היי לכולם,
כשמדברים על אנשי אשכולות, אותם אנשים שחלשו על תחומים רבים בו זמנית ונחשבו לפורצי דרך, אחד תמיד עולה לראש בצורה אוטומטית – ליאונרדו דה וינצ'י.
אחרי הכול, זה לא ממש מפתיע. ליאונרדו (ולמי שחושב שמדובר בצב נינג'ה שישתמש קצת בגוגל בכדי לגלות מיהו האדם המדהים הזה) היה צייר, פסל, מתמטיקאי, מהנדס, אדריכל, מוזיקאי, מדען וממציא פורץ דרך במיוחד.
העובדה שהוא חי וגדל במאה ה-15 ושהוא לא עבר הכשרה רשמית, לא מנעה ממנו להמציא המצאות שהשכלנו לפתח רק במאתיים השנים האחרונות ומשתמשים בהן כיום כמו מטוסים, הליקופטרים, מצנחים, גלשנים, טכניקות שימוש באור בציור היוצרות עומק במרחב, טנקים, צוללות, ועוד רבות ונוספות.
ויני וי דה וינצ'י
בואו נעשה למספר שורות הפסקה בנוגע לליאונרדו מיודעינו ונתמקד בנושא מרתק כשלעצמו – יצירתיות. ליאונרדו הרי לימד את עצמו את רוב התחומים שהזכרתי (חוץ מציור ופיסול אותם למד כשהתלמד אצל אנדריאה דל ורוקיו שבאותה תקופה היה אמן מאוד מפורסם בפירנצה) ואיכשהו הצליח להמציא דברים שאחרים, בכלל לא היו מוכנים לקבל. ליאונרדו פשוט הקדים את זמנו.
ה-NLP פותח כמודל במהלך שנות השבעים של המאה הנוכחית כאמצעי ללמידת אנשים שהם מבצעי-על, אנשים שמגיעים להישגים יוצאי דופן בתחומם, וללימוד הדרך שבה הם עושים (פיזית ומנטאלית) את מה שהם עושים כל כך טוב.
באותה תקופה שבה ה-NLP התפתח, הפסיכואנליזה הייתה הגישה השלטת בעולם הפסיכולוגיה והיה נדמה כאילו כל אדם שחווה טראומה היה צריך לחוות אותה שוב ושוב מתוך תקווה כי מתוך הבנה טובה יותר של מה שקרה, הוא ישתחרר מהטראומה וימשיך לתפקד כשהיה לפני כן.
ברמת העיקרון, הרעיון היה לא רע, רק שבינינו, ההבנה כי זה שאנו פוחדים ממשהו ושזה לא הגיוני לבדה, לא עוזרת לנו לפחד מכך פחות. יצא לי לעבוד עם בחורים שפחדו לגשת לבחורות וידעו כי הן לא ינשכו אותם או יפגעו בהם בצורה פיזית כלשהי.
יצא לי לעבוד עם אנשים שהיו אמורים לעמוד לפני קהל וקפאו רק מעצם המחשבה שהם עומדים להרצות וגם הם ידעו כי אין בכך ולו שביב של הגיון. יצא לי גם לעבוד עם אנשים מעשנים שידעו כי העישון מזיק להם ולמרות שהם ידעו כי אין בכך הגיון, הם יעדיפו לעשן מאשר להקטין את הסיכוי שלהם לזכות בסרטן הריאה.
אז רק לדעת ולהבין לא ממש עוזר. זהו רק החלק הראשון של העבודה, כמו שיודעים היום גם בתחום הפסיכולוגיה. מתוך חוסר היכולת הזו של הפסיכואנליזה להתמודד עם הבעיות ה"לא לוגיות" ובעקבות עוד כמה סוגיות אתיות נוצר לו זרם בשם תנועת הפוטנציאל האנושי, שכלל אנשים כמו אברהם מאסלו וויקטור פרנקל שהאמינו כי בני אדם הם לא מקולקלים אלא כי יש לנו את כל הכלים והמשאבים הדרושים להצלחה וכל מה שעלינו לעשות (לבד או עם אדם שהוכשר לכך) הוא לכוונן את אותם משאבים כך שיפעלו במקום הנכון ובזמן הנכון.
קמו להם שני אנשים, סטודנט למחשבים ומרצה לבלשנות ויצרו מודל שאפשר להם ללמוד איך אנשים מעולם הטיפול, שלקוחות היו נכנסים אליהם לחדר ותוך תקופה קצרה יוצאים משם בריאים ומחייכים, עושים את מה שהם עושים.
הם ישבו עם אנשים, בהתחלה עם אנשי הטיפול המדהימים ביותר ולאחר מכן עם ספורטאים יוצאי דופן, מנהלים מצליחים, מנהיגים ממגנטים ועוד מגוון שלם של מבצעי-על, ויצרו סידרה של עבודות שמטרתן הייתה ללמד אנשים איך לבצע ולהגיע להישגים דומים.
סו וואטס דה גרייט דילטס?
אחד מאותם אנשים שנרתמו למשימה, כאחד ממשיכי דרכם של מפתחי ה-NLP, היה בחור צעיר בשום רוברט דילטס שהחליט לעשות מעשה יוצא דופן. הוא לקח חומרים ישנים שקיימים, כולל ראיונות עם אנשים שחלקם כבר אינם בחיים ויצר מתוך ניתוח הטקסטים מודלים של מצוינות. אחד מאותם האנשים היה ליאונרדו דה וינצ'י.
אני לא מתכוון לחסוך לכם את ההנאה שבקריאת הספרים שכתב או בצפיית הסדנאות שצילם שבהם הוא סיכם את גאוניותם של אותם אנשים (כמו Strategies of a genius) אך רציתי לגעת בנקודה מעניינת – דה וינצ'י פיתח את כל ההמצאות שלו וכל התובנות שלו מתוך התבוננות סקרנית בכל מה שקורה סביבו.
הוא יכול היה לראות ציפור עפה ובמקום להתעלם ממנה, סיקרן אותו לדעת איך בדיוק היא עפה ומהם העקרונות שפועלים בכדי שהיא תעוף. הוא יכול היה לבהות בזחל בסקרנות תהומית בכדי להבין איך הוא נע ללא רגליים.
כל דבר היה למעשה אנלוגיה עבורו לעשיית משהו שבני אדם עוד לא מסוגלים לעשות, ודרך הבנת העיקרון בטבע, הוא הלך ותכנן אמצעי שבעזרתו בני אדם יעשו את אותו הדבר.
אז בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם נתקלים בבעיה שאתם לא מצליחים למצוא לה פתרון, חפשו לכך הקבלה בעולם החי או הצומח.
אל תתביישו לצאת וליהנות מטיול קצר בטבע שם תוכלו ללמוד איך ה"מקבילים" לנו עושים את זה. אחרי הכול, אם למדנו מהם כל כך הרבה עד עכשיו דרך אנשים כמו לאונרדו, למה שאנחנו לא נצליח?
להתראות בקרוב,
ליאור
