למה רוב האנשים לא מסוגל להתחייב לרשימת מטלות? (וטכניקה פשוטה שתעזור לזה לעבוד עבורנו)

היי,

בפעם הקודמת הצגתי 7 ביטויים שבהם אסור להשתמש בקורות החיים אם נרצה שיחזרו אלינו מעסיקים פוטנציאליים. היום, רציתי לדבר על אפקטיביות. ובצורה יותר ממוקדת – על הסיבה שבגללה רוב האנשים לא מצליח לבצע את מה שהוא אמור.

מול רשימת ה"צריך"ים

על פניו, הכל אמור היה להיות פשוט. יש דברים שצריך לבצע. אי אפשר לבצע הכל בו זמנית. זו הסיבה שבגללה חשוב לסדר דברים לפי סדר העדיפות שלהם. וכל מה שצריך לעשות הוא לסדר אותם ולבצע אותם. רק ש… למרות שזה קל בתיאוריה, במציאות זה עובד אחרת.

רוב האנשים כן כותב לעצמו רשימה של כל ה"צריך"ים. את כל הדברים שהוא אמור לבצע. והוא כן משתדל לבצע את הדברים בזמן. רק שמאוד קשה במציאות שלנו להתחייב לרשימה שכזו. וכן, גם אם היא כבר מוזנת לתוך היומן כמו שהמלצתי בעבר.

הסיבה לכך מאוד פשוטה. כל הזמן יש מטלות חדשות שמתווספות. והן מרגישות דחופות יותר. כמו שרפות קטנות שצריך לכבות. אז, אנחנו שמים בצד את רשימת המטלות ומכבים את השרפה. ולא כי הדבר ההוא לא חשוב. אלא כי הנוכחי יותר חשוב.

בשיטה הזאת, אנחנו דוחים את מה שחשוב לנצח. וזה קורה. בעיקר בדברים שתלויים רק בנו. כי הדברים שקשורים לאחרים הופכים להיות דחופים. ה"הם" מלחיצים אותנו. הם גורמים לזה להישמע נורא דחוף, מיידי ובוער. והשאלה שנשאלת היא "ומה אתנו?". וכן, זה קורה גם לי.

איך אני רותם את תת המודע כדי להתחייב למטלות שלי?

השאיפה האישית שלי היא תמיד להיות יותר יעיל. לכן, הייתי בטוח שיש פתרון טוב יותר מרק לכתוב רשימה. ומכיוון שאני פריק של יעילות, ניסיתי כמעט כל שיטה. ניסיתי לשים עותקים של הרשימה בכל מני מקומות בבית. ניסיתי לעבוד עם אפליקציות של רשימת מטלות.

מיותר לציין שאף אחד מהפתרונות הללו לא עבד עבורי לאורך זמן. מאוד קל להתחייב להיכנס לאפליקציה ביום הראשון של השימוש שלה. או להסתכל על הרשימות. רק שעם הזמן, היכולת להתמיד בשימוש בהם כבר לא הייתה… במקום שרציתי שתהיה.

עכשיו, כשאני יוצר לעצמי פתרון אני תמיד מכוון להפוך אותו לקבוע ככל האפשר. מהסוג שלא צריך לבצע שוב ושוב כדי שיעבוד. אלא כלי שייקח אותי לתוצאה שאני רוצה. ולשם כך, רציתי לרתום את התת מודע שלי למשימה. רק בצורה שרוב האנשים לא חושב עליה.

איך אני רותם את תת המודע כדי להתחייב למטלות שלי?

אחת התכונות המסקרנות שאנחנו מכירים ב-NLP לגבי תת המודע הוא שתת המודע אינו יודע להבדיל בין דמיון ומציאות. וככל שהדבר שאנחנו מדמיינים מרגיש "חי" יותר, כך אנחנו מרגישים יותר כאילו שאנחנו שם. כמו לדמיין לימון צהוב עסיסי שנסחט מתחת ללשון שלנו.

איך נשתמש בעיקרון הזה כדי להטמיע את רשימת המטלות שלנו בתת מודע? שאלה מעולה. וכדי לעשות זאת, ניצמד לשלבים הבאים:

1. להגדיר את כל המטלות היומיות שלנו – יש משימות שאנחנו צריכים לבצע בכל יום. יש משימות שאנחנו צריכים לבצע בימים ובשעות מאוד מסוימים. אם עוד לא יצרנו רשימת מטלות יומיות, זה הזמן ליצור אחת. ולשים לב שאנחנו לא מעמיסים עליה יותר מדי ושומרים על זמן סביר שבו נוכל גם לישון, לאכול ולשמור על כושר.

2. לתזמן את המטלות שלנו – לרוב האנשים קיים אידיאל בראש. מעין פרק זמן שנדמה לו שהמטלה לוקחת. עם זאת, האידיאל הזה לא תמיד מתאים לכמות הזמן שלוקח לנו לעשות זאת במציאות. ולהיפך, הוא לעתים רחוקות באמת תואם לאידיאל. לכן, רצוי לתזמן קודם כל את המטלות ואז לדעת כמה זמן כל מטלה אורכת.

3. ליצור קוביות זמן למטלות מיידיות – לכל אדם, בהתאם לעיסוקו, יש דברים ש"נכנסים ללוח הזמנים" במהלך היום. אני אולי אפתיע אותך – לא חייבים לענות לכל טלפון, מייל או הודעה בזמן אמת. אם ניצור מראש זמן לטיפול במטלות מיידיות, נוכל לסיים דבר או 2 לפני שנתפנה לטפל בנושאים הדחופים.

4. לסדר אותם ברצף ביומן – עכשיו, אחרי שאנחנו יודעים מה עלינו לעשות וכמה זמן הוא אורך, עלינו לסדר אותו ביומן. ולו רק כדי שנראה שכל הדברים יכולים להיכנס לתוך לוח הזמנים שהקצבנו לעצמנו. אם יש משהו שלדעתנו פחות דחוף, נזיז אותו ליום אחר שבו הוא יתאים יותר. הרעיון הוא ליצור לו"ז שאינו דחוס מדי.

5. להפוך אותם לסיפור – בשלב הזה, נהפוך את הלו"ז היומי שלנו לסיפור. הסיפור לא חייב להיות יצירתי או קומי (למרות שזה יכול להיות מעולה). הוא רק צריך לתאר איך אנחנו עוברים את היום, מטלה אחר מטלה. ולצורך כתיבת הסיפור, עדיף לכתוב עלינו בגוף שלישי (ממש לכתוב "ואז ליאור כתב מאמר יומי בהתרגשות, רגע לפני שהכין ארוחת צהריים אמיצה").

6. לקרוא את הסיפור – בשלב האחרון, נקרא לעצמנו בכל יום בבוקר את הסיפור היומי שלנו ונדמיין אותנו עוברים אותו. מכיוון שתת המודע אינו מבדיל בין דמיון ומציאות, זו תהיה הכוונה יעילה עבורו לדעת מה אנחנו אמורים לעשות ואיך זה ייראה להגיע לתוצאות הרצויות.

נקודה חשובה: יכול להיות שבהתחלה (כמו באימוץ כל דפוס התנהגות חדש), נצטרך להציץ מדי פעם ביומן כדי לזכור מה צריך לעשות. עם זאת, ככל שנתרגל את השיטה הזו יותר, כך יהיה לנו קל יותר להתחייב למטלות שלנו ולעשות אותן בזמן.

נקודה חשובה 2: את הסיפור אין טעם לקרוא יותר מפעם אחת בתחילת היום. זו כל המטרה שלו – לסמן לתת המודע מה צריך לעשות ואז לשחרר אותו לעבוד. אין גם צורך לנסות להיזכר בו במהלך היום. פשוט לתת מדי פעם מבט ליומן שלנו כדי להתאפס מול הלו"ז, אם צריך.

זהו להיום. עכשיו, אשמח לקרוא בתגובות פה למטה מה דעתך על המאמר?

שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור