משהו קצת אישי לפסח: לא הגענו לשלב הזה כדי לצאת למלחמת אחים

אני מתנצל מראש: זו לא עומדת להיות ברכה לחג או עוד מאמר על פסח. כזה שמחבר בין המילים "מכות" או "חירות" או "יציאה מעבדות" לאיזה נושא גנרי. היום, רציתי לכתוב משהו אישי ממני ולחרוג מהרגלי שלא להביע דעה על המצב במדינה בפורטל שלי.

מה בין חג הפסח לבין המצב הנוכחי?

בכל שנה אנחנו חוגגים את חג הפסח. רובנו קוראים את ההגדה. או לפחות "רצים" על החלק הראשון כדי להגיע לאוכל. רק שהמהות של החג היא הרבה יותר גדולה מזה. יותר משאנחנו חוגגים בו את יציאת מצרים, אנחנו חוגגים בו אותנו כעם.

זה לא שלא היינו עם לפני יציאת מצרים. רק שהיציאה מהעבדות והמסע המשותף בחזרה לישראל, גיבשה את העם והפכה אותו למהות אחת. ולמרות שבמהלך השנים, העם הזה נשבר ואוחד, בסופו של יום אנחנו עם אחד. ומשהו במהות של העם הזה מתחיל להיסדק.

המצב הזה יכול להשתפר. אפילו בקלות. רק שאני צריך לזה אותך.

מה בכלל הקשר של כל העניין אליי?

למרות מה שעשוי להשתמע מהמאמרים פה, אני לא איזה אחד שסיים את תהליך ההתפתחות האישית שלו ובא ללמד אחרים. או איזה גורו. או מנטור. או מילה לועזית מפוצצת אחרת. אני אדם שעובר מסע. נשבר. נבנה מחדש. לומד להעריך את עצמו ואחרים. בכל יום עוד צעד.

אחרי שסגרתי את בית הספר שלי ל-NLP (בתום 16 שנות פעילות), התלבטתי אם להשאיר את האתר באוויר. אחרי הכל, אני לא מתכוון לחזור ללמד NLP או להוציא מוצרים חדשים בתחום. רק שתחזוקת האתר (מעבר לכסף) דורשת ממני גם לכתוב עבורו לפחות פעם בשבוע.

הסיבה שבחרתי להמשיך לעשות את זה היא אתם. מי שקורא בפורטל. ולא בהכרח כי יש לי דחף לכתוב אלפי מילים בשבוע. אלא כי אני יודע שיש אנשים שהאתר עוזר להם. חלקם, משתמשים בטיפים כדי לצלוח תקופות מורכבות בחיים שלהם.

למה המנהיגים לא עושים משהו בקשר לזה?

הסיבה שאנשים מחפשים מנהיגים היא להתנער מאחריות. להעביר אותה הלאה ולחיות כ"ראש קטן". אם יצליחו, זה בגללנו. אנחנו אלה שנתנו להם כוח. אם ייכשלו, נערוף את ראשם. רק שבפועל, אף אחד מהם לא אמור לשפר את המצב שלנו. ואם נפלנו על אחדים שכן, אשריהם.

רק שבפועל, אנחנו לא יכולים גם לשאוף להשתפר כאנשים וגם להתנער מהאחריות לתוצאות שלנו. בדיוק באותה המידה, אי אפשר לבכות על הקרע בעם ואז לפסול חצי עם כי הדעות שלו שונות משלנו. וכי כבר אין לנו סבלנות לנסות לשכנע, רק כי נדמה לנו שהם לא מקשיבים.

נחשו מה. זה לא רק "הם" שלא מקשיבים. הפסקנו להקשיב כחברה. הפסקנו לנסות להכיל אחרים. לקחנו את מהפיכת ההעצמה האישית והפכנו אותה לכלי לטיפוח האנוכיות. למדנו להעריץ את ההצלחה החיצונית של הלייקים, האקזיטים והטייטלים והפסקנו להעריך את העבודה, את הנימוס ואת יחסי האנוש.

במקום לחשוב איך להפוך ביחד לחברה חזקה יותר, הפכנו לאסופת אנשים שבטוחה שמישהו עשה לה ולקח לה. ושעכשיו תורנו. לא רק שניקח את מה שמגיע לנו, גם "נראה מה זה" ל"הם". ואני אפתיע אותך: לא, לא רק ה"הם" חושבים ככה. רוב הסיכויים שזה קרה גם לך.

למה אני כותב את זה?

אני כותב את זה כי כואב לי לראות את המצב שהמדינה הגיעה אליו. אחרי שני עשורים שבהם עשיתי ככל שיכולתי לעזור לכמה שיותר אנשים. לעזור לאנשים לפתח את היכולת לתקשר בצורה נקייה יותר. ליצור כמה שיותר הקשבה בין אנשים. ולצערי, זה לא מספיק. אני לא מספיק.

זה לא שאין מה לשנות במצב הנוכחי. יש הרבה מה לשנות. וזה לא שאעז להגיד למישהו בעד או נגד מה להפגין. אני דווקא בעד הזכות להפגין, כל עוד לא פוגעים באחרים וברכושם. רק שאני מציע לעשות עוד משהו. בנוסף. משהו שיכול לשנות את המצב באופן הרבה יותר מיידי.

אמרו חכמים ממני שבחדר חשוך, עוד קצת חושך לא ישנה כלום. רק שפנס קטן הוא אור. למרות שהוא קטן. ואם רק נאיר לאדם אחר את הדרך לפנס שלו, יהיה פי 2 יותר אור. עדיין לא נגרש את החושך. רק שזו הדרך לשם.

מה אני מציע?

אני מציע להתחיל שינוי אמיתי החל מהחג הזה. עבורי ועבורכם. במקום לחשוב מה מגיע לנו ומה אפשרי עבורנו לעשות כדי להצליח יותר, הגיע הזמן שנתחיל לחשוב איך לעזור לאחרים. ולא כדי לקבל מהם תמורה. אלא כדי שלכולנו יהיה הרבה יותר כיף לחיות פה.

זה יכול להתחיל מהמקום הכי אנוכי: אם מספיק אנשים יתפרנסו בכבוד, יהיה ליותר אנשים כסף לשלם לנו. אם מספיק אנשים יחיו ברווחה גדולה יותר, נהיה מוקפים בפחות לחץ. ואם מספיק אנשים יעזרו למספיק אנשים, נוכל לחיות במדינה שהרבה יותר כיף לחיות בה.

הפוליטיקאים יצמצמו את הפערים בזמנם. כשהם יבינו שאנחנו לא סומכים עליהם שייצרו שינוי. כשהם יבינו שאנחנו לא כלי משחק שצריך להלהיט כדי לצאת לבחור. כי אם אנחנו נהיה שם האחד עבור השנייה, הם יוכלו להשתחרר מה"עול" שלנו ולהתחיל לנהל את המדינה.

מה נדרש בפועל?

לא נדרש יותר מדי. לא צריך להקים עמותה. פשוט לבדוק פעם בשבוע למי נוכל לעזור בסביבה שלנו. אפשר אפילו במעגל החברים שלנו ברשתות החברתיות. ולא משנה אם זה כספית, מקצועית או אפילו לתפקד כאוזן קשבת. לפעמים, זה שווה יותר מכל דבר אחר.

אני לא אומר להפסיק להרוויח כסף. אני אומר לבחור לעזור לאדם אחד בתקופה ללא תמורה. בשביל שגם הוא יוכל להיות שם עבור אחרים בתורו. לתת השראה. לשפר את המצב. להיות שם בשביל מישהו שהוא לא אנחנו או המשפחה שלנו. לחזור להיות עם.

מי איתי?

שיהיה לכולנו חג שמח ובתקווה, שנוכל להמשיך לחגוג את החירות שלנו עוד הרבה שנים,

ליאור