גמישות טבעית

היי לכולם,

השבוע, ואני לא יודע אם אתם מודעים לכך או שעדיין לא, הייתי אמור להופיע באחת מתכניות הבוקר כאורח ולדבר על NLP.

התכוננתי לראיון כל הערב הקודם, גיהצתי חולצה אלגנטית ומכנסיים תואמות והלכתי לישון מוקדם בכדי לקום מוקדם, לשתות קפה, להתאפס, להתארגן ולצאת מהבית עם מרווח ביטחון של כמעט שעה למקרה שיהיו פקקים.

ביום שלאחר מכן בדיוק כמו שתכננתי קמתי בבוקר בזמן, הכנתי את הקפה, התאפסתי, התארגנתי ויצאתי מהבית בדיוק בזמן שתכננתי. שנכנסתי לרכב ופתחתי את הרדיו על גלגל"צ, שמעתי את השדרנית מדווחת על פקק בן שעה שמחכה לי ליד נתניה.

ככל שעבר הזמן והתקדמתי בדרך, בניגוד למה שציפיתי, הפקק רק הפך להיות יותר גדול ו"הדביק" את הכבישים הסמוכים בעומסי תנועה דומים. לאנשי ההפקה המקסימים (שהיו איתי על הקו בטלפון רוב הזמן) ולי, היה ברור שבקצב הזה, אני אולי אספיק לתכנית הצהריים במקום לתכנית הבוקר.

גמישות הלכה למעשה

בתחילת קורסי ה-NLP שאנחנו מעבירים, כמו שאתם כבר יודעים, אנחנו מעבירים את 21 הנחות היסוד של התחום הנדרשות בכדי להשתמש בכלים ובצורת העבודה בצורה אפקטיבית. אחת מאותן הנחות יסוד עוסקת במידה שבה הגמישות שלנו בסיטואציה משפיעה על היכולת שלנו ליצור יותר השפעה.

ביחד עם זאת, בכדי להבין על איזו גמישות מדובר, אנחנו נרצה לעשות 2 דברים: להגדיר מהי גמישות ולעצור שנייה ולחשוב על דימוי לגמישות שבאמת ישרת את המטרה שלנו.

גמישות ב-NLP היא היכולת להגיב ביותר מצורה אחת בהתאם למשהו שקורה. הגמישות שלנו משתפרת ככל שיש לנו יותר כלים, ככל שאנחנו מחדדים את המיומנות ואת היכולת לזהות את הכלי המתאים וככל שאנחנו מפתחים את המיומנות להשתמש בכלים בצורה זורמת (אם אחד לא עושה את העבודה, ישר לעבור לבא).

הגמישות של ה-NLP היא למעשה מה שהופך אותה לשיטה כל כך יעילה לתקשורת ושינוי, אפילו כשמשתמשים בה בתוך תחומים אחרים.

מכיוון שתת המודע שלנו והמודע שלנו מתקשרים דרך דימויים חשוב יהיה לנו למצוא את הדימוי שישרת אותנו הכי טוב בכדי להטמיע בעצמנו את הגמישות שאנחנו כל כך חושקים בה.

לצורך העניין, גבעול של דשא היה יכול להיות גמיש מספיק ועם זאת, לי אישית יש בעיה עם גמישות של צמחים בדיוק מהסיבה שהם אכן יכולים לעמוד ברוחות חזקות ומצד שני הם יכולים להגיע לנקודה שבה נשברים ולכן, אם אנחנו רוצים להגיע לגמישות גבוהה יותר, עלינו למצוא דימוי טוב יותר.

לזרום או להתגמש

אם נחזור ביחד לפקק שבו ישבתי, בדרך לתכנית, צופה בשעה המתקדמת ומדבר עם נציגות ההפקה לפרקים הייתי צריך לחשוב איך להגיב. הרי לזעום על הפקק לא היה משרת אותי, לקלל את נהג המשאית שנתקע גם לא במיוחד, וגם מזג האוויר הגשום לא היה משתפר אם הייתי זעוף בעצמי.

בדיוק כשהרהרתי לעצמי בנושא צופה בגשם מטפטף על חלונות המכונית, הגעתי למסקנה מעניינת – כשצריך להגיב, אולי עדיף פשוט להתנהג כמו מים.

אם תחשבו על מים תגלו שהם יסוד מאוד מעניין. הם נמצאים בכל מה שחי על פני כדור הארץ וגם בטבע, תמיד שואפים להתקדם ולחלחל.

אם תרצו לעבור בתוך מים, יהיה לכם הרבה יותר קל ככל שתכנסו אליו בצורה רכה ואטית יותר ותנועו בו תוך הפעלת מינימום כוח ותנועות ארוכות. כאשר מים נתקלים במכשול, הם תמיד מוצאים את דרכם:

אם המכשול הוא נמוך יחסית, המים פשוט יזרמו מעליו. אם המכשול הוא גבוה וצר, המים יזרמו סביבו וימשיכו הלאה. אם המכשול הוא גבוה ורחב המים יזרמו כלפיו בגלים ועם הזמן או שיחלחלו תחתיו או שייצרו מערות קטנות שדרכן הם יכולים לעבור דרכו.

מה שמעניין הוא שדווקא עם הדימוי של המים עשויות להגיע תובנות מאוד מעניינות על היכולת שלנו להגיב לסיטואציות, אפילו אם נראה שאין להן פיתרון, כמו פקק אימתני. במקרה שלי, לא היה יותר מדי שיכולתי לעשות למעט להסביר את הסיטואציה ולקבוע מחדש ביום שלישי הקרוב בבוקר (בין 8 וחצי ותשע מתי שהוא).

ואותי מסקרן, עכשיו, כשיש לכם דימוי חדש, איך תוכלו להגיב אחרת בסיטואציות?

סוף שבוע מעולה וחג חנוכה מואר במיוחד,
ליאור