בשבוע שעבר, דיברנו על חוסן נפשי ביזמות ואיך ליצור אותו כדי להתמודד עם אתגרים עסקיים. היום, נענה על שאלה בנושא דחיינות שהעלתה יוליה: הייתי שכירה שנים. עכשיו כשהקמתי עסק עצמאי אני לא תמיד מצליחה לרתום את עצמי לקום ולעשות. איך להתחיל?
לנצח על תזמורת זעירה
מישהו פעם השווה בין יזמים ועצמאיים למנצחי תזמורת זעירה שמכילה רק אותם. על הדף, מאוד קל לשלוט במוזיקה כדי ליצור הרמוניה מושלמת. מעשית, לא כזה פשוט גם לנצח וגם לרוץ ולנגן בכל הכלים. על אחת כמה וכמה, כשאנחנו משקללים גם דחיינות לתוך כל העניין.
באידיאל, אין דחיינות. יש רק החלטה ופעולות. רק שאנחנו לא רובוטים. דברים קורים בחיים שלנו. אנחנו לא תמיד ישנים כמו שצריך. ובין רואה החשבון, לספקים וללקוחות, אנחנו מוצאים את עצמנו רצים לא מעט. והדברים החשובים שצריך לעשות כדי להתקדם, נדחקים הצידה.
רק מה לעשות, אנחנו חייבים לעשות גם אותם. דברים שאם נדחה יותר מדי, אולי לא יפגעו בנו. רק שלא באמת נתקדם בלעדיהם. ולמזלנו, ניתן לעשות משהו בנושא הזה. משהו, שיאפשר לנו לעשות הרבה יותר במגבלות המצב הקיים. רק קודם כל חשוב שנבין משהו.
להבין דחיינות
לפני שאנחנו קופצים לטכניקות שישפרו את היעילות שלנו, חשוב שנבין קודם כל את ה"אויב". דחיינות היא לא סתם עצלנות. מדובר על דפוס התנהגות שגורם לנו להימנע מלהתחיל לעשות דברים שגורמים לנו להרגיש חוסר נוחות. או מלחיצים אותנו.
רק שאם נחשוב על הנושא, נבין 2 דברים חשובים: הראשון, הוא שאנחנו לא דוחים הכל. יש המון דברים שאנחנו עושים בזמן. השני, הוא שמדובר בדפוס התנהגות שהתקבע. כלומר למדנו אותו. תרגלנו אותו. אפילו אם לא בכוונה. והפכנו אותו לחלק ממי שאנחנו.
עכשיו תחשבו על זה. ההרגל לדחות את מה שמציק לנו, מלחיץ אותנו או גורם לנו חוסר נוחות, התחיל מלמידה. ומה אם נוכל ללמד את עצמנו להתנהג אחרת? במודע? לחזור על משהו אחר שוב ושוב עד שהוא הופך להרגל חליפי. כזה שאנחנו מעדיפים. או, לשם אני מכוון.
מה אפשר לעשות כדי להפוך אותה לעשייה?
הטכניקות הבאות, יכולות לעזור לנו לקפוץ מעל הדחיינות ולהתחיל לעשות. אני יודע, להתחיל ליישם אותן גם דורש מאמץ. רק שצריך להתחיל מאיפה שהוא. ואת הטכניקות האלה, דווקא קל להתחיל ליישם.
אז יאללה, נצא לדרך:
טכניקה למניעת דחיינות 1: חוק שתי הדקות
בן הברית הראשון שלנו בהתמודדות עם דחיינות הוא חוק 2 הדקות. החוק הזה פשוט ולכן קל לביצוע, אפילו אם אנחנו דחיינים. כי הוא עוסק בעיקר בלעשות את מה שקל, פשוט וקצר לעשות. והחוק הוא כזה: אם לוקח 2 דקות או פחות לעשות משהו, נעשה את זה עכשיו.
אני יודע, המשימות שלך מורכבות יותר. רק שאין דבר שיותר מעורר דחיינות מזה ששולחן המשימות שלנו גדוש במשימות. ולעתים קרובות, אם נפנה את המשימות הקטנות, ה"שולחן" שלנו יתפנה והלחץ הפנימי יקטן. וזה, יאפשר לנו להתחיל להתמקד במה שיותר חשוב.
לדוגמה, נניח שאנחנו עוברים יום לחוץ. יש מלא מה להספיק. ומקבלים מיילים שצריך להתייחס אליהם. ושיחות טלפון. והכל מרגיש כמו ג'אגלינג. כדי להוריד את הלחץ, אפשר קודם לענות למיילים שלוקח פחות מ-2 דקות לענות עליהם. ואחר כך המשימות הקצרות. ואז הקצת פחות.
לבסוף, יישארו רק המשימות שדורשות ריכוז. רק שאז, יהיה קל יותר לטפל בהן. ומה אם כל הזמן נכנסות משימות חדשות ושריפות שצריך לכבות? אולי נרצה להתמקד דווקא בהבנת דרכים יעילות לניהול זמן כמו במאמר הבא: ניהול זמן
טכניקה למניעת דחיינות 2: אסטרטגיית סיינפלד
בן הברית השני שלנו בהתמודדות עם ההרגל לדחות הוא אסטרטגיית סיינפלד. זו שמוכרת יותר בתור "לא לשבור את השרשרת". וזה גם הסוד של ג'רי סיינפלד שהפך אותו לאחד הקומיקאים המצליחים בארה"ב.
השיטה של סיינפלד הייתה פשוטה: הוא מחליט לעשות משהו. ובכל יום שהוא עושה אותו, הוא מסמן איקס גדול ואדום ביומן שתלוי לו על הקיר. עכשיו, מה שנוצר הוא איקס, שאחריו עוד אחד ואז עוד אחד. ופתאום יש שרשרת של איקסים. ומה, נשבור את השרשרת?
יש בכל העניין קטע מגניב. הוא מסיט את החשיבה מביצוע הפעולה עצמה ומהחשיבה אם בא לנו לבצע אותה אל התהליך. אל הרצף. אל זה שלא בא לנו להרוס את ההצלחה הסדרתית שנמצאת לנו מול העיניים. ובכך, מקל עלינו להתמיד.
טכניקה למניעת דחיינות 3: טכניקת 5-4-3-2-1
בן הברית האחרון שלנו בהתמודדות כאן הוא טכניקת ה-5-4-3-2-1. זו שידועה גם בתור חוק 5 השניות. משהו שמפעיל אינסטינקט לא מודע ויעיל למדי שקשור לספירות לאחור. הרי מתי אנחנו סופרים לאחור, רגע לפני שיוצאים לדרך.
החוכמה היא כזאת: לספור מ-5 עד 1 בהתלהבות. כאילו שבעוד רגע אנחנו משגרים רקטה. וכשמגיעים ל-1 מתחילים לעשות את מה שאנחנו צריכים. זה הזוי וזה עובד. ואם בא לך לחשוב על זה ככה – הרקטה היא אנחנו. והספירה היא ההתניה שמשגרת אותנו לעשות.
למשל, נניח שאנחנו צריכים להכין מצגת מכירה למשקיעים פוטנציאליים. והמחשבה על זה רק מלחיצה אותנו יותר. אנחנו יושבים ליד השולחן שלנו. סופרים מ-5 ועד 1 ואז מתחילים לעשות. אפילו את הדברים הכי קטנים. כי ברגע שהתחלנו, הרבה יותר קל להמשיך.
מסע מתמשך
בדומה ללמידה של כל דבר אחר, גם פיתוח תבניות החשיבה האלה לוקח זמן. דורש עשייה מודעת. ובגלל זה התמקדתי כאן בכלים שיחסית קל ליישם. כאלה שכשלעצמם, לא מוסיפים על המורכבות הגדולה גם ככה של תחילת העשייה.
רק שזה דורש מחויבות. ובאותה המידה, גם סלחנו. קורה ששוכחים יום או שלא יוצא. כמובן שהשאיפה היא שלא. במקום להלקות את עצמנו, פשוט נתחיל מחדש. השאיפה, היא ליצור רצף התמדה ארוך ככל האפשר כדי ליצור הרגל חדש – לעשות.
3 הטכניקות האלה – חוק שתי הדקות, אסטרטגיית סיינפלד וטכניקת ה-5-4-3-2-1 הם כלים רבי עוצמה להילחם בדחיינות. ואפשר להתחיל באחת מהן, להתרגל אליה ואז לצרף עוד אחת. כך, בהדרגה נאמץ את שלושתן. וזה כשלעצמו, ייתן לנו מעין "כוח על" מול ההרגל לדחות.
מה שכן, אולי הייתי מתחיל בתרגול הטכניקות כלפי משימות פשוטות יחסית שדחופות יותר. רק כדי להפוך אותן להרגל. ואז לחלק ממי שאנחנו. ובהדרגה, להחיל אותן על משימות מורכבות יותר ופחות דחופות. כאלו שיקדמו אותנו ואנחנו דוחים כי אפשר. ועכשיו הזמן לעשות.
שיהיה לכם המשך יום מעולה,
ליאור
2 Responses
היי ליאור ברקן..
הגעתי בטעות.. חיפשתי שיר “לא יודעת מה לעשות” על מנת להוסיף אותו לפוסט שלי על עוגיות עם ריח מטריף.. שהעליתי בקהילת אוכל באתר מוטקה דוט קום.
גוגל החכם הביא אותי אליך.
אוי ואבוי
גם אני דחיינית
קראתי כל מילה
ואני שומרת את דבריך במקום קרוב על הטלפון.
תודה רבה:)
אולי תסכים שאכניס קישור בקהילת טיפים לבריאות יותר טובה שלי.
היי שושנה, בשמחה 🙂