למה לא מגיבים לדברים שכתבת בפייסבוק? (ואיך לגרום להם להגיב באופן מיידי)

היי,

בפעם הקודמת, הסברתי אילו 3 התאמות העסק שלנו חייב לעבור כדי למכור יותר. היום נענה על שאלתה של מעין, קוראת חדשה יחסית בבלוג ה-NLP שלנו: איך אפשר לגרום לפוסטים שלי בפייסבוק לקבל הרבה יותר תגובות?

למה שבכלל נרצה לקבל יותר תגובות ולייקים?

הכי כיף בעולם כשמגיבים לנו. שאוהבים דברים שאנחנו כותבים. אני לא מתכוון להכחיש את זה בכלל. גם אני. זה סימן מהאנשים שעבורם כתבנו, שבאמת יצרנו עבורם ערך. רק שלא כל דבר שאנחנו כותבים מרגיש לנו כאילו שנתנו בו ערך.

רק שזה לא מדויק. גם לפוסטים הכי "סתמיים" בפייסבוק, אנשים יפרגנו. יגיבו. יעשו לייק ואפילו שיתוף. כי גם שעשוע הוא ערך. ולפעמים זה קצת מתסכל לראות אחרים שמפרגנים להם מאוד בזמן שלנו פחות. זה לא הופך אותנו לשטחיים. אלא לבני אדם.

אנחנו כבני אדם מאוד חברתיים. לא בהכרח חברותיים. רק שאנחנו שואפים להיות תמיד חלק מאיזו שהיא קבוצה. להשתייך. להרגיש שמה שאנחנו עושים הוא בסדר, כי יש עוד שדומים לנו. ולכן, הרצון לקבל הכרה מאחרים (גם אם זה סתם לייק) הוא תקין והגיוני.

זה מה שהופך את כל העניין למתסכל. כשמישהו עושה משהו שגם אנחנו עושים. ומקבל על זה הכרה. ואנחנו לא. זה מתסכל. כי זה מחזיר אותנו לימים של בית ספר. ימים של "מגניבים" ושל "לא מגניבים". של אלה שתמיד במרכז העניינים. ושל אלה שתמיד היו רק "חלק מקבוצה".

מה גורם לאנשים לא להגיב לנו?

יש הרבה דברים שצריך לדעת על רשתות חברתיות. הראשון, הוא שלאנשים יש שם הרבה "חברים". ובגלל שיש להם שם הרבה חברים, הם לא יכולים לראות אותנו כל הזמן. וזה, אם נשים בצד את העובדה שאלו שייראו אותנו, הם אלה שיש לנו הכי הרבה אינטראקציה איתם.

בוא נניח שכל אלה כבר מובנים לנו. ואם לא, כדאי שנתחיל להגיב יותר על פוסטים של אחרים. זה יגרום לאנשים לראות את הפוסטים שלנו יותר. רק שגם אז, זה לא מבטיח שהם יגיבו. יש פוסטים שאנחנו קוראים אותם באופן מרפרף או סתם מתעלמים מהם.

למה זה קורה? כי אנחנו מוצפים בהמון מידע. והמוח שלנו רוצה לסנן את העומס הזה. לכן, אנחנו צריכים לדעת איך "לחדור" את הסינון הזה. לגרום להם לרצות לעצור רגע. ולקרוא את מה שיש לנו להגיד. ואם זה כתוב בצורה שבאמת מניעה אנשים להגיב… זכית בכל הקופה.

רק שיש דברים קטנים שיכולים לעשות פה שינוי גדול. עניינים של ניסוח. בחירת מילים. כאלה שיכולים להפוך פוסט למנוע תגובות ולייקים. ולפעמים אפילו למנוע שמביא אלינו לקוחות פוטנציאליים. אז איך עושים את זה?

המילה שעושה את כל השינוי

השימוש במילים הנכונות יכול לגרום לנו לעצור ולהגיב אחרת. רגשית. חושית. הגיונית. ולכן, עלינו להשתמש במילים הנכונות כדי לעורר את האדם שמולנו. להביא אותו לרצות להגיב. או לפחות להמשיך לקרוא אחרי השורה הראשונה.

זו הסיבה שהשורה הראשונה היא מאוד קריטית. ואם נשלב את הביטויים הבאים בתוכה (לא את כולם, אפשר רק אחד או 2 בכל פעם), הם יגרמו לאנשים לעצור ולקרוא. בהמשך, ניתן להשתמש בהם כדי לתבל גם את שאר מה שכתבנו. זה רק יעזור.

אלו הם סוגי הביטויים שבהם נרצה להשתמש:

מילים שמביעות שימוש בחושים

לפעמים, אנחנו מתנסחים בצורה מאוד עניינית. כמו המשפט האחרון. מאוד מסודר. מאוד נכון. ומשום מה, הוא מרגיש לנו פרווה. למה? כי הוא לא גורם לנו לדמיין משהו. ובגלל שהוא לא גורם לנו לדמיין משהו, קשה לנו מאוד להתחבר אליו.

למה זה קורה? כשאנחנו רוצים לתת למשהו משמעות, אנחנו בוחנים אותו ב-2 רמות. הראשונה, היא עניינית. כזו שאמורה להבין על מה מדובר. רק שמיד לאחר מכן, אנחנו רוצים להבין איך זה קשור אלינו. או לבדוק איך זה אמור להרגיש דרך העולם הפנימי שלנו.

כמו לדוגמה, מוות של אדם מפורסם. אם הוא לא קשור אלינו משפחתית, אנחנו לא אמורים להרגיש כלפיו דבר. רק שכדי שנוכל להבין מה המשמעות של מותו, אנחנו חושבים על הדבר שהוא מסמל לנו. ולפעמים, מה זה היה אומר אם אחד מבני משפחתנו היה נפטר.

עצם היכולת להזדהות ולחוות משהו באופן חושי, מאפשרת לנו להיסחף לתוכו. להתרגש. כמו סרט שדמיינו את עצמנו בתוכו. או שיר שריגש אותנו. ולפעמים, אפילו מגע חברי. וכל אלה, יכולים לגרום לנו להזדהות ולהתחבר. אפילו אם הם רק כתובים.

לכן, נשלב מילים ממגוון חושים, כדי להפוך את מה שכתבנו למעניין. כמו לדבר על איך משהו נראה. איך משהו נשמע. איך משהו מרגיש. או מריח. או טעים. ואם יש גם תמונה שעוזרת להמחיש את זה… על אחת כמה וכמה. (רמז, השתמשתי בזה בעצמי בפסקה הקודמת).

מילים חזקות שמעוררות רגש

אנשים לפעמים נרתעים מאנשים שהם מאוד דרמטיים. אלה שעבורם הכל הוא קרייסיס או סוף העולם. זה מובן לגמרי. רק שכמו כל תבלין טוב, יותר מדי יכול להיות מגעיל. והכמות הנכונה, תגרום לאדם להיות מאושר עד דמעות.

ב-2 המשפטים הקודמים השתמשתי בעיקרון הזה בדיוק. ולא סתם. אם משהו לא גורם לנו להרגיש משהו, הוא פשוט משעמם אותנו. וכשמשהו משעמם אותנו, הוא לא גורם לנו לקרוא עוד ממנו. וגם ההיפך הוא הנכון. אם משהו מרתק אותנו… הנקודה הובנה.

לכן, נרצה לבחור בגרסאות קצת יותר קיצוניות של מה שנרצה להגיד. מבלי להגזים. איפה שהוא באמצע. כמו למשל, במקום להגיד "לא מעניין" אמרתי "משעמם". אפשר לקחת את זה אפילו ל"משעמם עד מוות". הרעיון הוא להיעצר רגע לפני שנכתוב "נוראי". כי זה כבר מוגזם.

מילים שמתפקדות כאנלוגיות

אנלוגיות הן אחד הכלים שאני הכי ממליץ עליו בקורס ה-NLP. במהותן, הן השוואות כמו "ברור כשמש". או להגיד שמשהו שלא צריך להגזים אתו הוא "תבלין". ואנלוגיות הן כלי שימושי בארגז הכלים של כל כותב. כי אנלוגיות מעוררות אותנו לחשוב. ולו רק כדי להבין. ומכאן סוד כוחן.

לפעמים, אנחנו לא רוצים להגיד משהו בצורה ישירה. או לא יודעים להסביר אותו. וכאן זה בדיוק המקום שבו האנלוגיות מככבות. הן מעבירות את המסר מבלי להגיד אותו בצורה מפורשת. ודווקא היותן עקיפות, גורמת להן להרגיש הרבה יותר אמינות.

לכן, כשנרצה להביע רעיון מסוים נוכל לשתול בו אנלוגיה או שתיים. כמו השימוש במילה "לשתול". הרי הרעיון הוא לא צמח. רק שהמסר הוא להכניס משהו עמוק, שלא ייצא כל כך בקלות. ובדיוק כמו ששותלים צמח, "נשתול" את הרעיון.

יש רק הסתייגות אחת כשמשתמשים באנלוגיה – לא להסביר למה התכוונו מיד לאחריה. לאפשר למוח לרגע לחשוב על זה. לפרש את זה לבד. והמסר יגיע ברגע. כל עוד הדימוי מותאם פחות או יותר לאדם שמולנו. אחרי הכל, דימוי שלא מתחבר אליו בכלל לא יעבוד עליו.

משפטים שמביעים סיפור חסר

פה זה נהיה קצת טריקי. כי זה דורש מאתנו לעצור רגע ולתכנן משהו. משהו, שרובנו לא רגיל לעשות. את כל השאר אגב, אנחנו עושים מבלי להתכוון לפעמים. רק שכשאנחנו עושים את זה בכוונה, זה גורם לתוצאות אחרות לגמרי.

משפטים שמביעים סיפור חסר הם משפטים שגורמים לנו להבין שמשהו חסר בסיפור שלנו. ובכך, הם מגרדים את הדמיון שלנו. מחביאים מאחוריהם סיפור שלם. מעוררים אותנו להשלים אותו בדמיוננו. ומכאן כוחם. עכשיו נשאלת השאלה: איך נגרום לאדם אחר לדמיין את הסיפור?

מאוד פשוט: נחשוב מה קרה אחר כך. ונכתוב ישר את זה. כמו למשל, אם ארצה לספר על אדם שמתגעגע לילדים שלו, לא ארצה להתחיל ישר מזה. במקום זה אחשוב מה זה גורם לו? מה זה גורם לו לעשות? איך זה גורם לו להרגיש?

במקרה שכזה, אוכל לבחור ב"הוא ספר כל דקה עד הפגישה עם ילדיו". או ב"רק דבר אחד יכול להרגיע את כאב הגעגוע שלו, הדקות שעברו". או ב"סיגריה אחת נכבתה ואחת החליפה אותה, והוא לא באמת היה זקוק להן, פשוט הזמן פחות כאב איתן כשחיכה לילדיו".

כל אחד מהמשפטים האלה, יגרמו לנו לדמיין אותם. ולא רק אותם. אלא מה היה קצת קודם. ועל מה זה משפיע. ובכך, יצרנו מעין "פצצות מצרר". קבצים מכווצים שמכילים בתוכם רעיון מורכב בהרבה שמגרה את הדמיון ואת הבעלים שלו להמשיך לקרוא עוד.

שאלות דעה

זה דווקא כלי שמשתמשים בו לא מעט כיום. אנשים שואלים אחרים מה דעתם על משהו. או מה עולה להם בראש כשהם חושבים על משהו. ולמרות שרוב האנשים היו מנפנפים דבר כזה בציניות, זה מאוד תלוי מי ענה לזה ראשון. כי אם מספיק אנשים עונים, גם אנחנו נרצה.

יש לזה סיבה פשוטה: אנחנו רוצים להישמע. כמו כל השאר. בין אם זו תשובה או התחכמות. בין אם זו סתם דעה או משהו מנומק. ומכיוון שאנחנו רוצים להישמע, אנחנו מחפשים מקום שבו נוכל להביע את עצמנו. ואיזה מקום טוב יותר ממקום שבו אנחנו נשאלים עליה?

לכן, נוכל לשאול אנשים את דעתם על נושא מסוים במקום לכתוב את דעתנו. את דעתנו אגב (כי גם אנחנו נרצה להישמע), נוכל לכתוב כתגובה. אני לא ממליץ להשתמש בזה המון. רק שמדי פעם, זה בהחלט גורם לאנשים להגיב. וכן, אפשר גם לסיים את דברינו בשאלת דעה.

עכשיו אשמח לשמוע בתגובות שמתחת למאמר: מה דעתך עליו?

שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור

נ.ב. פתחנו את ההרשמה לקורס ההכשרה שלנו ב-NLP שמתחיל ביום שלישי, ה-28 לינואר. מכיוון שמספר מקומות כבר נתפס (והכיתה מכילה מקסימום 16 אנשים) אני ממליץ בחום לשריין את מקומך בתוכו. אם רצית כמובן לבוא ללמוד NLP אצלנו ולא החלטת עדיין מתי.

כדי לקבל את כל המידע על מסלולי הלימוד, ניתן לדבר עכשיו עם קובי, יועץ הלימודים שלנו, במספר הטלפון 03-7445197. הוא ישמח להסביר על הקורס וכמובן, לשריין את מקומך בקורס, כדי לא לפספס את ההזדמנות.