ביטחון עצמי: איך דווקא ההרגל הכי גרוע שלנו יכול לגרום לנו להאמין בעצמנו יותר?

בשבוע שעבר, הבאתי שיטה בת 3 שאלות שעוזרת לקבלת החלטות בזמן אמת. השבוע, נדבר על ביטחון עצמי רק מזווית לא צפויה בעקבות שאלתה של רותם, קוראת חדשה בבלוג ה-NLP שלנו: איך אני יכולה להפסיק להטיל ספק בהחלטות שלי ולהיות יותר בטוחה בעצמי?

על NLP, ביטחון עצמי והרגלים משובשים

אחד העקרונות הראשיים שעומדים בבסיס ה-NLP אומר כי יש לנו את כל המשאבים שדרושים לנו כדי להצליח. ולרוב, זה משפט ממש מוזר. כי אם יש לנו את כל המשאבים שדרושים לנו כדי להצליח, זה קצת מקטין את כל הבעיות שלנו. כאילו שחוסר ההצלחה שלנו היא בגללנו.

בדומה לאמירה "זה הכל בראש", זה לא שגוי. רק שזה לא באמת מספק לנו פתרון ואפילו יוצר לא מעט תסכול. כי הרי אין לנו סיבה אמתית לגרום לעצמנו חוסר הצלחות. או להורדת ביטחון עצמי. או לאמלל את עצמנו עם התנהגויות וצורות חשיבה שלא מקדמות אותנו.

לדוגמה, אם אדם מאחר כל הזמן. איך זה יכול להיות טוב? איזה משאב יש פה בדיוק ואיך זו הצלחה? הרי אם היה יכול להגיע בזמן, היה מגיע בזמן. ועובדתית, הוא לא מגיע בזמן. אז איך זה מסתדר עם אותו עיקרון של ה-NLP.

איך עיקרון ה-NLP הזה מתחבר לדברים שלא עובדים לנו בחיים?

העקרון הזה ב-NLP לא אומר שהכל בסדר. הוא אומר משהו אחר: יש לנו את כל המשאבים שדרושים לנו כדי להצליח. רק שאנחנו לא תמיד משתמשים בהם בזמן הנכון, במקום הנכון או בכמות הנכונה. ולפעמים, זו בדיוק הסיבה שבגללה התוצאה שאנחנו מקבלים היא שלילית.

כדי להבין את זה, נצטרך להפריד בין מספר דברים: הראשון הוא הפעולה או הפעולות שאנחנו מבצעים. השני, הוא ההקשר שבו זה נעשה (הזמן, המקום, המסגרת וכן הלאה) שיוצרת את המשמעות לכל העניין. והשלישי, הוא התוצאה בפועל של הפעולות בהקשר.

אם נמשיך את הדוגמה, ב-20 השנים האחרונות פגשתי המון מאחרים. רובם הגדול לא איחר כי היה לו ההרגל לאחר. האיחור היה התוצאה. רובם הגדול, דווקא היה מסוג האנשים שחייבים לסיים כל משימה שהתחילו, אחרת זה היה ממש מציק להם. שזה לא הרגל רע כל כך.

מה שהיה קורה לרוב, הוא שלפני שהיו צריכים לצאת מהבית היה להם קצת זמן פנוי. ואז התחילו לעשות משהו. רק שתוך כדי העשייה נסחפו לעשות אותו עד שסיימו. ועד שסיימו, הם גילו שהם יוצאים באיחור. כך שבפועל, זו הייתה התנהגות טובה, פשוט לא בזמן המתאים.

איך זה מתחבר לנושא של ביטחון עצמי?

אחת הסיבות הראשיות לכך שהביטחון העצמי שלנו נפגע היא ההרגל של הטלת ספק עצמי. הרי בינינו, מה זה ביטחון עצמי? זה בסך הכל דרך פנימית שלנו למדוד עד כמה אנחנו סומכים על עצמנו. וההרגל להטיל בעצמנו ספק, הוא אחד הגורמים שהכי פוגעים בזה.

אז על פניו, הטלת ספק בעצמנו היא שלילית. רק שזה לא לגמרי מדויק. אם אנחנו מטילים ספק ביכולות החיוביות שלנו, זה הטלת הספק העצמית היא שלילית. רק שזה מעלה נקודה מעניינת אחרת: מה יקרה אם נטיל ספק במחשבות השליליות שלנו?

הרי להטיל ספק בעצמנו אנחנו יודעים. אז למה לא לסובב את זה כלפי דפוסי החשיבה הפנימיים שבהם אנחנו מקטינים את עצמנו? או אלו שבהם אנחנו לא מאמינים שהתוצאות של מה שאנחנו עושים יתממשו?

איך משתמשים בספק כדי ליצור לנו יותר ביטחון עצמי?

על פניו, המסקנה המתבקשת היא פשוט להטיל ספק במחשבות השליליות שלנו. בכל פעם שנתפוס את עצמנו חושבים מחשבות שליליות נטיל בהם ספק. זה אפילו מאוד הגיוני אם נחשוב על זה. מסוג הדברים שמוזר שלא חשבנו עליהם קודם.

רק שכאן נכנס הקאצ'. זה לא באמת מספיק שבכל פעם שאנחנו חושבים מחשבה שלילית ננסה להטיל בה ספק. יש דבר אחד חשוב שנצטרך לעשות קודם: ללמוד איך אנחנו יוצרים לעצמנו ספק בצורה יעילה. ואני אסביר:

כשאנחנו מטילים בעצמנו ספק, אנחנו לא רק אומרים לעצמנו דברים. אנחנו אומרים אותם בראש שלנו בטון מאוד מסוים. בצורה מאוד מסוימת. ובפעם הבאה שנעשה את זה, חשוב לשים לב למאפיינים האלה. כי בלעדיהם, זה לא יעבוד.

אחרי ששמנו לב איך אנחנו אומרים לעצמנו את המשפטים שמטילים ספק, נשים לב מתי אנחנו אומרים לעצמנו בראש דברים שמקטינים אותנו. או דברים שמזלזלים ביכולות שלנו. ואז, נטיל בהם ספק בטון, בצורה ובדרך שפעם היינו מטילים ספק במעשים שלנו.

הטלת הספק בצורה הזאת, תעבוד בצורה הרבה יותר עוצמתית. אפילו אם נגיד את המשפט שמטיל ספק קודם בקול כדי ש"ייכנס" הרבה יותר חזק לראש שלנו. ורק אז, נחשוב אותו. וזה, יהפוך את הטכניקה הזו להרבה יותר יעילה.

זהו להיום. עכשיו אשמח לשמוע מאלו שהשתמשו בטכניקה הזו: איך היא עבדה לכם? האם יש משהו אחר שעשיתם בסגנון ועזר לכם?

שיהיה לך המשך יום מעולה,
ליאור