כריזמה: למה אנשים שליליים הם לא כריזמטיים?

בשבוע שעבר, הבאתי מאמר אורח שמכיל טיפ מאוד משמעותי שיגביר את המוטיבציה שלך. היום, נענה על שאלתו של שי, קורא ותיק בבלוג ה-NLP שלנו בנושא פיתוח כריזמה: מה השינוי הכי משמעותי שאדם יכול לעבור כדי להפוך להרבה יותר כריזמטי?

כריזמה היא לא רק שכנוע

כשרוב האנשים חושבים על כריזמה, הם חושבים על שכנוע. וזו לא טעות. כריזמה לרוב היא היכולת לשכנע או להניע כמות גדולה של אנשים. רק שבעוד שטכניקות שכנוע יכולות להיות חלק מהעניין, יש דברים עמוקים יותר שגורמים לנו להתמגנט לאנשים שכאלה.

יש משהו במהות של האדם הכריזמטי שמשכנע עוד לפני שהשתמש בכלי שכנוע אחד. משהו בדרך שבה הוא מגיב לעולם. משהו, שדווקא לא קשור אליו באופן ישיר. אלא לדרך שבה אחרים מרגישים בסביבתו. וכדי להבין את זה, חשוב להבין דבר אחד נוסף.

אנשים אולי אוהבים לדבר על דברים שליליים, רק שהם אוהבים להרגיש תחושות חיוביות. והסיבה שהם נמשכים לאנשים כריזמטיים, קשורה בדיוק לעיקרון הזה. האדם הכריזמטי הוא גשר ביננו לבין האדם שאנחנו רוצים להיות.

דברים שליליים לא גורם לאנשים להגיב יותר?

לפני שנמשיך, אגיד משהו קצת הפוך, רק כדי להסביר. יש משהו מאוד מושך בשליליות. כותרות שליליות גורמות לנו לעצור. נושאי שיחה שליליים משלהבים אותנו להגיב. ועל פניו, אמרתי משהו הפוך לחלוטין לפני רגע.

רק שהשליליות הזו שהתרגלנו אליה, שייכת לרוב למי שאנחנו לא רוצים להיות. היא מנצלת את האינסטינקט ההישרדותי שמחפש משהו שצריך להיזהר ממנו או להילחם בו. וגורמת לנו להגיב בצורה שאולי מרגישה צודקת נקודתית ולא בצורה שאנחנו יודעים שהיינו רוצים להגיב.

המרחק בין מי שאנחנו רוצים להיות לבין מי שאנחנו באמת, הוא המרחב שבו הכריזמה מתקיימת. כי אנחנו רוצים להיות הרבה יותר יעילים, מוצלחים וחברותיים. ויותר מזה, למצות יותר את מי שאנחנו יכולים להיות. במקום סתם להתפתות לריבים מטופשים ולבזבז את הזמן.

איך לפתח כריזמטיות באמצעות אחרים?

חלק מהותי מלהיות אדם כריזמטי הוא להסתכל על אנשים בצורה בונה. לראות את הפוטנציאל שלהם. להאמין בהם באמת. לעודד אותם לעשות. להיות שם בשבילם גם כשלא הולך. לקבל את מצבי הרוח הטובים שלהם כמו את הלא טובים. ולעזור להם לעמוד כשמגיע הזמן.

ולמה זה הופך אותם לכריזמטיים? כי את הביקורת אנחנו כבר מקבלים מהשאר. ובינינו, גם מעצמנו. בחינם. וכשמישהו סמכותי מאמין בנו, זה גורם לנו להרגיש טוב יותר. ולא סתם "טוב יותר" כמו מחמאה סתמית. אלא טוב יותר בנוגע לעצמנו ולמי שאנחנו יכולים להיות.

עכשיו, אני לא מדבר על להזין אנשים באשליות. רק שלפעמים, הנטייה הטבעית לביקורתיות מונעת מאתנו להאמין שאדם מסוגל להגיע להרבה יותר. במיוחד אם זה אדם שאנחנו כבר מכירים וגיבשנו דעה בקשר אליו. וכאן בדיוק נמצא הפספוס. ולשם כך, נועדו הטיפים הבאים:

טיפ כריזמה 1: לגרום להם להבחין בהצלחות קטנות

חינכו אותנו שזה לא מכובד לשמוח מאוד כשאנחנו מצליחים. שלא ניתפש בטעות כשחצנים. או שאנשים "יפתחו עלינו עין". מצד שני, חינכו אותנו להיות מאוד ביקורתיים כלפי טעויות. ואם מישהו טועה, צריך להעביר עליו ביקורת כדי שיבין. במיוחד כשהמישהו הזה הוא אנחנו.

השילוב בין שניהם גורם לרוב האנשים להתעלם מההצלחות שלהם. ובמקביל, לענות את עצמם בנוגע לחוסר ההצלחות שלהם. וזה, גורם להם להרגיש לא מספיק טובים. עכשיו, אם נוסיף לזה גם אנשים שמעבירים עליהם ביקורת… זה לא בדיוק עוזר לבנות ביטחון עצמי.

בגלל זה, חשוב שנפעל אחרת ונעזור להם שלא לקחת כמובן מאליו את ההצלחות שלהם. גם אם הן קטנות בדרך. כי למרות שאולי ינסו להצטנע (כדי שלא להיתפש כשחצנים), זה כן עושה משהו בפנים. כל חיזוק שכזה, מחזק אותם בדרך למי שהם רוצים להיות.

טיפ כריזמה 2: להאמין במי שהם רוצים להיות

יש משהו מאוד מרגיע בשגרה. כשאנחנו יודעים שכל מה שהיה ימשיך לקרות. אפילו אם התוצאות לא טובות. אם זה קבוע, אנחנו יודעים מה לצפות. רק שלפעמים, אדם ירצה לשבור את החוקים. להפוך להרבה יותר ממי שהיה עד עכשיו.

כאן בדרך כלל, הנטייה של החברה סביב היא לגרום לו "לרדת" מהרעיון. לעזוב את ה"שטויות". ולמה? כי הם התרגלו לראות אותו כסוג מאוד מסוים של אדם וקשה להם לדמיין אותו אחרת. ולא פחות מכך, כי אם הוא יצליח, זה אומר משהו על כך שהם לא משפרים את מצבם.

זה בדיוק מקומו של האדם הכריזמטי – הוא מאמין בפוטנציאל של אחרים להיות יותר ממי שהם. למרות שעדיין לא הוכיחו את עצמם. הרי כל שינוי חייב להתחיל ממישהו אחד שמאמין. ואם יש אדם סמכותי שמאמין בהם בנוסף לעצמם, זה מחזק את האמונה באופן משמעותי.

שוב, אני לא אומר כאן ליצור אצל אנשים אשליות שהם אוטוטו יפתחו כוחות על טבעיים. או יהפכו למיליונרים בעוד שבוע, אם מעולם לא הבינו כיצד לסחור או להשקיע. רק שאם אדם אחר עשה משהו, יכול מאוד להיות שגם הם יכולים, בהינתן הזמן וההשקעה.

טיפ כריזמה 3: להיות שם עבורם גם כשהם לא מצליחים

מאוד קל להקטין תחושות שליליות כשאנחנו רואים את עצמנו כגורם חיובי. כמו ילד שנפל ואנחנו אומרים לו שהוא גיבור בגלל שהוא קם וממשיך. ולמה? כי למרות שזה גורם לו שלא להתחיל לבכות, זה גם מלמד אותו שאין מקום לתחושות שליליות בדרך להצלחה.

אין תחושה שלילית שלא עוזרת לנו במשהו. כולל עצב. כולל כעס. כולל הכל. הן עוזרות לנו להתמודד טוב יותר עם אירועים קשים. לפרוק עומס רגשי. והן טבעיות לחלוטין, אחרי שמשהו רע קרה לנו. ונכון שאנחנו רוצים לעזור להם לא להיות עצובים.

רק שאי אפשר להתעלם מתחושה שלילית. וזה בסדר לחוות אותה מעט לפני שנשחרר אותה ונחזור לתפקד. אחרי הכל, כנראה שנחווה תחושות שליליות וחוסר הצלחות בדרך להצלחה. וכמו שחשוב לעודד אנשים, חשוב גם לאפשר להם (לפחות לרגע) להרגיש לא טוב.

לפעמים, מה שאנשים יצטרכו מאתנו הוא שנהיה אוזן וכתף. לפני שנהיה ליד עוזרת. לפעמים, הם רק צריכים שמישהו יהיה איתם רגע. יקשיב. יהיה שם איתם. וזה יעזור לתחושה לעבור יותר מכל מחמאה או עצה. ואז, לעזור להם לחזור לעמוד ולצאת לדרך מחדש.

עכשיו, די להיום. אשמח לשמוע בתגובות שמתחת למאמר: אילו טיפים נוספים עזרו לכם לגרום לאנשים להרגיש בטוחים יותר בעצמם?

שיהיה לך המשך שבוע מעולה,

ליאור