בשבוע שעבר כתבתי מאמר עם 3 טיפים שמשפרים הערכה עצמית באופן מיידי. היום, נענה על שאלה בנושא כישלונות ששאלה יונית: כל הזמן אומרים לי ש"צריך ללמוד מהניסיון" אבל אף אחד לא מסביר איך. מה אני צריכה לעשות כדי ללמוד מהטעויות שלי?
איך ללמוד מניסיון ולא לפחד מכישלונות?
בחברה המודרנית, כישלון נחשב למשהו שצריך להימנע ממנו בכל מחיר. ואם לא להימנע, אז "לנצח" אותו ולהצליח. רק שכדי "לנצח כישלון ולהצליח" צריך ללמוד ממנו. להבין מה לא עבד כמו שצריך כדי לא לחזור עליו. הרי זה כל הרעיון שעומד מאחורי "ללמוד מניסיון".
למידה מניסיון לא מגיעה מעצמה. זה לא שטעינו וזהו, הבנו. היא דורשת מאתנו קודם כל לקבל את העובדה שכישלון הוא תוצאה של עשייה. כזו, שבאינסטינקט ישר מנסים לחפש מי אשם ו"להיכנס" בו על זה. זה בדיוק מה שאסור לעשות.
מציאת אשמים מורידה מאתנו את הצורך ללמוד מניסיון. פשוט הפלנו על מישהו אחר את האחריות. וזה אומר שהיינו בסדר. ואז אפשר להמשיך. עשיית טעויות היא לא חולשה. אפשר להשתדל לבצע כמה שפחות. רק שזה קורה כשזזים קדימה.
הדרך היחידה ללמוד מכישלונות וטעויות היא לחבק אותן. להבין שהן תוצאות של עשייה. ואם נפרק את הדבר שעשינו, נוכל ללמוד לעשות אותו אחרת. ועל ידי זה, לא רק שלא נחזור על הטעות, גם נבין טוב יותר מה אנחנו עושים ונשתפר.
למה שנרצה לחבק כישלונות?
על פניו, זה קצת מוזר להגיד לאנשים לחבק כישלונות. בעיקר כשעד לפני רגע, הטעויות שלנו נראו כמו הדבר הכי נורא בעולם. או לפחות סיבה לכך שמישהו ייענש. רק שיש לזה 3 יתרונות משמעותיים שכדאי שנחשוב עליהם:
יתרון 1 לחיבוק כישלונות: הגדרה מחודשת של כישלון והצלחה
כדי לחבק באמת את הכישלון, עלינו קודם כל להגדיר מחדש את הדרך שבה אנחנו חושבים על הצלחה וכישלון. ההצלחה מוגדרת מתוך ההגעה ליעד שהוגדר מראש. לא על ידי הימנעות מכישלונות. ולמרות שזה אמור להיות ברור מאליו, לרוב אנשים מגיבים בדיוק הפוך.
בדיוק באותה המידה, הכישלון הוא לא נקודת סיום. הוא תוצאה נקודתית. כזו שאם יש לנו יעד שמוגדר מראש, מסמנת לנו שטעינו בדרך ואנחנו צריכים לבצע "חישוב מחדש". כזה שיחזיר אותנו למסלול להגעה ליעד הזה.
אם נאמץ צורת חשיבה שכזו, נהפוך את הטעות להזדמנות ללמידה איך להפוך לגרסה טובה יותר של עצמנו. הרי הכישלון הוא חלק טבעי מהמסע. כל דבר שנעשה יכול להצליח או לא. ואם נעצור בכל פעם שלא נצליח, לא נגיע לעולם ליעד.
יתרון 2 לחיבוק כישלונות: פיתוח עמידות נפשית
בכל פעם שאנחנו מתמודדים עם כישלון ומתאוששים ממנו, אנחנו מחזקים את העמידות הנפשית שלנו. אחרי הכל, צלחנו את זה ועכשיו אנחנו קצת יותר מאמינים ביכולת שלנו להתמודד עם דברים שהחיים זורקים עלינו.
העמידות הזאת שמצטברת בתוכנו היא חלק משמעותי מלהיות אדם בוגר. כזה שמסוגל להתמודד טוב יותר בחיים. גם עם הדברים הטובים וגם עם הדברים שפחות. והיא בתורה, מאפשרת לנו להיות קצת יותר חיוביים וממוקדים במטרות וביעדים שלנו.
זה בדיוק כמו הגוף שלנו. ההצלחות שלנו מחזקות את שרירי הביטחון העצמי שלנו. ההתגברות על המכשולים מחזקת את שלד העמידות הנפשית שלנו. זה שמאפשר לנו לספוג את הזעזועים. והשילוב ביניהם, הוא הדבר שתומך בנו לאורך כל הדרך.
יתרון 3 לחיבוק כישלונות: עידוד יצירתיות וחדשנות
הפחד מכישלון גורם לנו לא לצאת לדרך. ואז להימנע מלקיחת סיכונים בזמן ההתקדמות. רק שכשהפחד גורם לנו לא לקחת סיכון, אנחנו מאבדים גם הניסיונות לעשות דברים שהם "מחוץ לקופסה". אלה שיאפשרו לנו להשיג תוצאות יוצאות דופן.
אי אפשר להיות חדשניים ומאופקים בו זמנית. ודווקא פיתוח היכולת להתאושש, ללמוד ולהמשיך בדרך מפתחת את היצירתיות שלנו. את הנטייה שלנו לחדשנות. לדחוף את גבולות אזור הנוחות ולגלות פתרונות חדשים. אפילו אם הם לא סטנדרטיים.
איך לומדים מניסיון למרות הכישלונות?
במשך שנים, מדברים איתנו על זה שצריך ללמוד מניסיון. רק שלרוב, לא באמת מלמדים אותנו איך לעשות את זה. אז איך נחבק את הכישלונות, נלמד מניסיון ונמשיך בדרך ליעד שלנו? יש יותר משיטה אחת. רק שהשיטה הבאה היא הפשוטה ביותר:
שלב 1: התמודדות רגשית
בזמן אמת, מאוד קשה להסתכל לכישלון בעיניים. בואו נדבר דוגרי. אף אחד לא נהנה ממנו. גם לא הפייטרים הגדולים ביותר. זה מכעיס, זה מאכזב וזה מעציב. וככל שיותר בנינו על ההצלחה, זה יותר יעיק עלינו רגשית.
פה חשוב לזכור עיקרון חשוב: לא להדחיק את הרגש. הנטייה של רובנו היא לנסות לשחק אותה כאילו שזה לא מזיז. לשים את הרגש בצד. רק שזה כן מזיז לנו. מאוד. ולהרגיש רגשות שליליים זה לא באמת רע. זה גם נדרש נפשית.
כדי להתמודד עם הכישלון בצורה יעילה, רצוי שנגדיר את ההתמודדות הרגשית בזמן. כן להרגיש ולהחליט מתי להמשיך. אחרי שהרשינו לעצמנו להרגיש את הרגשות השליליים, נרשה לעצמנו גם לשחרר אותם. ואז, אחרי שפרקנו, יהיה לנו קל יותר לצאת לדרך.
שלב 2: שקיפות וניתוח
אחרי שאפשרנו לעצמנו לאוורר רגשות שליליים, ניגש לטפל בכישלון עצמו. להסתכל על מה שקרה והוביל לתוצאה הלא רצויה. לא דרך הפילטר של "מי אשם". אלא דרך הפילטר של הפעולות שהתבצעו. ואז לבדוק אילו מהן קידמו אותנו ליעד ואילו שיבשו את ההגעה לשם.
צריך להתייחס לכל העניין בצורה אובייקטיבית ככל האפשר. אפילו שקשה. רק שבדיקה אובייקטיבית של הגורמים שתרמו לכישלון, תאיר על אזורים שבהם נוכל להשתפר ולצמוח. חלקם אזורים בהתנהגות שלנו שהתבצעו באופן אוטומטי וכדאי לשפר אותם.
השלב הזה הוא קריטי ואפילו מגניב. אנחנו לומדים להבין ולהכיר את עצמנו טוב יותר. וזה, מאפשר לנו להעריך יותר דברים נכונים שאנחנו עושים. ובדיוק באותה המידה, הוא גם מאפשר לנו להבין יותר טוב איפה נוכל להשתפר כדי להצליח יותר בחיים.
שלב 3: קבלת אחריות
משפט חכם אומר "ההצלחה אבות רבים לה, אבל הכישלון יתום". הכי קל לקחת אחריות על הצלחות. לאסוף את מחיאות הכפיים ואת המחמאות. ואז, כשנכשלים, לחפש אל מי לגלגל את האחריות. רק שכשאנחנו מתנערים מהאחריות, אנחנו מפספסים את ההזדמנות ללמוד מניסיון.
קבלת אחריות על הפעולות שלנו היא ההתחלה. ואם גם מישהו אחר עשה משהו לא כמו שצריך? גם הוא צריך. רק שזה עניין שלו. אנחנו צריכים להתחיל מהמקום שבו יש לנו יכולת ליצור שינוי – מהמעשים שלנו ומהתגובות שלנו.
שלב 4: חיפוש משוב
אם עד עכשיו עשינו הכל כמו שצריך, לרוב יהיה ברור לנו מה צריך לשנות. רק שגם אם לא, זו לא דרך ללא מוצא. מישהו או מישהי בטוח נתקלו במכשול כזה בעבר. חיפוש בגוגל אגב, ימצא לנו מגוון טיפים ורעיונות איך להתמודד עם זה. גם ChatGPT, דרך אגב.
ואם לא מצאנו או שאנחנו מחפשים מישהו שילווה אותנו בביצוע השינוי? יש מאמנים אישיים, קואצ'רים ויועצים עסקיים כמו חול על שפת הים. בקשו המלצה מניסיון מהחברים שלכם ברשתות החברתיות ותמצאו כאלה בקלות.
היתרון הוא, שאם מצאתם איש מקצוע טוב הוא יוכל לתת לכם נקודת מבט חדשה על המצב, לזהות אזורים לשיפור וללוות אותנו לשלב הבא. חשוב רק להתייחס למשוב הזה בגישה פתוחה ומתוך רצון ללמוד, בגלל שזה יכול לתרום משמעותית לצמיחה האישית שלכם.
שלב 5: יישום שינויים
השלב החמישי הוא המאני טיים. השלב שבו אנחנו עוברים מ"ללמוד מניסיון" אל השיפור בתוצאות. והוא, דורש מאתנו ליישם את מה שלמדנו. כדי לעשות את זה אגב, הייתי ממליץ לנהל מעין יומן רעיונות. כזה, שבו נוכל לכתוב תובנות שלנו ולעבור עליו מדי פעם.
לפעמים, זה יהיה רק לעשות משהו אחר בזמן המתאים. לפעמים, זה ידרוש מאתנו לשנות את הגישה שלנו לדבר עצמו. ולפעמים, נצטרך ללמוד לעשות דברים אחרת. אולי לשפר את הכישורים והיכולות שלנו. ומכאן בדיוק, התהליך גורם לנו להתפתחות אישית משמעותית.
זו בדיוק המהות של חיבוק כישלונות: לאפשר לעצמנו להגיע הרבה יותר רחוק משהצלחנו אי פעם. למרות שלא כיף לטעות. ולמרות שנוח יותר לגלגל את האחריות אליהן לאחר. רק שזו הדרך היחידה להצליח בגדול.
שיהיה לך המשך שבוע מעולה,
ליאור
