בשבוע שעבר, הבאתי 3 טיפים מעולם ה-NLP קופירייטינג שבאמת עובדים. השבוע, נענה על שאלה בנושא מוטיבציה ששאל אלירן, קורא ותיק של בלוג ה-NLP: אני קורא מלא מאמרים על איך ליצור יותר מוטיבציה רק שבמקום להתחיל, אני טובע בעצות שמתנגשות. מה לעשות?
איך עודף המידע דווקא פוגע ביכולת שלנו להניע את עצמנו?
עידן האינטרנט מטביע אותנו במידע. המון מידע. חלקו איכותי וחלקו פחות. ולרוב, אין עם זה בעיה. אנחנו מתנסים בטיפ כזה או אחר. בודקים אם הוא עובד. עבד? אחלה. נוסיף לארגז הכלים שלנו. לא עובד? נזרוק לארגז המידע המיותר. רק שלפעמים, זה יותר מורכב מזה.
לפעמים אנשים מספרים לנו משהו בכזו נחישות שנדמה שזו אמת. לפעמים, יש להם גם מלא מעריצים. אז עכשיו, בטוח שמה שהם אומרים הוא נכון. ואז אנחנו מנסים לבצע את העצות, הטיפים והשיטות שלהם ולא הולך לנו.
מכיוון שאנחנו רואים את ההצלחה שלהם, יש לנו את התחושה שאנחנו אשמים. או שלא עשינו את זה כמו שצריך או שלא רצינו מספיק. אולי אנחנו לא רציניים מספיק. רק שבינינו, זו לא תמיד אשמתנו. לפעמים, גם אם הם מצליחים, זה לא אומר שכל דבר שאמר הוא נכון.
והביקורת הזו עליהם? מופנית גם אליי כמובן. אין עצה שאני נותן שבהכרח נכונה ל-100 מהאנשים. אין עצה בעולם שבהכרח נכונה ל-100 אחוז מהאנשים. ולמה? כי אנשים הם שונים. ועצה שתעבוד לאחד, לא בהכרח תעזור לאחר. כך שגם אני, משתדל לבחון את האמירות שלי ולשים לב להיות צנוע ביומרה האישית שלי.
להתמודד עם בית המשפט הפנימי
הבעיה מתחילה כשאנחנו לא מצליחים לצבור מספיק מוטיבציה ולפעול. למרות שיישמנו את כל מה שכתוב ב"ספר". מאוד קל להלקות את עצמנו. להאשים אותנו. זה שוב פעם אנחנו. ואז, נסגרת הלולאה. חוסר אמונה עצמית מובילה לירידה במוטיבציה והסיכוי שנצא? יורד.
כדי ליצור מוטיבציה פנימית אנחנו חייבים להפסיק להלקות את עצמנו. זה הרגל מגונה שנגזר מהרגל אחר – לחפש אשמים כשמשהו רע קרה. ולמה זה שגוי? כי "עריפת הראש" של האשם, לא מובילה לתנועה לכיוון המטרה. היא פשוט מאפשרת להוריד מתח. כי מצאנו מי אשם.
אותו הדבר עם האשמה הפנימית. הנזיפה העצמית לא באמת פותרת את חוסר העשייה. היא פשוט נותנת לנו תחושה שהראינו לאשמים "מה זה". רק שאנחנו האשמים. ועכשיו, עם קילו אשמה יותר, הסיכוי שנצא לדרך יורד. אז חשוב לדעת: האשמה על אי היציאה לדרך מיותרת.
בנוסף, אם נסיר מעצמנו את חמשת המיתוסים המקובלים הבאים, יהיה לנו קל הרבה יותר לרתום את עצמנו לצאת לדרך. אז יאללה, בואו נתחיל:
מיתוס מוטיבציה 1: חייבים מוטיבציה כדי לצאת לדרך
אחד המיתוסים הבעייתיים ביותר בנוגע למוטיבציה טמון בציפייה שקודם תהיה אחת ואז נצא לדרך. זו כמובן, אחת השיטות היעילות ביותר לדחות דברים. הרי אם אין עדיין מוטיבציה לא יוצאים לדרך. רק שזה בולשיט אחד גדול.
יש המון דברים שאנחנו עושים בלי קשר למוטיבציה. אפילו דברים שאין לנו כוח לעשות. במיוחד דברים שאנחנו חייבים לעשות ואין אופציה אחרת. את חלקם דחינו לרגע האחרון, אבל כשהדדליין מול הפנים ויש משמעות חזקה מספיק לאי העשייה, אנחנו עושים.
ברור שאם הייתה לנו אחת מראש זה היה מקל על המצב. רק מה, יש סוד בקשר לזה: הדברים שאנחנו עושים הכי בקלות, הם אלו שעשינו מספיק פעמים עד שהפכו לקלים. והמוטיבציה? נוצרת מעצמה תוך כדי שאנחנו עושים. אנחנו פשוט נסחפים, אחרי שהתחלנו ועשינו.
מה כן לעשות? אנחנו יכולים להרגיל את עצמנו לעשות בלי קשר לשיפוט. בלי קשר ל"עד כמה אנחנו עומדים ליהנות מזה". כי יש דברים שלא נהנה לעשות. במקרה הכי טוב, נהנה מזה שסיימנו אותם. כן, בטוח יש גם לך כמה כאלה. לי יש.
כדי לפתח את ההרגל לעשות בלי שיפוט אפשר לעשות משהו פשוט שיחזק לנו את כוח הרצון: בכל פעם שאנחנו אומרים לעצמנו "לא עכשיו, אחר כך", פשוט לקום ולעשות. במיוחד כשמדובר במשהו קטן ואף אחד לא יידע שדחינו את זה. זה הרגע לקום ולעשות.
אפשר לקרוא עוד על חיזוק כוח הרצון במאמר הבא: מהן 5 המיומנויות שנדרשות להצלחה?
מיתוס מוטיבציה 2: צריך לכוון לירח כדי להגיע לכוכבים
הדימוי פה מגניב. אם נכוון לירח, גם אם לא נגיע לשם, נגיע לכוכבים. רק שבין הרעיון למציאות יש מרחק גדול. כי גם אם יירו אותנו לירח, רוב הסיכויים שנעוף למעלה ואז במסלול בליסטי נתרסק. אם הירייה למעלה לא תחסל אותנו, כמובן. כי זה המרחק בין דימויים למציאות.
אז כן, זה היה בצחוק. ואין דבר רע בלהציב מטרות גדולות. רק שעדיף שהן לא יהיו גדולות מדי. למה? כי אם משהו נתפש כגדול מדי ורחוק מדי מהמצב שלנו כרגע, קשה לנו לדעת איך לצאת לדרך. וזה, בטח שלא תורם למוטיבציה שלנו.
מה כן לעשות? העדיפות היא להתחיל עם מטרות קטנות מראש. כאלה שנוכל להשיג מבלי להתאמץ המון. ואז לבנות סולם מאמצים למטרה קצת יותר גדולה וכך הלאה. בכל פעם שנשיג את המטרה, נרגיש את תחושת ההצלחה ויתחזק המומנט שדוחף אותנו לעשות יותר.
ומה אם יש לנו מטרה גדולה באמת? קודם כל, חשוב לבדוק אם זו מטרה שבאמת מספיק חשובה לנו. אם כן, נפרק אותה למטרות ביניים קטנות יותר שמובילות אליה וניצור פרקי זמן הגיוניים להשגה שלה. ואיך לדעת אם זו מטרה שבאמת חשובה לנו ואיך לחלק אותה?
על זה אפשר לקרוא במאמר הבא ואפילו להשתמש בשאלון שבתוכה: מה הטעות הגדולה ביותר שרובנו עושה בהצבת מטרות?
מיתוס מוטיבציה 3: צריך לצעוק את המטרות שלנו ליקום
יש איזו שהיא תפישה מוזרה כאילו שאם נספר לכל העולם על המטרות שלנו, זה ידרבן אותנו לעשות. עכשיו, זה לא אומר שזה לא יעבוד אצל כולם. יש כאלה שרק מהפחד מהפדיחה שסתם אמרו, יעשו. רק שיש יותר אנשים שלא.
אז למה אני נטפל לזה? מה אכפת לי אם לא יעשו? כי יש השלכה לזה שאנשים נחשפים למטרות שאנחנו לא פועלים לכיוונן פעם אחר פעם. גם ככה אנשים לא חייבים לתמוך בנו במסע שלנו. ולרוב, דווקא התוצאות שלנו יגרמו להם להאמין בנו. כן, קודם תוצאות ואז.
אם פעם אחר פעם נראה להם שאנחנו בעיקר מקשקשים ולא עומדים בתוצאות שלנו, הם יתנהגו בחוסר אמון כלפינו. וזה, בטח שלא ידרבן אותנו לעשות. אז אין בעיה לצעוק את המטרות שלנו ליקום או לפייסבוק או לאנערף. רק שעדיף לעשות את זה אחרי שקצת התרגלנו לעמוד במילה שלנו.
מה כן לעשות? לא חייבים לספר לכולם. אפשר למצוא מישהו או מישהי שגם רוצים לצאת לדרך ולהפוך לפרטנרים לתנועה. להיות אוזן קשבת. לעודד. לפרגן על הצלחות קטנות. ואיפה שאפשר, לעזור להגיע לתוצאה או למטרה הבאה. הפרטנר הנכון דווקא יכול להיות בונוס ענק.
מיתוס מוטיבציה 4: חייבים להשיג את המטרה בכל מחיר
יש איזו שהיא תפישה שהשגת תוצאה היא מסלול ישר. גם אם חילקנו את הדרך למספר שלבי ביניים. וחייבים להשיג כל שלב בה בעקביות. רק שיש בעיה בתפישה הזו: לא אנשים אחרים ולא המציאות חייבים ליישר איתנו קו.
יהיו דברים שיסיחו אותנו מהמטרה. דברים שיקרו ויעכבו אותנו בדרך. אולי אפילו יגרמו לנו לא להשיג את המטרה. יהיו דברים שיגרמו לנו גם לשקול אם המטרה שלנו היא עדיין זו שאנחנו רוצים. אפתיע אותך: זה קורה ולא רק שזה קורה – זה גם בסדר שזה קורה.
מכיוון שהסכמנו כבר שהלקאה עצמית זה מטופש, חייבים להבין שזה בסדר גם להתאים את עצמנו ואת לוחות הזמנים למציאות. וכן, זה בסדר. אז כמובן שנשתדל לעמוד בתוכניות שלנו. רק שגם אם לא, זה בסדר לבצע התאמות ולצאת לדרך בצורה מחודשת.
מה כן לעשות? כדי שיהיה לנו קל יותר להתמודד עם אתגרים בלתי צפויים, ניצור מראש מטרות שמותאמות יותר למי שאנחנו. לסגנון ההפעלה העצמית שלנו. לדברים שבאמת מניעים אותנו. וכדי לעשות את זה, חשוב שנכיר את מבחן בארטל.
אם מסקרן אותך לקרוא על מבחן בארטל ועל הדרך שבה אפשר להתאים את המטרות לאופי שלנו, זה המאמר בשבילך: מהו סגנון המשחק שלך ואיך להשתמש בו כדי להציב מטרות שיגרמו לך לפעול?
מיתוס מוטיבציה 5: חייבים לקום ב-5 בבוקר כדי לפתח כוח רצון
כן, יש את התיאוריה הזו שמצליחנים מתעוררים ב-5 בבוקר. רק שהיא, קודם כל לא תמיד נכונה. יצא לי להכיר אנשים מאוד מצליחים. מעט מאוד מהם קמים ב-5. אז לא שזה כזה נורא לקום מוקדם יותר כדי להספיק יותר רק שזה… לא באמת עובד ככה.
אם אדם רגיל לדחות הכל, להגיד לו "אז תקום ב-5" זה כמו להגיד לו "אז תתחיל לעשות". זה יפה אבל לא פרקטי. זה יכול להיות אחלה של רעיון לשלב 2 או 3 למסע. רק שלא לשלב הראשון. ועוד להתנגד למיטה בבוקר בתור אתגר ראשון. ברצינות? זה הגיוני זה?
מה כן לעשות? מעבר לצד ה"פסיכולוגי" של היציאה לדרך, יש גם צד פיזיולוגי. אם אנחנו לא במיטבנו, הסיכוי שנצליח לרתום את עצמנו הופך לקטן יותר. דווקא שינה טובה ותזונה טובה יכולים להיות נקודת התחלה טובה יותר ליציאה לדרך.
אז לא, יותר מדי שעות שינה לא יגרמו לנו להגיע למטרות ומצד שני, גם לא חוסר. צריך למצוא נקודה שבה אנחנו לא מותשים מכדי לצאת לדרך. ואם כן, יכול להיות שדייט עם תזונאית או שמירה על אורח חיים בריא יותר יכולים להיות נקודות התחלה בריאות יותר למוטיבציה.
שיהיה לך המשך שבוע מעולה,
ליאור