלכות הישירות של המעשים שלי? – אני יודע מה סיפרו לנו. אם לא היה הסבר טוב, לא היינו עושים את זה. רק שהשאלה היא עד כמה הפעולה שלנו באמת משנה. ומה עשויות להיות ההשלכות שלה על הסביבה הקרובה שלנו? לא העקיפות. הישירות.

5. מה יהיו ההשלכות הישירות של אי העשייה שלה? – יש הרבה הסברים של מה שיקרה או לא אם לא נעשה. רק ששוב, השאלה היא מה באמת יקרה לנו. באופן ישיר. ולפעמים, התשובה האמיתית היא שכלום. אנחנו פשוט לא נעשה את מה שאמרו לנו.

אם העומס הרגשי שלנו הוא גדול ולא קשור למשהו שאנחנו יכולים לעשות באופן ישיר, זה אמור להדליק נורה אדומה. אם ההשלכות הישירות של המעשים שלנו, עשויות לפגוע בנו, במשפחה שלנו, במערכות היחסים שלנו או ברכוש שלנו, זו עוד נורה אדומה.

אם אי העשייה של הדבר לא תגרום לכלום, זו נורה ענקית. סתם מהלך שנועד לבסס סמכות. ואם אי עשייתו של הדבר תפנה לנו זמן לעשות משהו שבאמת יכול לעזור לנו, אולי זה הזמן שנתחיל יותר לפעול עבורנו, מאשר לציית לאלו שרוצים להניע אותנו לעשות כרצונם.

המשך שבוע מעולה וחג שמח,
ליאור