היי לכולם,
בזמן האחרון, רבים מכם שולחים לי שאלות הנוגעות לקבלה למקום עבודה חדש. עכשיו, כשעונת החגים נגמרת ועונת ציד מקומות העבודה מתחילה, רציתי לתת לכם טיפ קטן-גדול שיוכל לעזור לכם ולא תוכלו לקבל בשום מקום אחר:
על זיוף ואנשי מקצוע
דמיינו לעצמכם שתי סיטואציות שונות –
בראשונה , אתם מעוניינים להתקבל למקום עבודה הדורש בתנאי הקבלה שלו בדיקה גרפולוגית (האמורה בעזרת פענוח כתב היד להסיק על תכונותיכם) ומסתכלים על הדף הלבן. אתם יודעים פחות או יותר איך אמור לכתוב אדם עם ביטחון עצמי, איך האות ל' אמורה להראות ואיך האות ע' ועדיין מהססים לעשות זאת מפחד שהגרפולוג, הבודק את כתב ידכם, יוכל לזהות כי ניסיתם לזייף תכונות שאין לכם.
בשנייה , אתם נמצאים בראיון אישי מול אדם, המסוגל להעריך לפי שקלול בין השיחה עצמה לבין ניתוח שפת הגוף שלכם, אם אתם מתאימים לתפקיד או לא. גם פה קיבלתם עצות מפה ומשם כיצד לזייף תנוחת ישיבה המשדרת ביטחון ורוגע וכיצד להניע את הידיים שלכם בזמן שאתם מדברים, איך ללחוץ את היד וכן הלאה. האם לדעתכם הטריקים הללו יצליחו לעבדו עליו?
ישנם אנשים רבים כיום הבטוחים כי הם אלה שידפקו את המערכת. כמובן שהם שוכחים שבמקרה איש המקצוע שיפענח את כתב היד שלהם או יראיין אותם הוא אכן איש מקצוע. ובניגוד לתפישה הרווחת כיום בישראל הטוענת כי אפשר לתחמן כל אחד, קל לשכוח כי אותם אנשי מקצוע רואים ושומעים תחמנים על בסיס יומי ולכן כבר נהיו רגישים עד כדי כך שהם יכולים כמעט להריח אותם.
מתוך אלפי מחקרים שנעשו על שפת גוף גילו כי כאשר אדם מנסה לזייף את שפת הגוף שלו הוא נכשל. תחשבו על זה, זה הגיוני – לשאוף לשלוט על כל כך הרבה שרירים, על תנוחת הגוף, על זוויות הידיים, הרגליים, הראש והבעות הפנים… זה יותר ממה שאנחנו מסוגלים לעשות בו זמנית (למען הדיוק אנו מסוגלים בצורה מודעת להתעסק עם 5 עד 9 פריטים בו זמנית בלבד).
כאשר אתם מנסים לזייף כל פרט שהוא בתקשורת הבלתי מילולית שלכם (בין אם זה טון הקול, שפת גוף, כתב יד וכן הלאה), בדיוק בגלל שאינכם יכולים לשלוט בכל הפרטים הכי קטנים בו זמנית, תחול תופעה מעניינת בשם דליפה תת הכרתית (Non Verbal Leakage) – באיזה שהוא מקום בגוף שלכם, תפלט תנועה או עווית לא רצונית שתסגיר את העובדה שאתם מנסים לרמות. זה עשוי להתבטא לדוגמא בקפיצות קטנות של הרגל, בעוויות פנים לא רצוניות, בגירוד חוזר בצוואר ובפנים או אפילו בצורת האותיות שאתם כותבים. אנשים (ועל אחת כמה וכמה אנשי מקצוע) קולטים את הסימנים הללו, ולו רק בצורה תת הכרתית והאינטואיציה צועקת דבר אחד מאוד ברור – זהירות, משהו פה לא מתאים, יש משהו מוזר בהתנהגות של האדם שמולכם.
אז איך עוקפים מבלי לאותת?
ב- NLP אנו עוסקים רבות בנושא של מצבי תודעה. אם אתם זוכרים, כבר דיברנו על מצבים באחד הפוסטים הקודמים ולכן רק ארצה להזכיר כי לכל מצב תודעה יש את הדרך שבה אנחנו נכנסים אליו (דפוס חשיבה מסוים), את התחושה הפנימית שלו (מה שאנחנו מרגישים בפנים כשאנחנו בתוכו) ואת הפיזיולוגיה שלו (כמו למשל יציבה, תנוחת ראש, הנחת ידיים, הבעות פנים).
ברוב שיטות האבחון (וביניהן גרפולוגיה ו"קריאת" שפת גוף) ניתן לבדוק אך ורק את המצב התודעתי שבו אנחנו נמצאים ברגע נתון, מה שאומר, שאם נוכל להיכנס לאותו מצב תודעתי שאנחנו מעוניין לשדר, שפת הגוף שלנו תתאים מעצמה. אם נעשה את השינוי בדרך הזו, לא נאלץ לשלוט על כל מרכיב ומרכיב אלא רק על "מרכיב העל" שלנו – המצב התודעתי שלנו.
איך משנים את המצב?
בפוסט אחר שלנו סיפרתי לכם כיצד לעבור בין תחושות שונות וליצור עוגן, שהוא מעין טריגר שמפעיל את המצב התודעתי. אם תיקחו את מה שאתם יודעים עד עכשיו על מצבי תודעה ותחברו אותו למה שלמדתם על עוגנים תראו משהו מדהים – אתם יכולים להפגין איזו תכונה שרק תרצו במהירות הבזק!
לאחר שתיצרו לעצמכם את העוגן הרצוי (לפי ההוראות שנמצאות בפוסט ההוא), בעזרתו אתם שולפים את אותה התחושה שאתם רוצים כל כך להפגין ובדקתם כי הוא אכן עובד, דעו כי כבר עשיתם את רוב הדרך.
בעתיד, עוד לפני שהתחלתם לכתוב את הטקסט להערכה הגרפולוגית, הכניסו את עצמכם למצב רגוע ונינוח שבו אתם מרגישים מלאי ביטחון (בעזרת העוגן כמובן) ורק אז כתבו אותו. שימו לב לאחר העשייה עד כמה הכתב משדר גם לכם, שאינכם גרפולוגים, את העוצמה והביטחון אותם הרגשתם במהלך הכתיבה.
ולאחר מכן, עוד לפני שנכנסתם אל הראיון עצמו, הכניסו את עצמכם לתוך אותו מצב, תוך שימוש באותו עוגן ותנו לתחושה להציף אתכם בזמן שאתם מתראיינים. גם אם התחושה טיפה תרד במהלך הראיון, תמיד תוכלו שוב ללחוץ על העוגן ולשלוף אותה.
עד כאן לבינתיים
ליאור
