בפעם הקודמת, הסברתי איך לעשות נטוורקינג נכון ולהתחבר עם אנשים מצליחים באירועים חברתיים. היום נענה על שאלה בנושא שפת גוף שהעלה אלירן: לימדו אותי באיזה קורס בעבודה שחייבים לשמור כל הזמן על קשר עין אבל זה מרגיש לי מוזר. באמת חייבים?
לשחות בים של מידע
היום, כולם מומחי שפת גוף. עברו פעם איזה קורס ולפעמים אפילו הסתפקו בלראות סרטון או לקרוא ספר על הנושא לפני שנתנו עצות. או יותר גרוע מזה, העבירו קורסים. זה לא חדש. הרי כולם מומחים היום בעידן "מומחי הערך". בערך. באינטרנט אין סלקציה או תו תקן.
לא כל העצות נולדו שוות. ולפעמים, דווקא מתוך שימוש של עשורים בכלים האלה, לומדים לדייק את הטיפים והכלים שכולם מדקלמים. זו בדיוק הסיבה שחשוב לי לכתוב את המאמר הזה, אפילו אם אני כבר לא מעביר הכשרות.
אני לא אומר שלא לסמוך על מידע באינטרנט. הרי המאמר הזה הוא מידע באינטרנט. רק שכשיש כל כך הרבה מידע זמין, צריך לקרוא הכל (גם את התכנים שלי) עם "קורטוב מלח". להשתמש בהיגיון הבריא לפני היישום. וגם זה לא מספיק.
כדאי לבדוק מי הכותב. על סמך מה הוא כותב. ולבדוק את הכלים במצבים שהם לא "לחיות או לחדול". בוא נגיד את זה ככה, לא הייתי רץ ליישם טיפ שקראתי על שפת גוף במשא ומתן לפני ראיון עבודה קריטי. עדיף לתרגל דברים כאלה לפני ולוודא שלא שורפים הזדמנויות סתם.
למה מי אני שאכתוב על שפת גוף?
במשך 20 השנים האחרונות, היה חשוב לי לא רק ללמד אלא גם ליישם את הידע שלי בחוץ. בעיקר בסיטואציות עסקיות. במקביל להעברת ההכשרות עסקתי בסחר בין לאומי, מנכ"לתי חברת דיגיטל קטנה והקמתי מיזמים. נפלתי והצלחתי. וכל הזמן יישמתי את הידע שלי.
לצערי, יישום הכלים חשף שחלק מהידע שלמדתי היה לא יעיל. חלק, היה יעיל רק בסיטואציות אימוניות שבהן מראש הייתי בעמדת הובלה. וחלק, הוכיח את עצמו חד משמעית. הניב תוצאות שלא הייתי משיג אחרת. זו חלק מהמשמעות של "ידע זה כוח". ידע שמיושם ביעילות הוא כוח.
יישום הידע והכלים עזרו לי להחליט מה ללמד ומה לא. אין טעם ללמד משהו שלא מניב תוצאות. לצרף הסתייגויות לכל דבר שלימדתי. לענות תשובות ששאלו אנשים מתוך הניסיון הפרקטי שלהם. וכמובן, לתת דגשים מתוך הניסיון בשטח שיניבו תוצאות טובות יותר.
רק שגם פה, אלה המילים שלי. והייתי שמח שתבדקו את הטיפים שלי. אל תאמינו לי אוטומטית. זה לא חכם. אל תאמינו לאף אחד אוטומטית. תמיד תבדקו. ועכשיו לתכל'ס, למרות שההקדמה הייתה חשובה. אלו 5 הטעויות שרוב האנשים עושים בקשר לקשר עין:
טעות קשר עין 1: מבט רציף בכל מחיר
נתחיל מהבסיס של העניין. יש איזו שהיא הנחה שאם אנשים מסתדרים טוב, אז בשיחות שביניהם יש קשר עין. המון. וזה לא שזה לא קורה. או ששמירה עליו לא יוצרת תחושה חיובית. רק שיש בזה 3 הסתייגויות ראשיות.
ההסתייגות הראשונה קשורה למידת הקירבה בין שני האנשים. כשיושבים עם זר, לפני שנוצרת כימיה וזרימה, מוזר לשמור על קשר עין. על אחת כמה לנסות לשמור על קשר עין רציף. זה יכול להרגיש כמו פלישה אינטימית. ולפעמים כמו כפיה של דומיננטיות.
ההסתייגות השנייה קשורה לרמת הכימיה בשיחה הנוכחית. יכול להיות שלרוב השיחה זורמת ויש קשר עין. רק שזה לא קורה אוטומטית בכל שיחה כי "בדרך כלל יש כימיה". יכול להיות שאחד מוסח. או שלשני אין מצב רוח. וזה בסדר גמור אם המבטים לא מצטלבים. לא חייבים בכל מחיר.
ההסתייגות השלישית קשורה לרציפות המבט. קשר עין הוא משהו מאוד אינטנסיבי. אפילו אם יודעים איך לשמור על קשר עין. ואם שומרים על קשר עין בצורה רציפה מדי, זה מרגיש קצת חונק. כאילו שמישהו נכנס קצת יותר מדי ל"נשמה" שלנו.
מה אני ממליץ לעשות? לא רק לשמור על קשר העין אלא ממש להסתכל. איך הם מגיבים? זזים בחוסר נוחות? המבט שלהם בורח? אם כן, זה בסדר "לשחרר אותם" מהמבט ולהתמקד יותר בכימיה. כשתהיה כימיה והשיחה תשתחרר ותזרום, תשקיעו יותר בקשר העין.
טעות קשר עין 2: לשמור על קשר עין בתנועה עם אדם שמתקרב
כשחיות בטבע רוצות להפגין דומיננטיות, הן עושות כל מני דברים. חלקן הולכות זקופות ומתוחות ככל האפשר. חלקן מרימות סנטר וחושפות שיניים. ומה משותף לרובן? מלחמות מבטים. הן נועצות מבטים באחרות תוך כדי צעידה דומיננטית עד שהאחרים משפילים מבט.
אצל בני האדם זה בדיוק אותו הדבר. אדם שהולך זקוף, מהיר ומתוח ומישיר מבט לאנשים שהולכים מולו יגרום לרובם להשפיל מבט. גם אם הוא מחייך. זה קצת נותן תחושה כמו משאית שעומדת להיכנס בך וכדאי לזוז לה מהדרך. אפילו אם הכוונה היא טובה.
שלא תטעו, זה מפגין ביטחון. המון ביטחון. רק שהביטחון הזה עשוי להתפרש בצורה אלימה. הסתערותית אפילו. מהסוג שלא מושך אחרים ליצור אתו קשר. אולי להעריץ מרחוק. ולתקשורת הבין אישית, זה גרוע מאוד.
מה אני ממליץ לעשות? בזמן הליכה, אם אדם הולך לצידנו ומדבר אתנו, אין בעיה להגניב מדי פעם מבט אליו כחלק מהשיחה. רק שאם אדם הולך מולנו, אין בעיה להישיר מבט ולחייך למשך מספר שניות. בוודאי שלא אם אנחנו הולכים ישר אליו. ואז לשבור את קשר העין.
אם החיוך הוא טבעי, שבירת קשר העין תיצור אווירה נינוחה יותר. ואז נוכל לחדש את קשר העין. פשוט לא להיראות כאילו שאנחנו מסתכלים דרכם ומסתערים.
טעות קשר עין 3: לבהות
עבור הרבה אנשים, שמירה ממושכת על קשר העין היא עניין טכני. זה לא "הטבעי" שלהם. וזה לא רע. הם אולי "מזייפים" נקודתית, רק שהם לומדים כישור חברתי נדרש. כמו מילים בשפה חדשה. רק שהבעיה מתחילה בדיוק בנקודה הזו. כשקשר העין הוא "טכני".
כשקשר עין "טכני" אורך יותר מדי זמן, המבט נוטה להתפזר. ואז, מה שהתחיל כקשר עין הופך ל"לבהות". על פניו, זה אותו הדבר. מעשית, זה מורגש. גם אם אנחנו מהנהנים בזמנים הנכונים. תת המודע של האדם שמולנו יודע לזהות את ההבדל בין המבטים.
מה אני ממליץ לעשות? כמו שכתבתי קודם, אפשר לשמור על קשר העין לפרקי זמן קצרים יותר. גם אם לא נסתכל בעיניים לאדם שמולנו כל הזמן זה לא נורא. החוכמה היא לא להיראות כאילו שאנחנו כל הזמן מתחמקים מהמבט של האדם שמולנו, כי גם זה לא טוב.
הדרך הכי טובה לעשות את זה אגב, היא להשתמש בנושא צפייה משותף. להפנות את תשומת לבם למשהו ששניכם יכולים להסתכל עליו ביחד ויכול להיות חלק מהשיחה. בצורה הזו, אנחנו משחררים את קשר העין לפרקי זמן ארוכים יותר ועדיין, מעמיקים את השיחה.
זה הדבר שהכי חשוב להבין בנוגע לשפת גוף ככלל ולקשר עין בפרט – אם טכניקה מסיחה אותנו מהשיחה, היא מיותרת. עדיף להתמקד בשימור והעמקת השיחה מאשר בשמירה על "כיוון מבט" או "יציבה". כי אם השיחה נגמרת בגלל חוסר הקשבה, אין משמעות לכל השאר.
